Page 142 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 142

‫‪ | 84‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫ג)‪ַּ" ‬גם ְּב ֵני ָא ָדם ַּגם ְּב ֵני ִאיׁש" – מכאן שמילת "איש" בעניין מקומם של האדם והאנושות‪ ,‬וראוי לעיין בכל‬

‫מציינת את האדם המיוחד‪ ,‬שהרמב"ם פונה אליו בספרו הפסוקים במקורותיהם ובהקשרם‪ :‬מצד אחד‪ ,‬ה"אדם"‬
‫(והוא המתחבר ל"אישים"; ראו הפסוק הפותח את הספר)‪ ,‬לעומתו‪ ,‬ההמוני‪ ,‬שהוא חומרני וחוטא‪ ,‬החי כבהמה‪ ,‬המוות‬

‫המונח "אדם" מציין את האדם העסוק בחומר‪ .‬בפרק זה שולט בו‪ ,‬גם אם הוא נראה מורם מעם ומתנשא‬

‫בתהילים‪ ,‬בא פעמיים הפסוק המדבר על האדם החומרני‪ :‬כאילו הוא "אלוהים" (הרמב"ם דן במונחים אלה בהרחבה‬

‫"ְו ָא ָדם ִּבי ָקר ַּבל ָי ִלין‪ִ ,‬נ ְמַׁשל ַּכְּב ֵהמֹות ִנ ְדמּו" (להרחבה‪ ,‬ראו בפרקים אחרים‪ .‬למשמעות המונחים אלוהים ומוות ומנהיג‪ ,‬ראו א‪,‬ב;‬

‫א‪,‬מב; ב‪,‬לז; למונח חומר שבאדם‪ ,‬ראו ג‪,‬ח)‪ .‬לעומת זאת‪" ,‬בן‬  ‫א‪,‬ב‪.)7‬‬

‫"ַו ִּיְראּו ְב ֵני ָה ֱאֹל ִהים ֶאת ְּבנֹות ָה ָא ָדם ִּכי ֹטבֹת ֵהָּנה‪ ,‬האלוהים" או ה"איש" האמיתי הוא הנבדל מן ההמון‪,‬‬

‫ַו ִּי ְקחּו ָל ֶהם ָנִׁשים ִמּ ֹכל ֲאֶׁשר ָּב ָחרּו" – הפסוק מדבר על כמאמר המשנה‪" :‬ובמקום שאין אנשים השתדל להיות‬

‫השחיתות שקדמה למבול‪ :‬בני השליטים הנכבדים (ראו איש" (משנה אבות ב‪,‬ה‪ .‬וראו פה"מ‪" :‬האבק עם נפשך ומושכה‬

‫א‪,‬ב‪ ,1‬ואונקלוס מתרגם את המילה "אלוהים" "רברביא") ניצלו את לקניית המעלות‪ .‬הואיל ואין שם חכמים שילמדוך‪ ,‬היה אתה מלמד‬

‫בנות פשוטי העם ועשו בהן כאוות נפשם‪ .‬אפשר לראות נפשך")‪ .‬הספר כולו מיועד למי שהוא "איש"‪ ,‬המגיע‬

‫גם את הפסוק כסוד ומשל להידרדרות מחשבות בני לשיאו ומתחבר ל"אישים" (למונח אישים‪ ,‬ראו ביאור הפסוק‬

‫אנוש ממחשבות אלוהיות (בניו של "צלם אלוהים") הפותח את חלק א)‪ .‬האדם יכול להיות "איש"‪ ,‬כמו שנברא‬
‫למחשבות חומריות ("בנות האדם") המביאות לידי האדם הראשון‪ ,‬רק אם ידבק בשכל‪ ,‬שהוא השלמות‬

‫ש"בה האדם הוא אדם" (ג‪,‬נד)‪ ,‬ואז הוא זוכה להגיע‬           ‫שחיתות (ראו א"כ; למונח בן‪ ,‬ראו א‪,‬ז‪ 2‬בהרחבות; למונח בני‬
‫למדרגת "אלוהים אתם ובני עליון" (לביאור הפסוק‪ ,‬ראו‬                        ‫האלוהים‪ ,‬ראו ג‪,‬כב‪ ;4‬וראו יסודי התורה ב‪,‬ז)‪.‬‬

                                         ‫ג‪,‬ח‪ ;5‬ג‪,‬נד‪.)9‬‬  ‫האדם – בפרק זה‪ ,‬הרמב"ם פותח ב"ראשי פרקים"‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147