Page 139 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 139

‫‪81‬‬

                               ‫פרק יג‬

                                                 ‫המונח עמידה‬

            ‫הקדמה‪ :‬בדומה למונח "קימה" שנידון בפרק הקודם‪ ,‬הרמב"ם דן בפרק זה במונח "עמידה"‬
            ‫ואומר שאין לייחס לה' עמידה פיזית‪ .‬במהלך דיונו במשמעויות‪ ,‬הרמב"ם דן תחילה‬
            ‫במשמעות הפיזית‪ ,‬ועובר למשמעות הנפשית‪ ,‬כלומר של כוחות הנפש‪ ,‬וממנה למשמעות‬
            ‫המופשטת‪ ,‬כלומר 'יציבות'‪ .‬מכאן הוא עובר לנבואת משה‪ ,‬שהיתה ההתקשרות הנשגבה‬

                          ‫ביותר עם ה'‪ ,‬התקשרות עמידה וקבועה עם ה'‪ ,‬שאין כמוה‪.‬‬

                                                              ‫שלוש משמעויות‬

‫‪ 1‬א)‪ִ " ‬אם ַי ֲעמֹד מֹ שׁ ֶ�ה ּוְׁשמּו ֵאל ְל ָפ ַני‪,‬‬         ‫‪" 	1‬עמידה" – מונח רב־משמעי‪	.‬‬

‫ֵאין ַנ ְפִׁשי ֶאל ָה ָעם ַה ֶּזה" – כלומר‪ ,‬אף‬                ‫א)‪ ‬יש לו משמעות של קימה ועמידה‪ְּ" :‬ב ָע ְמדֹו ִל ְפ ֵני‬
‫אם יעמדו משה ושמואל (בתפילה או‬                                ‫ַּפ ְר ֹעה" (בראשית מא‪,‬מו)‪ִ " ,‬אם ַי ֲעמֹד מֹ שׁ ֶ�ה ּוְׁשמּו ֵאל" (ירמיהו‬
‫יעמדו מקברם) ויתפללו לפניי‪ ,‬איני‬
‫רוצה בקיומו של העם השקוע בזימה‬                                                 ‫טו‪,‬א)‪ְ " ,‬והּוא עֹ ֵמד ֲע ֵלי ֶהם" (בראשית יח‪,‬ח)‪	.‬‬
‫ובשכרות (ראו א"כ‪ .‬לפסוק ראו גם א‪,‬מא‪;3‬‬                         ‫ב)‪ ‬ויש לו משמעות של הימנעות והפסקה‪ִּ" :‬כי ָע ְמדּו ֹלא‬
‫ג‪,‬ח‪ְ " .)7‬והּוא ֹע ֵמד ֲע ֵלי ֶהם" – בחלומו‬
‫הנבואי‪ ,‬אברהם עומד ומלווה את‬                                        ‫ָענּו עֹוד" (איוב לב‪,‬טז)‪ַ " ,‬ו ַּת ֲע ֹמד ִמֶּל ֶדת" (בראשית כט‪,‬לה)	‪.‬‬
‫האורחים (ב‪,‬מב‪ .)4‬וכיוון שמדובר‬                                ‫ג)‪ ‬ויש לו משמעות של קביעות וקיום‪ָ [" :‬לקֹו ַח ֶאת‬
‫בנבואה‪ ,‬ייתכן שאפשר לפרש את‬                                   ‫ַה ְּס ָפִרים ָה ֵאֶּלה‪ּ ...‬ו ְנ ַת ָּתם ִּב ְכ ִלי ָחֶרׂש] ְל ַמ ַען ַי ַע ְמדּו ָי ִמים‬

‫האמור כאן גם באופן מופשט בהתאם‬                                ‫ַרִּבים" (ירמיהו לב‪,‬יד)‪ִ [" ,‬אם ֶאת ַה ָּד ָבר ַה ֶּזה ַּת ֲעֶׂשה‪ְ ]...‬ו ָי ָכ ְל ָּת‬
                                                              ‫ֲעמֹד" (שמות יח‪,‬כג)‪ָ " ,‬ע ַמד ַט ְעמֹו ּבֹו" (ירמיהו מח‪,‬יא) – היה קבוע‬
                        ‫למשמעות ג‪.‬‬                            ‫וקיים ולא השתנה‪ְ " .‬ו ִצ ְד ָקתֹו עֹ ֶמ ֶדת ָל ַעד" (תהילים קיא‪,‬ג) –‬
‫ב)‪ְ" ‬והֹו ַח ְל ִּתי ִּכי ֹלא ְי ַדֵּברּו‪ִּ ,‬כי ָע ְמדּו ֹלא‬
‫ָענּו עֹוד" – מדברי אליהוא‪ ,‬שהמתין‬                                                                ‫קבועה וקיימת‪.‬‬

‫עד שיפסיקו חבריו של איוב לדבר עם‬

‫איוב‪ַ " .‬ו ַּת ֲע ֹמד ִמֶּל ֶדת" – אחרי לידת‬                                                               ‫עמידה בזיקה לה' ומעמד האדם‬

   ‫בנה הרביעי‪ ,‬לא ילדה עוד זמן מה‪.‬‬                            ‫	‪ 2‬כל "עמידה" שנאמרה לגבי ה' יתעלה היא במשמעות‬
‫ג)‪ְ " ‬ל ַמ ַען ַי ַע ְמדּו ָי ִמים ַרִּבים" – כדי‬             ‫הזו האחרונה‪ְ" :‬ו ָע ְמדּו ַר ְג ָליו ַּבּיֹום ַההּוא ַעל ַהר ַה ֵּזי ִתים"‬

‫שיתקיימו זמן רב‪ְ " .‬ו ָי ָכ ְל ָּת ֲעמֹד" –‬

‫מדברי יתרו למשה‪ :‬אם תשמע לעצתי‪,‬‬                               ‫(זכריה יד‪,‬ד) – ותהיינה סיבותיו קבועות‪ ,‬כלומר הדברים‬
‫תוכל להמשיך להנהיג את העם‪ .‬ונאמר‬                              ‫שהוא גרם להם‪ .‬דבר זה עוד יתבאר לך כשנזכיר את‬
‫בנבואת ירמיהו על מואב‪ַׁ" :‬ש ֲא ַנן‬                            ‫רב־משמעיות "רגל" (א‪,‬כח)‪ .‬ובמשמעות הזו דבריו‬
‫מֹו ָאב ִמְּנעּוָריו‪ּ ...‬ו ַבּגֹו ָלה ֹלא ָה ָלְך‪ַ ,‬על‬

‫ֵּכן ָע ַמד ַט ְעמֹו ּבֹו ְוֵריחֹו ֹלא ָנ ָמר [לא‬             ‫יתעלה אליו (=למשה)‪ְ " :‬ו ַא ָּתה ּ ֹפה ֲע ֹמד ִעָּמ ִדי" (דברים‬
                ‫הומר ולא הוחלף]"‪.‬‬                                         ‫ה‪,‬כח); " ָא ֹנ ִכי עֹ ֵמד ֵּבין ה' ּו ֵבי ֵני ֶכם" (שם שם‪,‬ה)‪.‬‬

‫‪ 2‬ותהיינה סיבותיו קבועות – ה'‬

‫מתואר כעומד על רגליו על הר הזיתים‬

‫לפני תחילת מלחמתו בגויים‪ .‬המילה‬

‫"רגל" בתיאור זה באה במשמעות מושאלת של השתלשלות התוצאה מן הסיבה‪ ,‬ומשמעות הפסוק היא‪ :‬באחרית‬

‫הימים‪ ,‬יתמידו להתקיים ("יעמדו") אירועים פלאיים שבאמצעותם יכירו הבריות ויחוו שה' הוא סיבתם (="רגליו")‬

‫(א‪,‬כח‪ְ " .)2‬ו ַא ָּתה ּפֹה ֲע ֹמד ִעָּמ ִדי" – התמד להיות בקשר עמי‪ .‬נבואת משה הביאה לדבקותו המוחלטת בה'‪ ,‬שגם כשהוא‬

‫עוסק בצורכי האדם בגופו‪ ,‬שכלו מופנה רק לה' (הפסוק מובא גם ביסודי התורה‪ ,‬ז‪,‬ו‪ ;5‬מו"נ‪ ,‬הקדמות‪ ,‬פתיחה‪ ,8‬במשל הברקים;‬

‫ג‪,‬נא‪ָ " .)16,7‬א ֹנ ִכי עֹ ֵמד ֵּבין ה' ּו ֵבי ֵני ֶכם" – לפי פשטם של הדברים‪ ,‬משה שומע את דברי ה' ומוסר אותם לעם‪ ,‬ואילו‬

‫ברובד העומק‪ ,‬הקשר בין ה' לבין העם בתיווכו של משה ("אנכי") יציב (הפסוק מובא גם ב‪,‬לג‪ ;1‬פה"מ‪ ,‬סנהדרין י‪,‬א‪ ,‬יסוד ‪.)7‬‬

                                                              ‫ראו הרחבה בעמוד הבא‪.‬‬
   134   135   136   137   138   139   140   141   142   143   144