Page 135 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 135

‫‪77‬‬

                                                           ‫פרק יא‬

                                                           ‫המונח ישיבה‬

    ‫הקדמה‪ :‬בהמשך לפרק שלפני הקודם‪ ,‬שנידון בו המונח "כיסא"‪ .‬נידון בפרק זה המונח‬
    ‫"ישיבה"‪ .‬ברקע הדיון עומד הפסוק " ַא ָּתה ה' ְלעֹו ָלם ֵּתׁ ֵשב‪ִּ ,‬כ ְס ֲא ָך ְלדֹור ָודֹור"‪ ,‬והרמב"ם‬
    ‫מסביר את אי השתנותו של ה' " ְלדֹור ָודֹור" כבאה לידי ביטוי בתדירות ובקביעות השוררות‬
    ‫בעולם גם נוכח הפרטים המשתנים‪ .‬אי ההשתנות משמעה נצחיות בהנהגת העולם‪ ,‬כלומר‬
    ‫הטבע וחוקיותו‪ .‬משמעות הפרק לתודעת האדם היא הזמנה להצטרף לאי השתנות זו‬

                                  ‫ולנצחיות המובטחת בה‪.‬‬

                                                                        ‫שתי משמעויות‬

‫‪ 1‬ב)‪ְ " ‬ו ָר ֲא ָמה ְו ָיְׁש ָבה ַת ְח ֶּתי ָה" –‬                                                   ‫‪" 	1‬ישיבה"‪	.‬‬
                                                           ‫א)‪ ‬מונח זה נקבע בתחילה בלשוננו לישיבה (פיזית)‪:‬‬
‫ירושלים תהיה גבוהה ורמה באופן‬
‫קבוע‪" .‬מֹוִׁשי ִבי ֲע ֶקֶרת ַהַּב ִית‪ֵ ,‬אם ַהָּב ִנים‬                    ‫" ְו ֵע ִלי ַהּכֹ ֵהן יֹ ׁש ֵ�ב ַעל ַהִּכ ֵּסא" (שמואל־א א‪,‬ט)‪	.‬‬
‫ְׂש ֵמ ָחה ַה ְללּו ָיּה" – מי שהיתה עקרה‬

‫ב)‪ ‬וכיוון שהאדם היושב הוא קבוע ויציב באופן השלם תהיה בהתמדה ("מושיב") אם שמחה‬

    ‫ביותר של יציבותו וקביעותו‪ ,‬הושאל המונח לכל מצב להרבה ילדים‪.‬‬

‫יציב וקבוע שאינו משתנה‪ .‬נאמר בהבטחה לירושלם ‪ַ " 2‬א ָּתה ה' ְלעֹו ָלם ֵּתֵׁשב ִּכ ְס ֲאָך ְלדֹר‬
‫ָודֹור" – ובפסוק דומה לו מאוד‪,‬‬
‫נאמר‪ְ" :‬ו ַא ָּתה ה' ְלעֹו ָלם ֵּתֵׁשב‪ְ ,‬ו ִז ְכְרָך‬       ‫שתתמיד ותהיה יציבה בהיותה בדרגה העליונה ביותר‪:‬‬
‫ְלדֹר ָודֹר" (תהילים קב‪,‬יג‪ .‬למונח כיסא‪ ,‬ראו‬                ‫" ְו ָר ֲא ָמה ְו ָיְׁש ָבה ַת ְח ֶּתי ָה" (זכריה יד‪,‬י)‪ .‬ונאמר‪" :‬מֹוִׁשי ִבי‬
‫א‪,‬ט)‪ .‬הפסוק השני‪ֵ " :‬א ֶליָך ָנָׂשא ִתי‬                    ‫ֲע ֶק ֶרת ַהַּב ִית" (תהילים קיג‪,‬ט)‪ ,‬כלומר‪ :‬מעניק לה קביעות‬

‫ֶאת ֵעי ַני‪ַ ,‬הּיֹ שׁ ְ� ִבי ַּבׁ ָּש ָמ ִים" – למול‬                                                 ‫ויציבות‪.‬‬
‫הפכפכות חיינו‪ ,‬המתוארת בפרק זה‪,‬‬
‫אנו פונים אל ה'‪ ,‬שהוא יציב‪" .‬יֹוֵׁשב‬                                                               ‫קביעות ה' מיוחסת לשמים הקבועים‬
‫ַּבׁ ָּש ַמ ִים ִיְׂש ָחק‪ֲ ,‬אדֹ ָני ִי ְל ַעג ָלמֹו" – ה'‬
                                                           ‫‪ 	2‬במשמעות האחרונה הזו נאמר עליו יתעלה‪ַ " :‬א ָּתה‬

‫לועג לניסיונותיהם של הגויים לשנות‬                          ‫ה' ְלעֹו ָלם ֵּתֵׁשב [ִּכ ְס ֲאָך ְלדֹר ָודֹור]" (איכה ה‪,‬יט)‪ַ " ,‬הּיֹ שׁ ְ� ִבי‬
‫את המציאות‪ ,‬כמו שעולה מן הפסוק‬                             ‫ַּבׁ ָּש ָמ ִים" (תהילים קכג‪,‬א)‪" ,‬יֹוֵׁשב ַּבׁ ָּש ַמ ִים" (שם ב‪,‬ד) – הקיים‬
‫הקודם לו‪ְ " :‬נ ַנ ְּת ָקה ֶאת מֹו ְסרֹו ֵתימֹו‪,‬‬            ‫לעד והיציב שאינו משתנה באף אופן מאופני השינוי‪:‬‬
‫ְו ַנְׁש ִלי ָכה ִמֶּמּנּו ֲעבֹ ֵתימֹו"‪ .‬לא שינוי‬

‫‪)1‬לא שינוי עצמות; ‪)2‬ואין לו מצב מחוץ לעצמותו עצמות – מהותו של ה' אינה משתנה‪,‬‬
‫אך הדרך שהוא מופיע בה אלינו מגוונת‪.‬‬
‫ואין לו מצב מחוץ לעצמותו – לגופים‬                          ‫שישתנה בו; ‪)3‬גם יחסו לזולתו אינו משתנה‪ ,‬כיוון שאין‬
‫יש "מצבים"‪ ,‬כלומר מקרים‪ ,‬העשויים‬                           ‫יחס בינו ובין זולתו כדי שישתנה ביחס ההוא‪ ,‬כמו‬
‫להשתנות‪ ,‬ואינם משנים אותם באופן‬                            ‫שיתבאר (א‪,‬נב‪-‬נו)‪ .‬ובזאת נשלם היותו לא משתנה כלל‬

‫עצמי (מהותי)‪ ,‬כגון צבעם או אורכם‬                           ‫ובשום אופן שהוא‪ ,‬כמו שביאר ואמר‪ִּ" :‬כי ֲא ִני ה' ֹלא‬
‫וכיוצא בזה‪ .‬גם יחסו לזולתו אינו‬                            ‫ָׁש ִני ִתי" (מלאכי ג‪,‬ו) – בלי שינוי כלל‪ .‬במשמעות הזו נאמרה‬
‫משתנה – כגון שה' "שמח" כתגובה‬
‫למעשי האדם‪ .‬כלומר‪ ,‬המונח "שינוי"‬                                      ‫"ישיבה" כאשר היא הוזכרה לגביו יתעלה‪.‬‬

‫אינו חל על ה' (ראו ב‪,‬הנחות‪ ,‬הנחה ‪ ,)4‬לא‬                    ‫‪ 	3‬היא יוחסה דווקא לשמים ברוב המקומות‪ ,‬משום‬
     ‫שינוי פנימי ולא שינוי כלפי חוץ‪.‬‬                       ‫שהשמים הם אלה שאין בהם לא שינוי ולא שוני‪,‬‬

‫‪ 3‬משום שהשמים הם אלה שאין וכו' –‬

‫כלומר‪ ,‬הנביאים קוראים לנו להתבונן בשמים ולהסיק מיציבותם על יציבותו של ה'‪ .‬וזוהי שיטתו של אריסטו‪ ,‬הסבור‬

‫שלגבי השמים‪ ,‬גם פרטי השמים‪ ,‬כגון הכוכבים‪ ,‬קיימים תמיד‪ ,‬מפני שהם עשויים מחומר אחר‪ ,‬לעומת מיני הנבראים‬

‫בארץ הנצחיים שפרטיהם עשויים להתחלף (א‪,‬עב; ב‪,‬ב; ב‪,‬ד; וראו יסודי התורה ב‪,‬ג)‪ .‬כך למשל האנושות (מין האדם) קיימת‪,‬‬
   130   131   132   133   134   135   136   137   138   139   140