Page 123 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 123

‫ה קפר | סודה רתיקחב הריזה הגיש | ‪65‬‬

‫נדב ואביהוא באהל מועד כמו שנאמר במסורת הנכונה‪ .‬והם לא נזהרו ולכן אכלתם אש ה'‪ .‬נדב‬
‫ואביהוא ‪ – ‬שנאמר‪ַ" :‬ו ִּי ְקחּו ְב ֵני ַא ֲהרֹן‬
‫ָנ ָדב ַו ֲא ִביהּוא ִאיׁש ַמ ְח ָּתתֹו ַו ִּי ְּתנּו ָב ֵהן‬                                                               ‫מסקנות ותוצאות‬
‫ֵאׁש ַוָּיִׂשימּו ָע ֶלי ָה ְקטֶֹרת‪ַ ,‬וַּי ְקִריבּו ִל ְפ ֵני‬
                                                               ‫‪ 	5‬ואם כך היה לגביהם‪ ,‬כל שכן לגבינו אנחנו הנחותים‬

‫ומי שלמטה מאתנו‪ ,‬שראוי לו שיכוון (עצמו) ויתעסק ה' ֵאׁש ָז ָרה ֲאֶׁשר ֹלא ִצָּוה ֹא ָתם‪ַ .‬ו ֵּת ֵצא‬
‫ֵאׁש ִמִּל ְפ ֵני ה' [באוהל מועד] ַוּ ֹתא ַכל‬
‫אֹו ָתם‪ַ ,‬וָּי ֻמתּו ִל ְפ ֵני ה'" (ויקרא י‪,‬א‪-‬ב)‪.‬‬              ‫א)בהשלמת הלימודים המכינים‪ ,‬ב)ורכישת ההקדמות‬
‫ונשרפו נדב ואביהוא באהל מועד‬                                   ‫המטהרות את ההשגה מטומאתה‪ ,‬שהיא הטעויות‪ ,‬ואז‬
‫כמו שנאמר במסורת הנכונה – כדברי‬                                ‫ייגש להתבונן בכבוד הקודש האלוהי‪ְ" ,‬ו ַגם ַהּכֹ ֲה ִנים‬

‫המדרש‪'" :‬ויהי העם כמתאוננים' –‬                                 ‫ַהִּנָּגִׁשים ֶאל ה' ִי ְת ַק ָּדׁשּו‪ֶּ ,‬פן ִי ְפרֹץ ָּב ֶהם ה'" (שמות יט‪,‬כב)‪.‬‬
‫נשרפו כולם [זקני ישראל] באותה שעה‪,‬‬                             ‫וכבר ציווה שלמה להישמר מאוד כאשר ישאף האדם‬
‫אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב‬                                    ‫להגיע לדרגה הזאת‪ ,‬ואמר במשל ובאזהרה‪ְׁ" :‬שמֹר‬
‫ואביהוא‪ ,‬שאף הם הקלו ראשם בעלותם‬

‫להר סיני‪ ,‬כשראו את השכינה" (במדבר‬                                             ‫ַר ְג ְלָך ַּכ ֲאֶׁשר ֵּת ֵלְך ֶאל ֵּבית ָה ֱאֹל ִהים" (קהלת ד‪,‬יז)‪.‬‬

‫רבה טו‪,‬כד; להשוואה למשה רבנו‪ ,‬שראה אש‬                          ‫‪ 	6‬אחזור להשלים את מה שהתחלנו לבאר‪ ,‬ואומר שיחד‬
                                                               ‫עם התקלות שחלו בהשגתם של אצילי בני ישראל‪,‬‬
‫ונזהר‪ ,‬ראו ויקרא רבה כ‪,‬י)‪ .‬הרמב"ם מדגיש‬
‫שנשרפו "באוהל מועד"‪ ,‬כלומר במקום‬

‫גם מעשיהם התבלבלו בשל כך‪ ,‬והם נטו אל הדברים ההשגה האלוהית (אברבנאל)‪.‬‬

‫הגופניים בשל השתבשות ההשגה‪ ,‬ולכן נאמר " ַוֶּי ֱחזּו ‪ְ" 5‬ו ַגם ַהּכֹ ֲה ִנים ַהִּנָּגִׁשים" וכו' – כאמור‬
‫במעמד המוחשי בהר סיני‪ַ" :‬וּיֹא ֶמר ה'‬
‫ֶאל ֹמ שׁ ֶ�ה ֵרד ָה ֵעד ָּב ָעם‪ֶּ ,‬פן ֶי ֶהְרסּו ֶאל ה'‬       ‫ֶאת ָה ֱאֹל ִהים ַוּיֹא ְכלּו ַו ִּיְׁשּתּו" (שמות כד‪,‬יא)‪ .‬אשר לסוף‬

‫ִלְראֹות ְו ָנ ַפל ִמֶּמּנּו ָרב‪ְ .‬ו ַגם ַהּ ֹכ ֲה ִנים ַהִּנָּגִׁשים ֶאל ה' [המסוגלים להבין את הרעיון האלוהי] ִי ְת ַק ָּדׁשּו [במחשבתם בשעה‬

‫שייגשו]‪ֶּ ,‬פן ִי ְפרֹץ ָּב ֶהם ה'"‪ .‬גם פסוקים אלו‪ ,‬טעונים משמעות כפולה‪" :‬הנגלה‪ ,‬שלא לעבור את הגבול בהסתכלות‬

‫באור הנברא; והנסתר‪ ,‬שלא להתפרץ במחשבה במה שמופלא מהם"‪ .‬וההסבר הנסתר הוא עדין‪ ,‬נועז ומסוכן (ראב"ם‪,‬‬

‫בביאור הפסוקים לפי מסורת שקיבל מאביו)‪ְׁ" .‬שמֹר ַר ְג ְלָך ַּכ ֲאֶׁשר ֵּת ֵלְך ֶאל ֵּבית ָה ֱאֹל ִהים" – הקפד על ההכנות המקדימות‬

‫והיסודיות בדרכך להבנת האלוהים‪ ,‬והיזהר שלא להאיץ במקום שראוי להאט בו‪ ,‬שנאמר‪ַּ" :‬גם ְּבֹלא ַד ַעת ֶנ ֶפׁש ֹלא טֹוב‪,‬‬

‫ְו ָאץ ְּב ַר ְג ַל ִים חֹו ֵטא" (משלי יט‪,‬ב; לביאור המונח רגל‪ ,‬ראו א‪,‬כח‪ ;1‬והפסוק "שמור רגלך" בא שנית להלן א‪,‬לב‪.)4‬‬

‫‪ 6‬אחזור להשלים את מה שהתחלנו לבאר – החריגה מן העניין הנדון היא שיטתית ב"מורה הנבוכים" והיא אחת‬

‫מדרכי ההסתרה החשובות ביותר בחיבור‪ ,‬וכאן החריגה רומזת למעמד הר סיני‪ .‬גם מעשיהם התבלבלו בשל כך – ניהול‬
‫נכון של חושניות האדם הוא תנאי להשגה נכונה (כאמור בפסקה ‪ .)5‬ולחלופין‪ ,‬השגה לא נכונה עלולה להביא לטיפול‬

                                                              ‫שגוי בחושניות ולכן גם "מעשיהם‪ ...‬התבלבלו"‪.‬‬

                                                               ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 5‬מטומאתה שהיא הטעויות – הרמב"ם רומז כאן ההשגה – השגתם נשחתה בגלל אי שלמות הנוטה‬

‫שטומאה המרחיקה את האדם מן הקודש והמקדש לחומריות‪ ,‬כאמור בפסקה ‪" ,4‬התפרצו לפני שהיו שלמים"‪,‬‬
‫משמעה טעות מחשבתית‪ ,‬כמו שהוא אומר בעניין מי וכאמור בפסקה ‪" :2‬שלא יתפרץ‪ ...‬מבלי ש‪ ...‬ויתקן את‬

‫שטובל לטהרתו‪ַ " :‬הְּמ ַכֵּון ִלּבֹו ְל ַט ֵהר ַנ ְפׁשֹו ִמֻּט ְמ ַאת מידותיו היטב‪ ,‬וימית את תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות"‪.‬‬
‫ַהְּנ ָפׁשֹות‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהן ַמ ְחׁ ְשב ֹות ָה ָאֶון [ֶרַׁשע] ְו ֵדע ֹות ָהָרע ֹות‪ֵּ ,‬כיָון אי שלמות זו גוררת אי שלמות גדולה יותר‪ .‬ולעולם העונש‬

‫הוא העברה עצמה וטמון בה‪ ,‬בגדר מידה כנגד מידה (ראו‬                             ‫ֶׁש ִה ְסִּכים ְּב ִלּבֹו ִל ְפרֹשׁ� ֵמאֹו ָתן ָה ֵעצֹות‪ְ ,‬ו ֵה ִביא ַנ ְפׁשֹו ְּב ֵמי‬
‫ביאור א‪,‬ב‪ .)7‬ולעולם שלמות האדם היא כפי שלמות תפיסתו‬                           ‫ַה ֵּדעֹות – ָט ַהר" (מקוות יא‪,‬יב; למשמעות המונח טומאה‪ ,‬ראו להלן‬
‫את ה' (מימון)‪ .‬מעשיהם של אצילי בני ישראל מנוגדים‬                              ‫ג‪,‬מז)‪ .‬מתוך כך‪ ,‬אפשר להסיק שטומאת המת המרחיקה‬
‫למעשיו של משה רבנו‪ ,‬שנאמר עליו בהשגת התורה מאת‬                                ‫את האדם מבית המקדש משמעה שאסור להתקרב אל ה'‬
‫ה'‪ַ" :‬ו ְי ִהי ָׁשם ִעם ה'‪ֶ ...‬ל ֶחם ֹלא ָא ַכל ּו ַמ ִים ֹלא ָׁש ָתה" (שמות‬
                                                                                          ‫באמצעות המת והמוות (ראו מ"י‪ ,‬טומאה וטהרה)‪.‬‬
                ‫לד‪,‬כח; מו"נ ג‪,‬נא‪ ,10‬הקבוצה השביעית; ושם‪.)17 ‬‬                  ‫‪ 6‬והם נטו אל הדברים הגופניים בשל השתבשות‬
   118   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128