Page 121 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪63‬‬

‫פרק ה‬

‫גישה זהירה בחקירת הסוד‬

‫הקדמה‪ :‬הפרק עוסק בהבחנה מעמיקה במובנם של שני פסוקים שהובאו בפרק הקודם‪:‬‬
‫מעשה משה "ַו ַּי ְס ֵּתר מֹׁ ֶשה ָּפ ָניו ִּכי ָי ֵרא ֵמ ַה ִּביט ֶאל ָה ֱאֹל ִהים"‪ ,‬ולעומתו מעשה אצילי בני‬
‫ישראל‪ַ" :‬ו ִּיְראּו ֵאת ֱאֹל ֵהי ִיְׂשָר ֵאל‪ַ ...‬וֶּי ֱחזּו ֶאת ָה ֱאֹל ִהים ַוּיֹא ְכלּו ַו ִּיְׁשּתּו"‪ .‬הרמב"ם מדריך את‬
‫האדם לנקוט זהירות מחשבתית ומידותית בשעה שהוא עוסק במעשה המרכבה‪ .‬הבנה נכונה‬
‫של מעשה המרכבה דורשת הכנה וענווה וזהירות כדי להתקדם בהדרגה להבנה מעמיקה‪.‬‬

‫חוסר זהירות וטיפול מרושל בהכנות עלולים לפגוע באדם עצמו‪.‬‬

‫‪ 1‬על דברים נסתרים מאוד – על‬ ‫גישה זהירה למעשה בראשית ומעשה מרכבה‬

‫האסטרופיזיקה בזמנו (ראו ב‪,‬יט)‪ ,‬תחום‬ ‫‪ 1‬כאשר החל ראש הפילוסופים (=אריסטו) לחקור‬
‫הכלול לדעת הרמב"ם ב"מעשה‬ ‫ולהביא ראיות על דברים נסתרים מאוד (על השמים ב‪,)12 ,‬‬
‫בראשית"‪ ,‬אך גובל ב"מעשה מרכבה"‪.‬‬ ‫התנצל ואמר דברים שעניינם הוא שאין ראוי שהמעיין‬
‫בספריו ייחס לו באשר למה שחקר חוצפה או העזה‬
‫‪ 2‬אל הדבר הגדול והנכבד הזה –‬ ‫והתפרצות לדֵּבר על מה שאין לו ידיעה בו‪ ,‬אלא‬
‫ראוי שייחס זאת לשקידה ולהשתדלות ליצור ולהשיג‬
‫מעשה המרכבה‪ ,‬כלומר מדע האלוהות‪.‬‬
‫ויתקן את מידותיו היטב וכו' – מפני‬ ‫אמונות נכונות כפי יכולת האדם‪.‬‬
‫שפגמים במידות הם "מחיצות"‬
‫המונעות את האדם מהכרת ה' (שמונה‬ ‫‪ 2‬בדומה לכך נאמר אנחנו‪ ,‬שראוי לאדם שלא יתפרץ אל‬
‫פרקים ז)‪ .‬לכן תיקון המידות הוא הכנה‬ ‫הדבר הגדול והנכבד הזה בעיון ראשון מבלי שיאמן‬
‫הכרחית ללימוד המטפיזיקה (א‪,‬לד‪,11‬‬ ‫את עצמו במדעים ובידיעות‪ ,‬ויתקן את מידותיו היטב‪,‬‬
‫סיבה ‪ .)4‬ואם אין המידות מתוקנות‪,‬‬ ‫וימית את תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות‪ .‬רק כאשר‬
‫האדם אינו חושב על פעולותיו‪" ,‬לפי‬ ‫ישיג הקדמות אמיתיות וודאיות וידע אותן‪ ,‬וידע את‬
‫שבעת התאווה‪ ,‬איזו תאווה שתהיה‪,‬‬ ‫דרכי הסקת המסקנות והבאת הראיות‪ ,‬וידע את הדרכים‬
‫אין השכל שלם" (פה"מ‪ :‬חגיגה ב‪,‬א;‬ ‫להישמר מתעתועי הדעת – אז ייגש לחקירה בעניין זה‪.‬‬
‫אבות ג‪,‬ח; הקדמה‪ ,‬עמ' כב)‪ .‬ובנוסף‪ ,‬האדם‬ ‫אל־לו לעצור בדעה הראשונה שתעלה בדעתו‪ ,‬ולא‬
‫עלול לסטות מתוצאות חקירתו‪ ,‬בגלל‬ ‫ל ַשֵּלח את מחשבותיו תחילה ולהשליט אותן על השגת‬
‫הרגליו ותשוקותיו‪ ,‬ולהגיע להעדר‬ ‫האלוה‪ ,‬אלא יבוש ויירא ויעצור עד שיתקדם בהדרגה‪.‬‬
‫יושר אינטלקטואלי (ב‪,‬כג‪ .)3‬וימית את‬
‫תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות – שאם‬
‫לא כן‪ ,‬יהיה שבוי בידיהן והן "ימיתו"‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫למן האסטרופיזיקה וכלה בישות האלוהית ו"תאריה"‪,‬‬ ‫‪ 1‬ראש הפילוסופים – הרמב"ם מעריך מאוד את אריסטו‬
‫הרמב"ם מערער על מסקנותיו (ראו ב‪,‬כב‪ ,13‬כד‪ 11‬ואילך)‪.‬‬ ‫(‪ 322-384‬לפנה"ס‪ ,‬ביוונית ֲאִרי ְסטֹו ֶט ֶלס)‪ ,‬ואומר בכמה‬
‫מקומות‪" :‬דעת אריסטו היא תכלית דעת האדם‪ ,‬מלבד מי‬
‫‪ 2‬וידע את דרכי הסקת המסקנות וכו' – הרמב"ם‬ ‫שנשפע עליו השפע האלוהי‪ ,‬עד שישיגו מעלת הנבואה‬
‫אשר אין למעלה ממנה" (איגרות‪ ,‬מהד' שילת‪ ,‬עמ' תקנג); "לא‬
‫שימש דוגמה אישית לחובה זו‪ ,‬ויצירתו הראשונה‪,‬‬ ‫אׂשים לבי למי שעסק בעיון מלבד אריסטו‪ ,‬כי דעותיו‬
‫שכתב אותה בגיל ‪ ,17‬היא חוברת ובה ראשי פרקים‬ ‫הן אלה אשר ראוי לעיין בהן" (ב‪,‬יד‪" ;)1‬אל העמקתו‬
‫בלוגיקה בשם "מילות ההיגיון"‪ .‬כיום‪ ,‬רוב לומדי‬ ‫המופלגת של אריסטו והׂשגתו המופלאה" (ב‪,‬יט‪ .)12‬ואף‬
‫האמונה אינם מטריחים את עצמם ללמוד אודות כשלי‬ ‫על פי שהרמב"ם מעריך אותו מאוד עקב הבנתו את‬
‫המחשבה‪ ,‬וסומכים על "תחושת הבטן" שלהם וחושבים‬ ‫הטבע בכדור הארץ‪ ,‬הרי שבתחומי הדעת העילאיים‪,‬‬
‫שתציל אותם מטעויות בטענה ובהסקת המסקנה‬

‫ממנה‪.‬‬