Page 124 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 124
| 66מורה הנבוכים | חלק א
הפסוק (לעיל פסקה ְ " )4ו ַת ַחת ַר ְג ָליו ְּכ ַמ ֲעֵׂשה ִל ְב ַנת ַה ַּסִּפיר 7ראיה או חזיה או הבטה – הפרק
[ּו ְכ ֶע ֶצם ַהׁ ָּש ַמ ִים ָל ֹט ַהר]" (שם,י) – דבר זה עוד יתבאר
מנטרל קשיים אפשריים על הטענות
בכמה מפרקי חיבור זה (א,כח; ב,כו; ג,ד). שעלו בפרק הקודם .אורות נבראים,
מלאכים או אחרים ,הרי אין בזה נזק
סיכום ואפשרות למשמעות כפולה – מפני שאינו פוגע באיסור הגשמת ה'
7כל המטרה שכיַוּנו אליה היא שכל "ראיה" או "חזיה" (לכפל המשמעות בשפה ,ראו גם ביאור א,ח.)3
או "הבטה" שנאמרה בעניין הזה היא השגה שכלית
ולא ראיית עין ,משום שאין הוא יתעלה מצוי שחוש
הראות יכול להשיג אותו .ואם ירצה אחד מהמתרשלים
שלא להגיע לאותה דרגה שאנו שואפים להעלותו
אליה ,ויבין את כל הביטויים האלה שנאמרו בעניין הזה
כמורים על השגות חושיות של אורות נבראים ,מלאכים
או אחרים ,אין בזה נזק.
הרחבות ועיונים
ומצד שני אינה בגדר אמת .אבל אם מדובר במלאך (ה'), 7דרגה שאנו שואפים להעלותו אליה – יש ארבעה
הוא טוען במפורש שאין לחשוב שהמלאכים מופיעים רבדים אפשריים לפירוש תיאורי המקרא בעניין התגלות
בעולם בלבוש גשמי ,שהרי המלאך הוא ישות שאין לה ה' ומלאכיו בסדר עולה של הפשטה .נדגים אותם בפסוק:
גוף ,אך מאפשר למוגבלים את ההבנה שהמלאך הוא גוף
"ַוַּי ְס ֵּתר מֹ ׁש ֶ�ה ָּפ ָניו ִּכי ָי ֵרא ֵמ ַהִּביט ֶאל ָה ֱאֹל ִהים".
(ב,ו; א,מט; ב,מא ועוד; איגרות ,מהד' קאפח ,מאמר תחיית המתים, א .הגשמה .ה' הוא גוף ,כעולה מפשוטו של מקרא .זו
כפירה באמת ,והיא אסורה .אמנם התורה נכתבה באופן
עמ' עו ,פז-פח). זה ,אבל זה רק כדי לקרב את מציאות ה' להמון העם ולטף,
ג .דמיונות שמיעתיים־חזותיים בתודעת האדם במהלך ו"דיברה תורה כלשון בני אדם" (לתאימות עם עקרון ההדרגתיות
נבואי או חלומי .במראה זה ,האדם יכול לראות "נס" הגדול ,ראו ג,לב) .שלבי ההבנה הבאים אינם בגדר כפירה.
בחלום הנבואי ,כמו סנה בוער או מלאך בעל כנפיים או ב .ישויות נבראות בעולם הממשי .התגלות האל מלווה
"אור נברא" שאינם קיימים במציאות שמחוץ להכרת בהופעה מוחשית של דבר נברא הנסמך לה' אך לא נזכר
במפורש .דבר זה עשוי להיות אור (האלוהים) או קול
האדם (שלא כדעת כ"ח ,צלמים ,עמ' ,42הערה .)17 (האלוהים) הנתפס בחושים ומעורר כבוד ויראה .לפי
ד .משל (אלגוריה) לתוכן ההשגה השכלית .התיאור פרשנות זו ,משה ירא מלהביט אל האור שנגלה לו במעמד
המוחשי לא התרחש במציאות וגם לא בדמיון ,והוא בא הסנה בדרך נס .לדעת הרמב"ם ,פרשנות זו ,המחייבת
רק כדי להעביר לקורא תוכן באמצעות דימוי .כך למשל בדרך כלל בריאת נס ,היא אפשרית אבל מיותרת ,שהרי
"ַוַּי ְס ֵּתר מֹ שׁ ֶ�ה ָּפ ָניו" מול הסנה הבוער הוא תיאור הקושי "עולם כמנהגו נוהג" .מצד אחד פרשנות זו אין בה כפירה,
של משה להכיל את הלהט הנבואי.
