Page 127 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 127

‫ז קפר | דלי חהמונ | ‪69‬‬

‫‪ 3‬כל אלה שנולדו לו לפני כן – שנולדו‬          ‫ללדת אדם‪ ,‬לממש את הצלם‬

‫	‪ 3‬בהשאלה הזו נאמר לגבי אדם‪ַ " :‬ו ְי ִחי ָא ָדם ְׁשֹל ׁש ִ�ים לאדם הראשון לפני שת‪ ,‬כלומר קין‬

‫והבל‪ ,‬שהם חלק מן המשל הגדול‬                  ‫ּו ְמ ַאת ָׁש ָנה‪ַ ,‬וּיֹו ֶלד ִּב ְדמּותֹו ְּכ ַצ ְלמֹו [ַו ִּי ְקָרא ֶאת ְׁשמֹו ֵׁשת]"‬
‫של סיפור בריאת האדם‪ ,‬ובהם הוא‬                ‫(בראשית ה‪,‬ג)‪ .‬כבר הסברנו לך (א‪,‬א) מה משמעות צלם אדם‬
‫מסתיים‪ .‬לפי המדרש‪ ,‬קין והבל נולדו‬            ‫ודמותו‪ .‬נמצא כי כל אלה שנולדו לו לפני כן לא השיגו‬
‫ביום השישי‪ ,‬כשעדיין המציאות לא‬

‫את הצורה האנושית באמת‪ ,‬שהיא צלם אדם ודמותו התממשה לגמרי‪ ,‬כאמור במדרש ("בשעה‬

‫השמינית עלו למיטה שניים [אדם וחוה] וירדו‬     ‫שנאמר עליה "בצלם אלהים ובדמותו"‪ .‬ואילו שת‪,‬‬
                                             ‫כיוון שלימד אותו (אדם הראשון) ונטע בו בינה והרי‬
‫ארבעה [יחד עם קין והבל]" – ראו בבלי סנהדרין‬  ‫נשלם בשלמות האנושית‪ ,‬נאמר עליו‪ַ" :‬וּיֹו ֶלד ִּב ְדמּותֹו‬

‫לח‪,‬ב‪ .‬השימוש במדרש על היום השישי בא להלן‬

‫ב‪,‬ל‪ ;16‬ותאמו שם בהמשך בעניינם ושמותיהם‬

‫של קין והבל)‪ .‬שמו של שת משמעותו‬                                               ‫ְּכ ַצ ְלמֹו" (בראשית ה‪,‬ג)‪.‬‬
‫'תשתית'‪ ,‬רמז לעובדה שהעולם מושתת‬
‫על הלימוד והבינה‪ .‬בצלם אלהים‬                                                                         ‫ללדת שד‪ ,‬חיקוי אדם‬

          ‫ובדמותו – כלעיל‪ ,‬פרק א‪.‬‬            ‫‪ 	4‬יודע אתה שכל מי שלא השיג אותה צורה שביארנו‬

‫את עניינה‪ ,‬אינו אדם אלא בעל חיים בעל תבנית אדם ‪ 4‬בעל חיים בעל תבנית אדם ומתארו‬

‫– דומה לבהמה בהתנהגותו‪ ,‬ו"ראוי למי‬           ‫ומתארו‪ ,‬אלא שיש לו יכולת לגרום מיני נזק ולחולל‬
‫שמעדיף להיות אדם באמת‪ ,‬ולא בהמה‬              ‫רעות‪ ,‬יכולת שאין לשאר בעלי החיים‪ .‬כי כושר החשיבה‬
‫בתבנית אדם ו ִמתארו‪ ,‬להציב לעצמו‬             ‫ושיקול הדעת שהיו לו ונועדו להשגת השלמות שאליה‬
‫כמטרה למעט את כל דחפי החומר"‬                 ‫אין הוא מגיע‪ ,‬משתמש הוא בהם לצורך תחבולות‬
‫(ג‪,‬ח‪ ,)7‬וענישתו‪" :‬נמשל כבהמות‬                ‫שונות הגורמות לרעות ולהולדת נזקים‪ .‬והרי הוא כמו‬
‫נדמו" (א‪,‬ב‪ ;7‬ג‪,‬יח‪ .)2‬יכולת שאין לשאר‬         ‫דבר הדומה לאדם או מחקה אותו‪ .‬וכך היו ילדי אדם‬
‫בעלי החיים – אדם רע הוא גרוע מכל‬             ‫הקודמים לשת‪ .‬אמרו במדרש‪" :‬כל אותן מאה ושלשים‬
‫חיות הבר‪ ,‬הן מפני שניחן בתחכום‬               ‫שנה שהיה אדם נזוף בהן‪ ,‬היה מוליד רוחות"‪ ,‬כלומר‬
‫וכושר תחבולה בניגוד לחיות‪ ,‬הן‬                ‫שדים‪ .‬וכאשר נעשה רצוי (לפני‪ ‬ה') הוליד את הדומה‬
‫מפני שמטרותיו ותשוקותיו הדמיוניות‬            ‫לו‪ ,‬כלומר בדמותו כצלמו‪ .‬וזהו שנאמר‪ַ" :‬ו ְי ִחי ָא ָדם‬
‫מרובות עד אין קץ‪ ,‬בעוד החיות אינן‬
‫מזיקות אלא כשהן רעבות או מאוימות‪.‬‬                   ‫ְׁשֹל שׁ ִ�ים ּו ְמ ַאת ָׁש ָנה‪ַ ,‬וּיֹו ֶלד ִּב ְדמּותֹו ְּכ ַצ ְלמֹו" (שם)‪.‬‬
‫אמרו במדרש – נוסח זה במדויק אינו‬
‫מצוי בידנו (ראו בבלי עירובין יח‪,‬ב; בראשית‬

‫רבה כ‪,‬יא; הערת ש"מ; וראו הערתו החריפה של‬

‫ק"י על אתר)‪ .‬כלומר שדים – נמצא שהרמב"ם מגדיר מחדש את המונח "שד"‪ ,‬והוא סבור שהכוונה ל'אדם רע' או 'מחבל'‬

‫או 'שודד'‪ ,‬שהוא למעשה צל אדם (תאמו ג‪,‬מו‪ 17‬בבואה=צל)‪ .‬מפני שד כזה‪ ,‬מציאותי ומוחשי‪ ,‬האדם צריך להיזהר‪ ,‬וכל‬

‫אימת שהוא נזהר ממה שאינו צריך להיזהר מפניו‪ ,‬שדים ורוחות רפאים כיצירי הדמיון‪ ,‬אינו נזהר ממה שהוא צריך‬

                                             ‫להיזהר מפניו באמת‪ ,‬מאנשים רעים בשר ודם‪.‬‬
   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132