Page 114 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 114

‫‪ | 56‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫לאדם‪ ,‬והיא שתהיה לו אותה יכולת הבחנה הנמצאת‬                                       ‫‪ 2‬והוא המגדיר את מהותנו – המגדיר‬

‫בנו‪ ,‬שהיא העניין הנכבד ביותר שיש לנו‪ ,‬והוא המגדיר‬                                 ‫את מהות האדם‪ ,‬מאפיינו המרכזי‬
‫את מהותנו‪ .‬וזה מפליא‪ ,‬שהעונש על החטא הוא מתן‬                                      ‫המבדיל אותו מיתר הנבראים‪ ,‬שהוא‬
‫שלמות שלא היתה לו‪ ,‬והיא השכל‪ .‬ואין זה אלא‬                                         ‫כאמור שכלו ותבונתו‪ .‬כאמירתו של מי‬
                                                                                  ‫שאמר‪ ...‬הפך לכוכב בשמים – סיפור‬

‫כאמירתו של מי שאמר‪ :‬בן אדם חטא והפליג ברשע‪,‬‬                                       ‫דומה לזה יש במיתולוגיה היוונית על‬

‫ועל כן הפך לכוכב בשמים‪ .‬זו היתה כוונת הקושיה‬                                      ‫אוריון‪ .‬זו היתה כוונת הקושיה – יש‬
              ‫ומשמעותה‪ ,‬אף שלא נוסחה בלשון זה‪.‬‬                                    ‫לשים לב שבמעמקי השאלה טמונה‬
                                                                                  ‫המחשבה שדווקא ההבחנה המוסרית־‬

‫חברתית בין טוב לבין רע היא מהותו התשובה‪ :‬באיבוד הדעת‬

‫‪ 	3‬שמע את תוכן תשובתנו‪ .‬אמרנו‪ :‬אתה המעיין בהרהורים‬                                ‫של האדם‪.‬‬

‫ראשוניים ומחשבות מזדמנות‪ ,‬והחושב להבין ספר‬                                        ‫‪ 3‬המעיין בהרהורים ראשוניים – בלא‬
‫שהוא ַהדרכת הראשונים והאחרונים בכך שיעבור עליו‬
‫במקצת הזמנים שהוא פנוי בהם מן השתייה והבעילה‪,‬‬                                     ‫לשוב ולבחון את הדברים‪ .‬הרמב"ם‬
                                                                                  ‫מבקר את מי שמקשה קושיות מתוך‬
                                                                                  ‫פזיזות המחשבה‪ ,‬המתבטאת בהחלטות‬

‫כמי שעובר על אחד מספרי ההיסטוריה או אחד מן‬                                        ‫דמיוניות לפני בחינת הדברים באמצעות‬

‫השירים – התיישב בדעתך ותראה שאין הדבר כפי‬                                         ‫שכלו (תאמו ב‪,‬לז‪ .)3‬ספר שהוא הדרכת‬
‫שהעלית בהרהוריך הראשוניים‪ ,‬אלא כפי שיתבאר‬                                         ‫הראשונים והאחרונים – התורה‪ ,‬שהיא‬
‫מתוך העיון בדבר הזה‪ .‬והוא שהשכל שה' השפיע‬                                         ‫מדריכה לדורות‪ .‬ולהלן "הספר אשר‬
                                                                                  ‫האיר את מחשכי העולם" (ג‪,‬י‪ ;7‬ג‪,‬יז)‪.‬‬

‫על האדם‪ ,‬והוא שלמותו האחרונה‪ ,‬הוא שקיבל אדם‬                                       ‫שהשכל‪ ...‬והוא שלמותו האחרונה‬
‫לפני חטאו‪ ,‬ולגבי השכל נאמר על האדם שהוא בצלם‬                                      ‫– השלמות הנצחית להתחבר אל ה'‬
‫אלהים ובדמותו (ראו בראשית א‪,‬כו‪-‬כז)‪ .‬ובגללו דיבר אליו‬                              ‫בתודעה מלאה (ראו ג‪,‬נד‪ .)8‬וקודמות לה‬
                                                                                  ‫"השלמות הראשונה"‪ ,‬כלומר המענה‬

‫(ה') וציווה אותו‪ ,‬כמו שנאמר‪ַ" :‬ו ְי ַצו ה' ֱאֹל ִהים [ ַעל‬                        ‫לצרכים הגופניים (א‪,‬לד‪ ,)14‬שלמות‬

‫ָה ָא ָדם ֵלא ֹמר‪ִ ,‬מּכֹל ֵעץ ַהָּגן ָא ֹכל ּ ֹתא ֵכל‪ּ .‬ו ֵמ ֵעץ ַה ַּד ַעת טֹוב‬  ‫המידות‪ ,‬שלמות יכולת המחשבה‬
‫ָו ָרע ֹלא ֹתא ַכל ִמֶּמּנּו]" (שם ב‪,‬טז)‪ ,‬ואין ציווי לבהמות ולא‬                   ‫ועוד (שם)‪ .‬בצלם אלהים ובדמותו‬
‫לחסרי שכל‪ ,‬ובשכל מבחינים בין האמת לבין השקר‪,‬‬                                      ‫– כמבואר בסוף הפרק הקודם‪ :‬צלם‬
                                                                                  ‫(=מהות) האדם הוא השכל‪ ,‬ואילו‬

‫וזה היה לאדם באופן מושלם‪ .‬אך המגונה והנאה‬                                         ‫'צלם אלוהים' הוא מימוש מהות האדם‬

‫הוא מן המפורסמות‪ ,‬לא מן המושכלות‪ .‬משום שאין‬                                       ‫באמצעות דבקות האדם באל מתוך‬
‫אומרים "השמים כדוריים – נאה" ו"הארץ שטוחה –‬                                       ‫בחירה חופשית‪ .‬בדרך זו‪ ,‬האדם נחשב‬
                                                                                  ‫אדם במלוא משמעותה של המילה‪,‬‬

‫מגונה"‪ ,‬אלא אומרים "אמת" ו"שקר"‪ .‬וכך בלשוננו‬                                      ‫ובזה הוא "מידמה" לה' (א‪,‬א‪ ;8‬א‪,‬ז;‬

‫ייאמר על הנכון והכוזב אמת ושקר‪ ,‬ועל הנאה והמגונה‬                                  ‫ג‪,‬ח; יסודי התורה ד‪,‬ח)‪ .‬המפורסמות‪...‬‬
‫טוב ורע‪ ,‬ובשכל מכיר האדם את האמת מן השקר‪ ,‬וכך‬                                     ‫המושכלות – המפורסמות הן הנחות‬
                                                                                  ‫חברתיות ותדמיתיות התלויות במקום‬
                       ‫הוא בכל הדברים המושכלים‪.‬‬                                   ‫ובזמן ובחברה‪ .‬והמושכלות הן אמתות‪,‬‬

‫‪ 	4‬וכשהיה במצבו המושלם‪ ,‬עם תכונותיו הטבעיות‬                                       ‫עובדות או מסקנות מדעיות שאינן‬
                                                                                  ‫תלויות בהחלטה אנושית‪ .‬המצוות‬
‫ומושכלותיו שבעבורם נאמר עליו "ַו ְּת ַח ְּסֵרהּו ְּמ ַעט‬
                                                                                  ‫החברתיות‪ ,‬כגון "לא תגנוב"‪ ,‬הן‬

‫ֵמ ֱאֹל ִהים" (תהילים ח‪,‬ו)‪ ,‬לא היה לו כלל כוח העוסק‬                               ‫המפורסמות (ביאור מילות ההיגיון‪ ,‬ח; ב‪,‬לג‪;2‬‬

                                                                                  ‫שמונה פרקים‪ ,‬ו)‪ .‬נמצא שעונשו של האדם‬

‫לאחר החטא הוא הצורך שלו להתעסק בתדמיתו בחברה במקום בחקירת האמת ובקרבה אל ה'‪ ,‬שהיא האמת‪ .‬נמצא שעקב‬

‫חטאו הוא יורד ממדרגתו וסובל יותר‪ ,‬ולא כמו שהבין ה"מלומד"‪.‬‬
   109   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119