Page 109 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 109

‫‪51‬‬

                                                             ‫פרק א‬

                                                           ‫המונחים צלם ודמות‬

    ‫הקדמה‪ :‬סדרת המונחים הלשוניים‪ ,‬שמטרתה להבהיר את משמעויותיהם של המונחים‬
    ‫המקראיים מתוך כוונה להרחיק את ההגשמה מן הבורא‪ ,‬פותחת במונחים "צלם" ו"דמות"‬
    ‫הנזכרים בפסוק הדן במעשה הבריאה‪ַ " :‬נ ֲעֶׂשה ָא ָדם ְּב ַצ ְל ֵמנּו ִּכ ְדמּו ֵתנּו" (בראשית א‪,‬כו)‪.‬‬
    ‫ברובד העמוק‪ ,‬הפרק אינו עוסק רק באל ובהרחקת ההגשמה ממנו‪ ,‬אלא מדבר על האדם‬

                                     ‫ועומד על מהותו‪.‬‬

    ‫ההשגה השכלית‪ ,‬כלומר תבונתו ותודעתו של האדם‪ ,‬היא היא מהותו של האדם‪ ,‬ובה האדם‬
    ‫מתקרב אל האלוהים שעשה אותו‪ .‬מהות אנושית זו אינה "השכל"‪ ,‬אלא "השכל האלוהי"‪,‬‬
    ‫החיבור אל ה' (להסברת הדבר במדויק‪ ,‬ראו ג‪,‬נב‪ .)1‬זה עיקרו של הספר‪ ,‬הנחתם גם בהגדרת החכמה‬
    ‫ובתכלית מאמציו של האדם (ג‪,‬נד)‪ ,‬ומשום כך גם התורה פותחת בדיון אודות האדם (בראשית‬

                                        ‫פרקים א‪-‬ב)‪.‬‬

‫‪ 1‬תבניתו ומתארו – צורתו החיצונית‪,‬‬                                                                       ‫משמעות שגויה של המונח צלם‬

‫הפיזית‪ .‬זה הביא להגשמה גמורה –‬                             ‫‪ 	1‬צלם ודמות‪ .‬אנשים חשבו ש"צלם" בעברית מורה על‬
         ‫בייחוס תכונות גופניות לה'‪.‬‬                        ‫תבניתו ומתארו של דבר‪ .‬דבר זה הביא להגשמה גמורה‪,‬‬
                                                           ‫בגלל הפסוק " ַנ ֲעֶׂשה ָא ָדם ְּב ַצ ְל ֵמנּו ִּכ ְדמּו ֵתנּו" (בראשית א‪,‬כו)‪.‬‬
‫‪ 2‬אחדותו האמיתית‪ ,‬שאינה תקפה‬                               ‫הם חשבו שהאל הוא בצורת אדם‪ ,‬כלומר בתבניתו‬
                                                           ‫ובמתארו‪ ,‬והדבר הוביל אותם להגשמה גמורה‪ .‬על כן‬
‫אלא בביטול הגשמות – אין ה' אחד‬                             ‫הם האמינו בה‪ ,‬וסברו שאם ייטשו את האמונה הזו הם‬
‫מבחינת הכמות (אחד ולא שניים) אלא‬                           ‫יכחישו את הכתוב‪ ,‬ואף ישללו את קיומו של האל אם‬
‫במשמעות 'מיוחד'‪ ,‬שלם‪ ,‬שאין כמוהו‪.‬‬                          ‫אין לו גוף בעל פנים ויד הדומים לאלה שלהם בתבנית‬
‫מסקנת הדברים באה כבר ב"משנה‬                                ‫ובמתאר; אלא שהם מדמים שהוא גדול וזוהר יותר‪,‬‬
‫תורה"‪ֶ " :‬אָּלא ֶא ָחד ֶׁש ֵאין ְּכ ִיחּודֹו ֶא ָחד‬        ‫וגם אינו עשוי מדם ומבשר‪ .‬זהו שיא רוממותו של האל‪,‬‬
‫ִמן ָה ֲא ָח ִדים ַהִּנ ְמ ָצ ִאין ָּבעֹו ָלם‪ֹ :‬לא ֶא ָחד‬
‫ְּכ ִמין [שם כולל]‪ֶׁ ,‬שהּוא ּכֹו ֵלל ֲא ָח ִדים‬                                                   ‫לפי סברתם‪.‬‬
‫ַהְרֵּבה‪ְ ,‬וֹלא ֶא ָחד ְּכגּוף‪ֶׁ ,‬שהּוא ֶנ ֱח ָלק‬
‫[בחלוקה פנימית] ְל ַמ ְח ָלקֹות ְו ִל ְק ָצוֹות‪,‬‬           ‫‪ 	2‬מה שראוי לומר בהפרכת הגשמת האל ואישוש אחדותו‬
‫ֶאָּלא ִיחּוד ֶׁש ֵאין ִיחּוד ַא ֵחר ְּכמֹותֹו‬             ‫האמיתית‪ ,‬שאינה תקפה אלא בביטול הגשמות – את‬
                                                           ‫ההוכחה לכל זה עוד תלמד מחיבור זה (ב‪,‬א)‪ .‬ההערה‬
             ‫ָּבעֹו ָלם" (יסודי התורה א‪,‬ז)‪.‬‬                ‫כאן בפרק זה אינה אלא על ביאור משמעות צלם ודמות‪.‬‬

                                                           ‫הרחבות ועיונים‬

‫מעולם שהוא מחיבורי החכמים ז"ל‪ ,‬וחלילה להם שזה‬                     ‫‪ 1‬אלא שהם מדמים שהוא גדול וזוהר יותר – אולי כוונת‬
‫יהיה מהם‪ ,‬ואין הוא אלא חיבור אחד הדרשנים היוונים‬                  ‫רבנו להתנגד למה שנאמר בספר "שיעור קומה"‪ ,‬שזמנו‬
‫ותו לא‪ .‬וסוף דבר‪ ,‬למחוק זה הספר ולכרות זכר עניינו הוא‬             ‫המשוער הוא שנת ‪ 250‬לספירה‪ ,‬שהוא חלק מספרות‬
‫מצווה רבה‪' ,‬ושם אלוהים אחרים לא תזכירו'‪ ,‬ומי שיש‬                  ‫ההיכלות והמרכבה ומתאר את האל במונחים של האברים‬
‫לו קומה – הוא אלוהים אחרים בלא ספק"‪ .‬אולם נראה‬                    ‫האנושיים‪ .‬אמנם התיאור הוא בקני מידה עצומים‪ ,‬שאינם‬
‫שבצעירותו חשב שניתן לפרש את דברי הספר כמוסבים‬                     ‫נתפסים על ידי השכל‪ ,‬אבל התפיסה היהודית שהרמב"ם‬
‫לאור הנברא המתגלה לנביאים בחזיונותיהם‪ ,‬ולא לה'‬                    ‫מציג כאן היא שאין לה' תכונות גופניות‪ ,‬ולכן אינו בגדר‬
‫עצמו (שו"ת הרמב"ם קיז; ונמחק לחלוטין בפה"מ סנהדרין י‪,‬א‪ ,‬היסוד‬     ‫"המנצח בתחרות"‪ ,‬מפני שאינו בן תחרות‪ .‬הרמב"ם דחה‬
                                                                  ‫את ההגות המשתקפת בספר‪ .‬וזה לשונו‪" :‬לא חשבתי‬
                                 ‫השביעי‪ ,‬הערה ‪ ,42‬ותאמו א‪,‬מו‪.)17‬‬
   104   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114