Page 53 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 53
קרפפ :ם"במרה ירפסב םמוקמו הרהטה יקוח לש םפקיה ׀ 21
הטהרה בספר המצוות
ספר המצוות ,שנכתב לאחר פירוש המשנה ,הוא כעין הקדמה לתוכניתו
הגדולה של הרמב"ם בחיבורו משנה תורה .כל תרי"ג ( )613המצוות,
הנחלקות לרמ"ח ( )248מצוות עשה ולשס"ה ( )365מצוות לא תעשה,
מנויות בספר המצוות שכתב הרמב"ם ,ובמניין הקצר של המצוות בהקדמתו
למשנה תורה .ואף על פי שסדר כלל המצוות אינו ברור די הצורך ,מקומן
של מצוות הטהרה נראה בעל חשיבות 17.י"ח ( )18מצוות עשה של טהרה
מסודרות לאחר מצוות המקדש והקורבנות ,כמו בסדר המשנה ,ולפני
ההקדשות והמתנות .במצווה הראשונה שבקבוצה זו (מצווה צו) ,הרמב"ם
מאריך בניסיונו להבין את מצוות עשה של טהרה .וזה לשונו" :והנני מזכיר
לך עתה הקדמה ,אשר ראוי שתזכרנה בכל מה שייזכר לקמן ממיני הטמאות",
וחותם בהבנה זו" :וזכור עניין זה בכל מין ממיני הטומאה" .לדבריו ,מדובר
בהגדרה מיוחדת של מצוות עשה .אין מדובר בחיוב להיטמא בטומאה זו
(המופיעה למשל במצוות היטמאות הכוהן לצורך קבורת אביו ואמו) או
מצוות לא תעשה ,להיזהר מלהיטמא ,אלא קביעה של התורה שעל מצב זה
חלים דינים מיוחדים:
התורה אמרה כי הנוגע במין זה [=מסוים] נטמא ,או שדבר זה [=מסוים]
מטמא באופן כך [=מסוים] למי שנוגע בו ‑ היא מצוות עשה .כלומר
הדין הזה שנצטווינו בו הוא מצווה ,והוא שאנחנו אומרים שהנוגע כך
באופן כך נטמא ,ומי שהיה במצב כך ‑ לא נטמא .וההיטמאות עצמה
דבר של רשות אם רצה מיטמא ואם רצה ‑ לא יטמא [ ]...והמצווה הוא
הדין אשר נצטווינו בדינים אלו ,כי מי שנגע בזה נטמא ונעשה טמא,
וחייב בכל מה שחייבים הטמאים :לצאת חוץ למחנה שכינה ,ושלא
יאכל קודש ולא ייגע בו ,וכיוצא בכך .וזהו הוא הציווי ,כלומר היותו
נעשה טמא אם נגע במין זה או אם היה בקרבתו באופן כך.
חזרת הרמב"ם על הבנה זו שלוש פעמים מדגישה את המיוחדּות של המצוות
הללו 18.המצווה אינה באה להמליץ על עשייה ,אלא להגדיר מצב של טומאה
ומצב של טהרה ,הגורר דינים מסוימים .הרמב"ם חוזר על הבנה זו במצוות
הטבילה (מצווה קט) ,לאחר פירוט י"ג ( )13מצוות ,וכותב שאף אין הכרח לטבול,
אלא שמצוות העשה עוסקת בדין טבילה ,כלומר שמי שמבקש להיטהר
מטומאתו יכול לעשות זאת רק על ידי טבילה במים ,אבל מי שרוצה להישאר
בטומאתו ולא להיכנס לתחום המקודש של המקדש ,רשאי לעשות כן.
