Page 349 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 349
קרפפ :תוינימל יוגש ס חי -תּוינימה תואמוט ׀ 317
הזכר עם נקיבתו (זעיר ונוקביה) ,כאומרו" :ואנת הוא דמקריב הקב"ה
ושכניתיה" (בהר דף קיט).
לא ייתכן ,קובע הרב קאפח ,שהכרובים הציגו בפועל דגם מפוסל של יחסי
אישות בין זכר לנקבה .ולא רק שהוא מזועזע מעצם המחשבה על הצגה
פורנוגראפית בפרהסיה ,אלא אפילו הרעיון שהיו הכרובים רק נוגעים זה
בזה ,ובשעת רצון היו הכרובים משנים את תנוחתם ונראים מעורים זה בזה,
מעורר בו התנגדות מבחינת תפיסת הנס" :לא שעזבו את מקומם וגופם
העומד בנס ,ובאו להידבק זה בזה ,שזה לא היה ולא נעשה ,אלא כֵרעים
שלובי ידיים!" .לדעת הרב קאפח ,העיסוק בטהרה ובקדושה אינו יכול
להיות כרוך בעיסוק מיני" :ציורי קדושה וטהרה ,מה מקום ליחס להם איברי
משגל?" .והוא מבסס את דבריו על תפיסת הרמב"ם.
הנה כי כן ,לפי דבריי ,הרחקת המיניות מן המקדש באמצעות טומאת המיניות
מביאה להרחקת התפיסה האלילית בעיני הרמב"ם ,שהמיניות היא כוח חיים
מהותי שראוי ואפשר להתקרב בו אל ה' במעשי טקס ופולחן במקדש .המיניות
נדרשת ,אבל העלאתה לרמת מהותו של האדם וייחוס היבט טרנסצנדנטאלי
למעשה המיניות ,תוך כדי הצגתה במקדש ,הם בגדר חילול הקודש.
הטומאות המיניות :סיכום
התאווה המינית אינה מהות האדם ואינה מגדירה את זהותו .התבונה היא
מהות האדם וזהותו .עם זאת ,המיניות היא כוח עז באדם ,והיא שיא תשוקות
האדם ,וכשהיא בשיאה היא מכבה את המחשבה .במונח "סתרי עריות" הבא
במקורותינו ,נכללת ההכרה ששלילת המחשבה בתאווה המינית נדרשת
כהכנה לקראת לימודי הפרדס.
הזנות אינה אסורה דווקא בגלל המעשה המיני ,והטעם לאיסור בה הוא רק
משום ההימשכות אחר מחשבת תאווה חומרית .בפולחן הכרוך בזנות ,היה
השימוש במיניות חלק מפולחן עבודה זרה ,וכך הרמב"ם מתאר אותו .התורה
מחילה על התחום הזה את המונח "טומאה" ,כדי לומר שהחיים צריכים
להיות חיים של קדושה ,של הבדלה ,חיים מלאים בדעת ה' .הן הנזיר הן
הכוהן ,כדמויות מופת ,נדרשו להיזהר מפני הגורמים העלולים להביא לידי
זנות ,ובראשם היין .נמצאנו למדים שהמיניות המגויסת לשחיתות מוסרית
בשם ה' היא המביאה להחלת הטומאה עליה במקדש .זהו גם המתח ביחס
למיניות בין משנה תורה לבין מורה הנבוכים :המיניות מרוחקת מן הנביא
הפרוש ,כדי שלא תסחף אותו סערת הנבואה לשקיעה בתאוות.
