Page 386 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 328‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫כמו שטענו הדואליסטים (=הדוגלים בשניּות) –‬ ‫כמו שטענו הדואליסטים – אפשר‬
‫הדעה הזו לא תחייב מניעה הדדית בשום אופן‪ .‬כי אם‬ ‫שכוונתו למניכאים‪ ,‬בני דת דואליסטית‪,‬‬
‫יאמר האומר שזה חסרון לגבי כל אחד משניהם משום‬ ‫הסבורים שהעולם הוא זירת מאבק‬
‫שאין הוא מנהל את מה שמנהל השני‪ ,‬יאמרו לו‪ :‬אין‬ ‫מתמיד בין מלכות החושך לבין מלכות‬
‫זה חסרון לגבי אף אחד מהם‪ ,‬כי מה שאין פעולתו‬ ‫האור (ש"מ)‪ .‬הדעה הזו לא תחייב מניעה‬
‫נוגעת אליו בלתי אפשרי לגביו‪ ,‬ואין זה חסרון עבור‬ ‫הדדית בשום אופן וכו' – אם נקבל את‬
‫היוצר שאין הוא יכול לעשות דברים בלתי אפשריים‪,‬‬ ‫דעת הפילוסופים בדבר ההבדל בטיב‬
‫כמו שאין זה חסרון מבחינתנו קהל המייחדים לגבי‬ ‫המציאות‪ ,‬לא תתקיים ההוכחה על דרך‬
‫(האלוה) האחד‪ ,‬שאין הוא מקבץ שני ניגודים במקום‬ ‫המניעה‪ ,‬מפני שתחום השליטה של כל‬
‫אחד‪ ,‬ושיכולתו אינה נוגעת לזה ולא לדברים בלתי‬ ‫אל נחשב כבלתי אפשרי לאל האחר‪,‬‬
‫ומה שאינו אפשרי אינו בגדר חסרון‬
‫אפשריים כיוצא בו‪.‬‬ ‫של האל‪ ,‬גם לדעת מי שסובר שיש רק‬

‫‪ 4‬כאשר הבחינו בחולשת הדרך הזו‪ ,‬אף שהיתה סיבה‬ ‫אל אחד בעולם (ראו להלן ג‪,‬טו)‪.‬‬
‫שהניעה אותם לכך‪ ,‬עברו לדרך אחרת‪.‬‬
‫‪ 4‬כאשר הבחינו בחולשת הדרך הזו‬
‫הדרך השנייה‬ ‫ב‪ .‬השונות‬
‫וכו' – דרך זו נשענת על התפיסה‬
‫‪ 5‬‬ ‫האטומיסטית שלהם‪ ,‬אך בזה חולשתה‪,‬‬
‫שהרי הפילוסופים אינם מקבלים אותה‪,‬‬
‫ הם אמרו‪ :‬אילו היו שני אלוהות‪ ,‬מחויב שהיה להם‬ ‫ולכן להוכחות הבאות יהיה אופי‬
‫עניין אחד שבו הם משותפים‪ ,‬ועניין שיש לאחד מהם‬
‫פילוסופי יותר‪.‬‬
‫ואין לאחר‪ ,‬שהוא הסיבה לשונות ביניהם‪.‬‬
‫‪ 5‬עניין אחד שבו הם משותפים – "וזה‬
‫‪ 6‬הדרך הזו היא פילוסופית־דמונסטרטיבית (=בעלת‬
‫אופי של הוכחה)‪ ,‬אם הנחותיה נלקחות בעקביות‬ ‫העניין אשר בו ראוי כל אחד מהם להיות‬
‫ומבוארות‪ ,‬ואבאר אותה כאשר אזכיר את דעות‬ ‫אלוה" (להלן ב‪,‬א)‪.‬‬

‫הפילוסופים בעניין זה (ב‪,‬א)‪.‬‬ ‫‪ 6‬הדרך הזו היא פילוסופית־‬

‫‪ 7‬גם הדרך הזו אינה מתאימה לשיטתו של כל מי שמאמין‬ ‫דמונסטרטיבית וכו' – את עיקר‬
‫בתארים‪ .‬כי לדעתו יש בקדום יתעלה עניינים רבים‬ ‫ההוכחה‪ ,‬שהיא נכונה כשהיא מיוסדת‬
‫שונים זה מזה‪ ,‬ולדעתו עניין הידיעה שונה מעניין‬ ‫על הנחות פילוסופיות אמיתיות‪ ,‬עתיד‬
‫היכולת‪ ,‬וכן עניין היכולת שונה לדעתו מעניין הרצון‪.‬‬
‫ואם כן אין זה בלתי אפשרי לפי זה שיהיה כל אחד מן‬ ‫הרמב"ם לבאר בחלק השני (פרק א)‪.‬‬
‫האלוהות בעל עניינים‪ ,‬שיש מהם מה שהוא שותף בו‬
‫‪ 7‬גם הדרך הזו – נוסף על הדרך‬
‫עם האחר ויש מהם מה שהוא נבדל בהם ממנו‪.‬‬
‫הראשונה‪ ,‬שאינה מתאימה למי שמקבל‬
‫דרך שלישית‬ ‫ג‪ .‬הרצון המהותי‬ ‫את ההנחה בדבר שניּות החומר (ש"מ)‪.‬‬
‫אינה מתאימה לשיטתו של כל מי‬
‫ ‪8‬‬ ‫שמאמין בתארים וכו' – מקצת מחכמי‬
‫ה ֻמ ְע ַּת ִז ַלה‪ ,‬שטענו שיש לאל תארים‪,‬‬
‫ יש עוד דרך‪ ,‬הנזקקת לאחת מן ההנחות של בעלי הדרך‬ ‫כגון‪ :‬חיּות‪ ,‬יכולת‪ ,‬רצון וידיעה (ראו‬
‫הזו‪ .‬כי חלקם‪ ,‬והם קדמוניהם‪ ,‬מאמינים שהאל רוצה‬ ‫א‪,‬נא‪-‬ס)‪ ,‬וכמו שנאמר לעיל‪" :‬הם‬
‫ברצון‪ ,‬שאינו עניין נוסף בעצמות הבורא אלא הוא רצון‬ ‫אומרים שהם עניינים שונים זה מזה"‬
‫(א‪,‬נג)‪ .‬לשיטתם‪ ,‬יכולים להיות כמה‬
‫אלים שיש להם כמה תארים עצמיים‬

‫משותפים וכמה תארים נבדלים‪.‬‬

‫‪ 8‬שהאל רוצה ברצון שאינו עניין‬

‫נוסף בעצמות הבורא וכו' – תפיסה‬
‫מפולפלת בעניין הרצון האלוהי‪ .‬לדעת‬
‫מקצת מראשוני חכמי הכלאם‪ ,‬הרצון‬