Page 384 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 384
| 326מורה הנבוכים | חלק א
השווא הזה או מחסירים ממנו. סופי ,וכאילו הוא דבר שאפשר למנות
אותו ולסכֹום אותו ולהוסיף עליו ולגרוע
24כל הדברים האלה הם עניין של דמיון שווא ,לא של ממנו .משמעות דבר זה במובלע היא
מציאות .אבו נצר אלפאראבי כבר הפריך לגמרי את שהם מגדירים "התחלה" ו"סוף" בזיקה
ההנחה הזו וגילה את מקומות דמיון השווא בכל למונח אינסופי .ואלה הם דברי רבנו
פרטיה ,כמו שתמצא באופן ברור לגמרי אם תעיין בלא לר"ש אבן תיבון על הדברים הללו:
משוא פנים בספרו הידוע בשם "המצויים המשתנים". "עניינו שהם יציירו בנפשם דברים
שיש להם התחלה מסוימת ,לפי שכל
סיכום והקדמה לפרק הבא מה שהוא נמצא בכללו ,מוגבל בשתי
הקצוות ,הוא אשר יאמר בו שיש לו
25אלו הן דרכי ה"מדברים" העיקריות לאישוש חידוש התחלה מסוימת ,והוא אשר אפשר
העולם .ומכיוון שנקבע עבורם בראיות האלה שהעולם להוסיף עליו או לגרע ממנו .אבל מה
מחודש ,נבע בהכרח שיש לו יוצר שחידש אותו בכוונה שיתחדש ראשון ראשון ואין בו התחלה
וברצון ובבחירה .לאחר מכן הם ביארו שהוא אחד, מסוימת ,כמו התנועות הסיבוביות ,לא
יצויר בו תוספת ולא חסרון" (איגרת לר"ש
בדרכים שנבאר לך בפרק הבא.
אבן תיבון ,איגרות ב ,תקלה).
24אבו נצר אלפאראבי – ראו
א,עג .41בספרו הידוע בשם "המצויים
המשתנים" – הספר הזה לא הגיע לידנו ,וכבר במאה הארבע־עשרה ,לא היה ידוע (א"ש; ש"מ).
