Page 382 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 382

‫‪ | 324‬מורה הנבוכים | חלק א‬

                                             ‫הפרכת הטענה; הישארות הנפש‬

‫‪ 	19‬זו דרך מפליאה‪ ,‬כי הוא ביאר דבר נסתר על ידי דבר‬
‫נסתר יותר ממנו‪ ,‬ועל כך באמת יש לומר את המשל‬
‫הידוע בקרב דוברי הארמית‪" :‬ערבך – ערבא צריך"‬
‫(=הערב שלך צריך בעצמו ערב) (בבלי סוכה כו‪,‬א; גיטין‬
‫כח‪,‬ב)‪ .‬כאילו כבר הוכחה לו הישארות הנפשות‪ ,‬וידע‬
‫באיזו צורה הן נשארות‪ ,‬ומה הוא הדבר הנשאר‪ ,‬כדי‬

                              ‫שישתמש בכך כראיה‪.‬‬

‫‪ 20‬אך כמה מאחרוני הפילוסופים ‪ 	20‬אמנם אם מטרתו היא לגרום ספק ליריב המאמין‬
                                                                        ‫פתרו את הספק הזה – כוונת הרמב"ם‬
‫בקדמות העולם ויחד עם זאת מאמין בהישארות הנפש‪,‬‬                           ‫כנראה לאבן סינא (‪ 1038-980‬לספירה)‪,‬‬
‫היה הדבר מתחייב אם היה היריב מודה למטיל הספק‬                            ‫פילוסוף ורופא פרסי־מוסלמי‪,‬‬
‫גם במה שהוא מדמיין לגבי הישארות הנפש‪ .‬אך כמה‬                            ‫ולאבן באג'ה (‪ 1138-1085‬לספירה)‪,‬‬

‫מאחרוני הפילוסופים פתרו את הספק הזה בכך שאמרו‬                           ‫אסטרונום ופילוסוף מוסלמי אנדלוסי‬
‫שהנפשות הנשארות אינן גופים כדי שיהיו להן מקום‬                           ‫(א"ש; ש"מ)‪ .‬הנפשות הנשארות אינן‬
                                                                        ‫גופים וכו' – לדעת אבן סינא‪ ,‬אין‬
  ‫ותנוחה כך שקיום אינסוף שלהן יהיה בלתי אפשרי‪.‬‬                          ‫מניעה שיהיו בפועל אינסוף ישויות‬

‫מופשטות שאינן תופסות מקום במרחב‪ 	21 .‬מה שאתה יודע הוא שהדברים הנבדלים האלה‪ ,‬כלומר‬
                                                                        ‫‪ 21‬שהדברים הנבדלים האלה‪...‬‬
‫שאינם גופים ולא כוח בגוף אלא הם שכלים – אין‬
‫להעלות על הדעת לגביהם ריבוי בשום פנים ואופן‪,‬‬                            ‫אין להעלות על הדעת לגביהם ריבוי‬
‫אלא אם כן חלקם סיבה לקיום אחרים‪ ,‬כך שיהיה‬                               ‫וכו' – דברים מופשטים שאינם גופים‬

                                                                        ‫חומריים או כוח הנובע מהם‪ ,‬לא ניתן‬

‫הבדל בכך שזה עילה וזה עלול‪ .‬אך הדבר הנשאר‬                               ‫לייחס להם ריבוי או חלוקה‪ ,‬אלא אם‬

‫מראובן אינו עילה לנשאר משמעון ולא עלול ממנו‪,‬‬                            ‫מדובר בישויות רוחניות שאחת מהן‬
‫ועל כן הכול אחד במספר‪ ,‬כמו שהבהיר אבו בכר אבן‬                           ‫היא סיבה לחבירתה‪ .‬ובלשון הרמב"ם‬
‫אלצאיג‪ ,‬הוא וכל מי שנחלץ לדבר בדברים העמומים‬                            ‫ב"משנה תורה"‪ּ" :‬ו ַבֶּמה ִיָּפְרדּו ַהּצּורֹות‬
                                                                        ‫זֹו ִמּזֹו‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ֵאי ָנן ּגּו ִפין? ְל ִפי ֶׁש ֵאי ָנן‬

‫האלה‪ .‬כללו של דבר‪ :‬אין לקחת מן הדברים הנסתרים‬                           ‫ָׁשִוין ִּב ְמ ִצי ָא ָתן‪ֶ ,‬אָּלא ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן‬
‫הללו‪ ,‬שקצרה יכולתן של הדעות לצייר אותם‪ ,‬הנחות‬                           ‫ְל ַמָּטה ִמַּמ ֲע ָלתֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬והּוא ָמצּוי‬
                                                                        ‫ִמּ ֹכחֹו‪ֶ ,‬זה ְל ַמ ְע ָלה ִמ ֶּזה" (יסודי התורה ב‪,‬ה;‬
                       ‫כדי לבאר בהן דברים אחרים‪.‬‬                        ‫וראו להלן ב‪,‬הנחות‪ ,‬הנחה ‪ ;13‬ב‪,‬א)‪ .‬אולם‬

                                                                        ‫הנפשות הנשארות אינן סיבה לשום‬

                                                                        ‫ישות מופשטת אחרת‪ ,‬ועל כן אף אם‬

‫היו אינסוף נפשות‪ ,‬הן היו נחשבות כנפש אחת בלבד מבחינה מספרית‪ ,‬ובזה נפתר האבסורד‪ .‬אבו בכר אבן אלצאיג‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 21‬אין‪ ...‬ריבוי בשום פנים‪ ...‬ועל כן הכול אחד במספר לדעת אבן באג'ה‪ ,‬אלא שאינו מקבל אותה כמות שהיא‪,‬‬
‫– הרמב"ם מביע כאן במובלע שתי תפיסות מנוגדות זו לזו שהרי הוא מציין את מגבלת השכל להבין דבר זה‪" :‬קצרה‬
‫בדבר מהות הישארות הנפש‪ :‬לפי התפיסה הראשונה‪ ,‬יש יכולתן של הדעות לצייר אותן" (פ"ש‪ ,‬מקורותיו‪ ,‬עמ' ‪.)146-145‬‬
‫הישארות הנפש לכל נפש באופן פרטי (אבן סינא); ולפי וממקורות רבים עולה שיש מעלות אישיות בהשגת השכל‬
‫התפיסה השנייה‪ ,‬אין קיום פרטי (אבן באג'ה)‪ .‬ומדברי המתקיים בעולם הבא‪ ,‬כל נפש "כפי כוחה" (תשובה ח‪,‬ב‪-‬ג;‬

                                                ‫הרמב"ם‪" ,‬הכול הוא אחד במספר"‪ ,‬נראה שהוא נוטה ק"י)‪.‬‬
   377   378   379   380   381   382   383   384   385   386   387