Page 380 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪ | 322‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫אצלם את הראיה הזו‪ .‬הם אומרים‪ :‬זו אותה אדמה‬
‫ואותם מים‪ ,‬ומדוע פרחים אלה צהובים ואלה אדומים?‬
‫אין זאת אלא על ידי מייחד‪ ,‬והמייחד הזה הוא האלוה‪.‬‬
‫נמצא שהעולם כולו נזקק למי שייחד אותו כולו ואת כל‬
‫אחד מחלקיו באחת מהאפשרויות‪ .‬כל זה נובע מקבלת‬

‫ההנחה העשירית‪.‬‬

‫‪ 12‬בנוסף לכך‪ ,‬חלק מן הטוענים לקדמות העולם אינם‬ ‫‪ 13‬הכרעת המציאות על פני ההעדר‬
‫מכחישים את דברינו לגבי הייחוד‪ ,‬כמו שנבאר (ב‪,‬כא)‪.‬‬
‫כללו של דבר‪ :‬מבחינתי זו הדרך הטובה ביותר‪ ,‬ויש לי‬ ‫– לפנינו שתי אפשרויות‪ ,‬מציאות או‬
‫העדר‪ ,‬וההכרעה ביניהן מוכיחה שיש‬
‫עליה דעה שעוד תשמענה (ב‪,‬יט)‪.‬‬ ‫מי שהכריע‪ .‬הכול מודים שהעולם הוא‬
‫אפשרי המציאות וכו' – גם הפילוסוף‬
‫ו‪ .‬בחירת מצב קיום מוכיחה מכריע‬ ‫מודה שקיום העולם אינו מוכרח‪ ,‬מפני‬
‫שהיחיד ההכרחי הוא רק האל‪ .‬ואין‬
‫דרך שישית‬ ‫‪ 13‬‬ ‫אנו דנים אלא עם מי שקובע את קיום‬
‫האלוה אלא שהוא טוען שהעולם‬
‫אחד מן האחרונים (מן ה"מדברים") טען שהוא גילה‬ ‫ ‬ ‫קדום – הדיון בדרך זו הוא רק עם מי‬
‫דרך טובה מאוד‪ ,‬טובה יותר מכל דרך שהיתה לפניה‪,‬‬ ‫שמקבל את קיום האל כמוכרח יחיד אך‬
‫והיא הכרעת המציאות על פני ההעדר‪ .‬הוא אמר‪ :‬הכול‬ ‫כופר בחידוש העולם‪ .‬כשדין מציאותו‬
‫מודים שהעולם הוא אפשרי המציאות‪ ,‬משום שאילו‬ ‫והעדרו שקול וכו' – כשאין העדפה‬
‫היה מחויב המציאות הרי היה הוא האלוה‪ ,‬ואין אנו‬ ‫לקיום העולם לעומת העדרו‪ ,‬כשלפנינו‬
‫דנים אלא עם מי שקובע את קיום האלוה אלא שהוא‬ ‫עולם קיים‪ ,‬לא רק שיש ראיה לקיום‬
‫טוען שהעולם קדום‪ .‬והאפשרי הוא מה שאפשר‬ ‫האל‪ ,‬אלא גם ראיה לכך שחידש את‬
‫שיימצא ואפשר שלא יימצא‪ ,‬ואין המציאות ראויה‬ ‫העולם בהעדפתו את בריאת המציאות‬
‫בו יותר מן ההעדר‪ .‬אם כן מציאותו של אותו אפשרי‬
‫המציאות‪ ,‬כשדין מציאותו והעדרו שקול – ראיה היא‬ ‫על פני ההעדר‪.‬‬

‫על מכריע‪ ,‬שהכריע את מציאותו על פני העדרו‪.‬‬ ‫‪ 14‬והיא סעיף מסעיפי הייחוד שנאמר‬

‫הקשיים שבשיטה‬ ‫לעיל וכו' – לעיל דיבר הרמב"ם על‬
‫ייחוד תכונות ומקרים על פני אחרים‪,‬‬
‫‪ 14‬זו דרך משכנעת מאוד‪ .‬והיא סעיף מסעיפי הייחוד‬ ‫וכאן מדובר בהכרעה בדבר הקיום על‬
‫שנאמר לעיל‪ ,‬אלא שהוא החליף את הביטוי "מייחד"‬ ‫פני ההעדר‪ .‬יריבנו המאמין בקדמות‬
‫ב"מכריע"‪ ,‬והחליף את מצבי המצוי במציאות המצוי‬ ‫העולם משתמש במונח אפשרי‪...‬‬
‫עצמה‪ .‬הוא הטעה אותנו‪ ,‬או טעה‪ ,‬במשמעות דברי‬ ‫במשמעות שונה – לדעת אריסטו‪,‬‬
‫האומר שהעולם אפשרי המציאות‪ .‬כי יריבנו המאמין‬ ‫הגדרת העולם כ"אפשרי המציאות"‬
‫בקדמות העולם משתמש במונח "אפשרי" כשהוא‬ ‫אין משמעותה שההעדר אפשרי‪ ,‬אלא‬
‫אומר "העולם אפשרי המציאות" במשמעות שונה מזו‬ ‫שהעולם תלוי בסיבות חיצוניות‪ ,‬ואינו‬
‫סיבת עצמו‪ ,‬אבל העצמים שבעולם‬
‫שה"מדבר" משתמש בה‪ ,‬כמו שנבאר (ב‪,‬א עיון ‪.)3‬‬ ‫מסודרים בשרשרת הכרחית של סיבה‬
‫ותוצאה‪ ,‬ולא ניתן לתאר עולם שאינו‬
‫‪ 15‬בנוסף‪ ,‬אמירתו שהעולם נזקק למכריע שיכריע את‬
‫מציאותו על פני העדרו היא נושא לדמיון שווא גדול‬ ‫בנוי כעולמנו‪.‬‬
‫מאוד‪ .‬כי ההכרעה והייחוד אינם קיימים אלא בדבר‬
‫‪ 15‬כי ההכרעה והייחוד אינם קיימים‬

‫אלא בדבר מצוי כלשהו המקבל‬