Page 226 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 226

‫שנאלצו הנביאים לעשותו בכך שהורו על עצמותו‬                    ‫‪ | 168‬מורה הנבוכים | חלק א‬
   ‫יתעלה באמצעות הנבראים שברא! הבן זאת מאוד‪.‬‬
                                                    ‫אמר עליו‪ :‬כמה רב כוחו‪ .‬ויש באמירה‬
‫‪ 	20‬אם כן‪ ,‬הם עליהם השלום אמרו במפורש וניקו בבירור‬  ‫זו לפי הרמב"ם דו־משמעות‪ ,‬לגנאי‬
‫את עצמם מהאמנת הגשמות‪ ,‬והבהירו שּכל תבנית‬           ‫ולשבח (לפסיקת הרמב"ם שחליצה זו פסולה‪,‬‬
‫ומתאר הנראים במראה הנבואה הם דברים נבראים‪,‬‬          ‫ראו ייבום וחליצה ד‪ ,‬הלכות ו‪,‬טז‪,‬יח)‪ .‬הבן‬
‫אלא ִדמו את הצורה ליוצרה‪ ,‬כלשונם ז"ל‪ .‬כך שמי‬        ‫זאת מאוד – האפשרות לתאר את ה'‬
‫שירצה לחשוב עליהם רעות אחרי אותן אמרות על דרך‬       ‫בהגשמה יש בה בעיה הלכתית חמורה‪,‬‬
‫של חוצפה וזלזול במי שלא ראה אותו ולא ידע את‬         ‫המתאפשרת רק אם מסכימים לעיקרון‬
                                                    ‫שמדובר בדימויים מליציים בנפשו של‬
                  ‫מעמדו‪ ,‬הרי אין להם ז"ל נזק בכך‪.‬‬
                                                       ‫הנביא (השוו ליחס לפיוטים‪ ,‬א‪,‬נט‪.)13-11‬‬

                                                    ‫‪ 20‬שמי שירצה לחשוב עליהם‬

                                                    ‫רעות וכו' – לאחר הסבריו הרבים של‬
                                                    ‫הרמב"ם בעניין אי ההאנשה‪ ,‬הרוצה‬
                                                    ‫לחשוב ברשעות ובזדון שהחכמים‬
                                                    ‫מאמינים בגשמות אינו מזיק לחכמים‬

                                                                       ‫אלא לעצמו (ק"י)‪.‬‬
   221   222   223   224   225   226   227   228   229   230   231