Page 225 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 225

‫ומ קרפ | שומיש םהב השענש המשגהה ייוטיב | ‪167‬‬

‫‪ 18‬התמידו‪ ...‬החכמים‪ ,‬במשל זה בכל‬                                                                           ‫אמרה כוללת של חז"ל‬

‫מקום – הניסוח במקרא מעניק הצדקה‬                     ‫‪ 1	 8‬וכבר אמרו (החכמים) ז"ל ִאמרה כוללת המפריכה את‬
‫גם לחכמים להשתמש בלשון הגשמה‬                        ‫כל תעתועי הדמיון שמביאים אליהם כל אותם תארים‬
‫כלפי ה'‪ ,‬ביודעם בוודאות שהשימוש‬                     ‫גשמיים שהנביאים מזכירים אותם‪ ,‬והיא ִאמרה שתוֶרה‬
‫הוא מליצי‪ ,‬ואינו מעורר הגשמה‪ ,‬אלא‬                   ‫לך שלא עלתה על דעת החכמים ז"ל ההגשמה כלל‬
‫מעיד על קיומו של ה' ודרך פעולתו‪,‬‬                    ‫ועיקר‪ ,‬ולא היה זה עבורם דבר מטעה או מבלבל‪ .‬לכן‬
‫שהרי גם מחשבות ה' המתוארות‬                          ‫אתה מוצא שבכל התלמוד והמדרשות הם מתמידים‬
‫במקרא‪ ,‬כגון " ַו ִּי ְת ַעֵּצב ֶאל ִלּבֹו" (בראשית‬  ‫להשתמש בפשטי ("נגלֹות") הנבואה הללו‪ ,‬משום‬
‫ו‪,‬ו; וראו א‪,‬כט;לט‪ ,)4‬או המשא ומתן עם‬                ‫שהם יודעים שדבר זה מוגן מבלבול‪ ,‬ואין בו חשש‬
‫הנביא‪ ,‬כגון עם אברהם אודות סדום‬                     ‫לטעות כלל‪ ,‬אלא הכול על דרך ההמשלה והדרכת‬
                                                    ‫הדעת למצוי (=האל)‪ .‬וכיוון שהתקבעה ההמשלה‬
     ‫(בראשית יח‪ ,‬כב‪-‬לג)‪ ,‬אינם כפשוטם‪.‬‬               ‫המדמה אותו יתעלה למלך המצווה ומזהיר ומעניש‬
                                                    ‫וגומל לבני ארצו‪ ,‬ויש לו משרתים ומושלים המבצעים‬
‫‪ 19‬גדול כוחן שלנביאים וכו' –‬                        ‫את ציווייו ועושים עבורו את מה שהוא רוצה לעשות‪,‬‬
                                                    ‫התמידו גם הם‪ ,‬כלומר החכמים‪ ,‬במשל זה בכל מקום‪,‬‬
‫הפרשנות המיוחדת של הרמב"ם‪:‬‬                          ‫והם מדברים כפי מה שמתחייב מתוך המשלה זו‪,‬‬
‫לנביאים יש תעוזה רבה‪ ,‬שהם משיגים‬                    ‫בדיבורים ובהשבת תשובות ובלבטים לגבי דבר וכיוצא‬
‫בנבואתם דמויות דמיוניות (=צורות)‪,‬‬                   ‫בזה ממעשי המלכים‪ ,‬ובכל זה הם סמוכים ובטוחים‬
‫" ְּדמּות ְּכ ַמְר ֵאה ָא ָדם"‪ ,‬הנוצרות בכוח‬
‫הדמיון שהעניק ה' לאדם‪ ,‬ומתוך כך‬                                        ‫שזה לא יבלבל ולא יגרום לקושי‪.‬‬
‫הם מתארים את ה' בהן‪ ,‬שהרי ה' הוא‬
‫יוצרם (ק"י בע"פ; ה"ז‪ ,‬גדול כוחן)‪ .‬אמנם‬              ‫‪ 	19‬האמירה הכוללת ההיא שרמזנו אליה היא דבריהם‬
‫לפי הרמב"ם הניסוח צריך היה להיות‬                    ‫בבראשית רבה‪" :‬גדול כוחן שלנביאים שהן מדמין את‬
‫"מדמין את היוצר לצורה"‪ ,‬אבל משעה‬                    ‫הצורה ליוצרה‪ ,‬שנאמר‪ְ' :‬ו ַעל ְּדמּות ַהִּכ ֵּסא ְּדמּות ְּכ ַמְר ֵאה‬
‫שיש השוואה‪ ,‬סדר ההשוואה אינו משנה‬                   ‫ָא ָדם' (יחזקאל א‪,‬כו)"‪ .‬הרי שאמרו במפורש והבהירו שכל‬
‫(א"כ‪ ,‬עמ' ‪ .)55‬כי כל צורה מדומיינת‬                  ‫הצורות האלה שמשיגים כל הנביאים במראה הנבואה‬
‫היא נבראת – בכוח הדמיון‪ ,‬הנתון‬                      ‫הן צורות נבראות שבראן ה'‪ .‬והוא הנכון‪ ,‬כי כל צורה‬
‫לאדם מששת ימי בראשית‪ .‬גם הצורות‬                     ‫מדומיינת היא נבראת‪ .‬ומה נפלאים דבריהם "גדול‬
‫הנבראות בנפש הנביא באמצעות כוחות‬                    ‫כוחן"‪ ,‬כאילו הם עליהם השלום חשבו עניין זה לקשה‪,‬‬
‫המציאות‪ ,‬הדמיון‪ ,‬השכל והשכל‬                         ‫כי כך הם אומרים תמיד כשיש להם קושי עם אמירה‬
‫הפועל‪ ,‬הן יכולות טבעיות מאת ה'‬                      ‫שנאמרה או מעשה שנעשה שיש בו לכאורה גנות‪ ,‬כמו‬
                                                    ‫שאמרו‪" :‬ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה‪.‬‬
‫(ראו ב‪,‬מח; נרבוני‪ .‬ולגבי המונחים אור נברא‬           ‫אמר ר' פלוני‪ :‬כמה רב גובריה דעביד כיחידאה!"‬
                                                    ‫(בבלי יבמות קד‪,‬א) (=ר' פלוני עשה מעשה [חליצה] במוק‬
‫וקול נברא ראו א‪,‬ה‪ ;3‬א‪,‬כא‪ 14‬בהרחבות)‪ .‬בלא‬            ‫[=מנעל שאינו מעור] ביחידי ובלילה‪ .‬אמר ר' פלוני‪:‬‬
‫הבנה זו‪ ,‬יש במשפט סתירה פנימית‪:‬‬                     ‫כמה גדול כוחו שעשה כיחידי!)‪ .‬ו"רב גובריה" הוא‬
‫"מדומיינת‪ ...‬נבראת"‪ .‬חשבו עניין‬                     ‫"גדול כוחו"‪ .‬כך שהם כאילו אומרים‪ :‬כמה קשה מה‬
‫זה לקשה – בערבית " ִא ְס ַּת ְע ַט'ם"‪,‬‬
‫'חשב לגדול'‪ ,‬ו" ֻע ְט'ם" "גודל"‪ ,‬אלא‬
‫שלמילה זו יש גם משמעות של "חשב‬
‫לדבר חמור"‪ .‬וכאן נראה שהמשמעות‬
‫היא נועזות חמורה שיש בה בעייתיות‪.‬‬
‫ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי‬
‫ובלילה – אמורא מסוים‪ ,‬והכוונה לרבא‬
‫בר חייא‪ ,‬עשה טקס חליצה בין יבמה‬
‫ליבם בנעל שאינה של עור ובדיין יחידי‬
‫ובלילה‪ ,‬בניגוד לדעת האמורא שמואל‬
‫בן זמנו‪ ,‬שסבר שמותר לחלוץ רק בנעל‬
‫של עור ובשלושה דיינים וביום‪ ,‬ולכן‬
   220   221   222   223   224   225   226   227   228   229   230