Page 225 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 225
ומ קרפ | שומיש םהב השענש המשגהה ייוטיב | 167
18התמידו ...החכמים ,במשל זה בכל אמרה כוללת של חז"ל
מקום – הניסוח במקרא מעניק הצדקה 1 8וכבר אמרו (החכמים) ז"ל ִאמרה כוללת המפריכה את
גם לחכמים להשתמש בלשון הגשמה כל תעתועי הדמיון שמביאים אליהם כל אותם תארים
כלפי ה' ,ביודעם בוודאות שהשימוש גשמיים שהנביאים מזכירים אותם ,והיא ִאמרה שתוֶרה
הוא מליצי ,ואינו מעורר הגשמה ,אלא לך שלא עלתה על דעת החכמים ז"ל ההגשמה כלל
מעיד על קיומו של ה' ודרך פעולתו, ועיקר ,ולא היה זה עבורם דבר מטעה או מבלבל .לכן
שהרי גם מחשבות ה' המתוארות אתה מוצא שבכל התלמוד והמדרשות הם מתמידים
במקרא ,כגון " ַו ִּי ְת ַעֵּצב ֶאל ִלּבֹו" (בראשית להשתמש בפשטי ("נגלֹות") הנבואה הללו ,משום
ו,ו; וראו א,כט;לט ,)4או המשא ומתן עם שהם יודעים שדבר זה מוגן מבלבול ,ואין בו חשש
הנביא ,כגון עם אברהם אודות סדום לטעות כלל ,אלא הכול על דרך ההמשלה והדרכת
הדעת למצוי (=האל) .וכיוון שהתקבעה ההמשלה
(בראשית יח ,כב-לג) ,אינם כפשוטם. המדמה אותו יתעלה למלך המצווה ומזהיר ומעניש
וגומל לבני ארצו ,ויש לו משרתים ומושלים המבצעים
19גדול כוחן שלנביאים וכו' – את ציווייו ועושים עבורו את מה שהוא רוצה לעשות,
התמידו גם הם ,כלומר החכמים ,במשל זה בכל מקום,
הפרשנות המיוחדת של הרמב"ם: והם מדברים כפי מה שמתחייב מתוך המשלה זו,
לנביאים יש תעוזה רבה ,שהם משיגים בדיבורים ובהשבת תשובות ובלבטים לגבי דבר וכיוצא
בנבואתם דמויות דמיוניות (=צורות), בזה ממעשי המלכים ,ובכל זה הם סמוכים ובטוחים
" ְּדמּות ְּכ ַמְר ֵאה ָא ָדם" ,הנוצרות בכוח
הדמיון שהעניק ה' לאדם ,ומתוך כך שזה לא יבלבל ולא יגרום לקושי.
הם מתארים את ה' בהן ,שהרי ה' הוא
יוצרם (ק"י בע"פ; ה"ז ,גדול כוחן) .אמנם 19האמירה הכוללת ההיא שרמזנו אליה היא דבריהם
לפי הרמב"ם הניסוח צריך היה להיות בבראשית רבה" :גדול כוחן שלנביאים שהן מדמין את
"מדמין את היוצר לצורה" ,אבל משעה הצורה ליוצרה ,שנאמרְ' :ו ַעל ְּדמּות ַהִּכ ֵּסא ְּדמּות ְּכ ַמְר ֵאה
שיש השוואה ,סדר ההשוואה אינו משנה ָא ָדם' (יחזקאל א,כו)" .הרי שאמרו במפורש והבהירו שכל
(א"כ ,עמ' .)55כי כל צורה מדומיינת הצורות האלה שמשיגים כל הנביאים במראה הנבואה
היא נבראת – בכוח הדמיון ,הנתון הן צורות נבראות שבראן ה' .והוא הנכון ,כי כל צורה
לאדם מששת ימי בראשית .גם הצורות מדומיינת היא נבראת .ומה נפלאים דבריהם "גדול
הנבראות בנפש הנביא באמצעות כוחות כוחן" ,כאילו הם עליהם השלום חשבו עניין זה לקשה,
המציאות ,הדמיון ,השכל והשכל כי כך הם אומרים תמיד כשיש להם קושי עם אמירה
הפועל ,הן יכולות טבעיות מאת ה' שנאמרה או מעשה שנעשה שיש בו לכאורה גנות ,כמו
שאמרו" :ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה.
(ראו ב,מח; נרבוני .ולגבי המונחים אור נברא אמר ר' פלוני :כמה רב גובריה דעביד כיחידאה!"
(בבלי יבמות קד,א) (=ר' פלוני עשה מעשה [חליצה] במוק
וקול נברא ראו א,ה ;3א,כא 14בהרחבות) .בלא [=מנעל שאינו מעור] ביחידי ובלילה .אמר ר' פלוני:
הבנה זו ,יש במשפט סתירה פנימית: כמה גדול כוחו שעשה כיחידי!) .ו"רב גובריה" הוא
"מדומיינת ...נבראת" .חשבו עניין "גדול כוחו" .כך שהם כאילו אומרים :כמה קשה מה
זה לקשה – בערבית " ִא ְס ַּת ְע ַט'ם",
'חשב לגדול' ,ו" ֻע ְט'ם" "גודל" ,אלא
שלמילה זו יש גם משמעות של "חשב
לדבר חמור" .וכאן נראה שהמשמעות
היא נועזות חמורה שיש בה בעייתיות.
ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי
ובלילה – אמורא מסוים ,והכוונה לרבא
בר חייא ,עשה טקס חליצה בין יבמה
ליבם בנעל שאינה של עור ובדיין יחידי
ובלילה ,בניגוד לדעת האמורא שמואל
בן זמנו ,שסבר שמותר לחלוץ רק בנעל
של עור ובשלושה דיינים וביום ,ולכן
