Page 222 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 222

‫ידיעת אלוהים כיוצר וכחי‬           ‫‪ | 164‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫‪ 	7‬וכיוון שאיננו תופסים בשכלנו יצירה שלנו את זולתנו‬                          ‫‪ 7‬הוא תואר כעושה – כגון‪ַ" :‬וַּי ַעׂש‬
‫אלא אם אנחנו עושים זאת ישירות‪ ,‬הוא תואר כעושה‪.‬‬
‫כמו כן כיוון שהמון העם אינו משיג דבר חי אלא בעל‬                              ‫ֱאֹל ִהים ֶאת ָה ָר ִקי ַע" (בראשית א‪,‬ז); " ַוַּי ַעׂש‬
‫נפש‪ ,‬הוא תואר לנו גם כן כבעל נפש‪ .‬ואף שהמונח‬                                 ‫ֱאֹל ִהים ֶאת ְׁש ֵני ַהְּמ ֹארֹת ַהְּגדֹ ִלים"‬
‫"נפש" רב־משמעי‪ ,‬כפי שהתבאר (א‪,‬מא)‪ ,‬המשמעות היא‬                               ‫(שם‪,‬טז)‪ .‬המונח "נפש" רב־משמעי‪...‬‬
                                                                             ‫המשמעות היא שהוא חי – הדברים‬
                                         ‫שהוא חי‪.‬‬                            ‫נאמרים בתורה בלשון מגשימה רק‬
                                                                             ‫עבור המון העם‪ ,‬כדי שיקבל משמעות‬
‫‪ 	8‬וכיוון שכל הפעולות האלה אינן מושגות אצלנו אלא‬                             ‫ראשונית בדבר קיום ה'‪ .‬במבט שני‪,‬‬
‫באברים ("כלים") גשמיים‪ ,‬הושאלו לו כל אותם אברים‬                              ‫וברובד עמוק ומדויק יותר‪ ,‬יש לשימוש‬
‫שהתנועה המקומית מתבצעת בהם‪ ,‬כלומר הרגליים‬                                    ‫במונח "נפש" בזיקה לה' משמעות‬
‫וכפותיהן‪ ,‬והאברים שהשמיעה והראייה וההרחה‬
‫מתבצעות בהם‪ ,‬והם האוזן והעין והאף‪ ,‬והאברים‬                                          ‫לשונית מוגדרת‪' ,‬רצון' (א‪,‬מא)‪.‬‬
‫שהדיבור וחומר הדיבור מתקיים בהם‪ ,‬והם הפה‬
‫והלשון והקול‪ ,‬והאברים שאצלנו פועל בהם הפועל את‬                               ‫‪ 10‬לכן – כיוון שהשימוש במונחי‬
‫אשר הוא פועל‪ ,‬והם הידיים והאצבעות והכף והזרוע‪.‬‬
                                                                             ‫החושים לא נעשה במשמעותם‬
‫‪ 	9‬כללו של דבר‪ :‬הוא‪ ,‬יתעלה על כל חסרון‪ ,‬הושאלו‬                               ‫המקורית‪ ,‬אלא בהשאלה‪ ,‬ניתן להרחיב‬
‫לו האברים הגשמיים כדי להורות בהם על פעולותיו‪,‬‬                                ‫את השימוש בהם בהשאלה נוספת‪.‬‬
‫ואותן פעולות הושאלו לו כדי להורות בהן על שלמות‬                               ‫יחד עם היות המעמד וכו' – הרמב"ם‬
‫כלשהי שאינה עצם אותה פעולה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬העין‬                                     ‫מצביע על אפשרות של פרשנות כפולה‬
‫והאוזן והיד והפה והלשון הושאלו לו כדי להורות‬                                 ‫של הפסוק "רואים את הקולות"‪ ,‬הן‬
‫בהם על הראייה והשמיעה והעשייה והדיבור‪ ,‬והראייה‬                               ‫שמיעה באוזן הן חוויית מראה נבואה‬
                                                                             ‫ששומע בו האדם קולות (ראו א‪,‬ה‪7‬‬
  ‫והשמיעה הושאלו לו כדי להורות על ההשגה בכלל‪.‬‬
                                                                                ‫בהרחבות‪ .‬למעמד הר סיני‪ ,‬ראו‪ :‬ב‪,‬לג; ג‪,‬ט)‪.‬‬
                                                            ‫דוגמאות לחושים‬

‫‪ 	10‬לכן אתה מוצא שהשפה העברית משתמשת בהשגת‬
‫חוש אחד במקום השגת חוש אחר‪ .‬נאמר‪ְ" :‬ראּו ְד ַבר‬
‫ה'" (ירמיהו ב‪,‬לא) כמו "שמעו"‪ ,‬כי המכוון הוא‪ַ :‬השיגו את‬
‫משמעות דבריו‪ .‬וכן "ְר ֵאה ֵרי ַח ְּב ִני [ְּכֵרי ַח ָׂש ֶדה ֲאֶׁשר‬
‫ֵּב ְרכֹו ה']" (בראשית כז‪,‬כז)‪ ,‬כאילו אמר "אריח ריח בני"‪ ,‬כי‬
‫המכוון הוא השגת ריחו‪ .‬ובהתאם לכך נאמר "ְו ָכל ָה ָעם‬
‫רֹ ִאים ֶאת ַהּקֹוֹלת" (שמות כ‪,‬יד); יחד עם היות המעמד הזה‬

       ‫גם מראה נבואה‪ ,‬כמו שידוע ומפורסם באומה‪.‬‬

‫‪ 	11‬העשייה והדיבור הושאלו לו כדי להורות בכך על שפע‬
‫כלשהו‪ ,‬כמו שיתבאר (ב‪,‬יב; לו)‪ .‬לפיכך כל אבר גשמי‬
‫שתמצא בכל ספרי הנבואה‪ ,‬הרי הוא או אבר תנועה‬
‫מקומית‪ ,‬כדי להורות על החיים; או אבר חישה‪ ,‬כדי‬
   217   218   219   220   221   222   223   224   225   226   227