Page 224 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 224
המעיים באופן פרטי ,ושם כל אבר פנימי באופן כללי, | 166מורה הנבוכים | חלק א
ועל כן הוא גם שם הלב .הראיה לכך היא מה שנאמר
" ְותֹו ָר ְתָך ְּבתֹוְך ֵמ ָעי" (תהילים מ,ט) ,בשווה לכתוב "[ ִצ ְד ָק ְתָך 16גם אצל כמה בעלי החיים – כגון
ֹלא ִכ ִּסי ִתי] ְּבתֹוְך ִלִּבי" (שם,יא) .לכן נאמר בפסוק הזה:
" ָהמּו ֵמ ַעי"ֲ " ,המֹון ֵמ ֶעיָך" .ולשון המיה נאמר רק בלב הבונה ( )beaverאו הצרעה והסנונית
(ק"י).
מכל שאר האבריםֹ " :ה ֶמה ִּלי ִלִּבי" (ירמיהו ד,יט).
17הרי שאין הוא בעל כוח – והדבר
15וכן לא הושאלה לו הכתף ,משום שהיא אבר הובלה
כמפורסם ,וגם משום שהדבר המובל נוגע בה ישירות. פוגם באחדותו .שאין הוא בעל כוח...
כל שכן שלא הושאלו לו אברי ההזנה ,כי חסרונם של ואין זו מטרת הפרק – הערה חשובה
של הרמב"ם ,בכוונה מוצגת כשולית,
אלה גלוי במבט ראשון. שתיאור ה' כ"בעל הכוחות" אינו נכון.
השאלות בזיקה לתנועה ,מעשה והשגה
16ודין כל האברים באמת אחד הוא ,בין החיצוניים בין
הפנימיים ,כולם כלים לפעולות הנפש השונות .מהם
כלים הכרחיים לקיום הפרט למשך זמן מסוים ,כמו
כל האברים הפנימיים; ומהם כלים הכרחיים לקיום
המין ,כאברי הרבייה; ומהם כלים לתיקון מצב הפרט
והשלמת פעולותיו ,כמו הידיים והרגליים והעיניים,
כולם נועדו לשלמות א)התנועה ב)והמעשה ג)וההשגה.
ההכרח א)בתנועה לבעלי החיים ,הוא כדי לחתור אל
המתאים לו ולברוח ממה שאינו מתאים .ואילו ההכרח
ג)בחושים הוא כדי להבחין בין מה שאינו מתאים לבין
המתאים .וצורך האדם ב)למעשי המלאכה הוא להכנת
מזונו ולבושו ומגוריו ,כי זה מחויב מטבעו ,כלומר
שהוא צריך להכין את מה שמתאים לו .ניתן אף למצוא
חלק מהמלאכות גם אצל כמה בעלי החיים בשל הצורך
שלהם באותה מלאכה.
מסקנה
17איני סבור שיש מי שמטיל ספק בכך שה' יתעלה אינו
זקוק לדבר שיתמיד את קיומו ולא שיתקן את מצביו .אם
כן אין לו אבר ("כלי") ,כלומר אין לו גוף ,ופעולותיו
אינן אלא בעצמותו ,לא בכלי .והכוחות הם בלי ספק
מכלל הכלים; הרי שאין הוא בעל כוח ,כלומר אין בו
עניין כלשהו חוץ מעצמותו שבו הוא עושה או יודע או
רוצה ,משום שהתארים הם שמות נרדפים לכוחות ותו
לא .ואין זו מטרת הפרק.
