Page 221 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫ומ קרפ | שומיש םהב השענש המשגהה ייוטיב | ‪163‬‬

‫‪ 4‬ושיש לו כל השלמויות – כלומר‪,‬‬ ‫המדינה‪ ,‬שסיבתה מוראו של השליט והחשש מעונשו‪.‬‬
‫אין בדבר מכל מה שהמשלנו בו מה שמורה על עצם‬
‫יחסו לעולם שלנו הוא מושלם‪:‬‬
‫"שאותן פעולות הן שלמות אצלנו‪ ,‬כדי‬ ‫השליט ואמיתת עצמו באשר הוא שליט‪.‬‬
‫להורות לנו על היותו שלם בכל אופני‬
‫השלמויות" (פסקה ‪ .)12‬ודבר זה עוד‬ ‫ידיעת האלוהים עבור ההמון‪ .‬ידיעת אלוהים כקיים‬
‫יבואר – לא רק אופן הדרכת ההמון‬
‫בעניינים אלה בתורה אלא גם רביעיית‬ ‫‪ 4‬כך קרה ביידוע על ה' יתעלה ויתהדר להמון בכל ספרי‬
‫הנביאים וגם בתורה‪ ,‬כאשר הביא ההכרח להדריך את‬
‫התארים‪" :‬חי‪ ,‬יודע‪ ,‬יכול‪ ,‬רוצה"‪.‬‬ ‫הכול לכך שהוא יתעלה מצוי‪ ,‬ושיש לו כל השלמויות‪,‬‬
‫כלומר שאין הוא רק מצוי כמו שהארץ מצויה והשמים‬
‫‪ 5‬שהתנועה אינה מעצם החי וכו' –‬ ‫מצויים‪ ,‬אלא הוא מצוי‪ ,‬חי‪ ,‬יודע‪ ,‬יכול‪ ,‬עושה‪ ,‬ושאר‬
‫מה שראוי להאמין באשר למציאותו – ודבר זה עוד‬
‫התנועה היא מרכיב מאפיין מחויב של‬ ‫יבואר (א‪,‬נג‪;6‬א‪,‬נח;ג‪,‬כח)‪ .‬לפיכך הודרכו הדעות לכך שהוא‬
‫החי‪ ,‬אך אינה מהותו של החי (אריסטו‪,‬‬ ‫מצוי – בדימוי הגשמיות‪ ,‬ושהוא חי – בדימוי התנועה‪.‬‬
‫כי אצל המון העם אין דבר שמציאותו שרירה וקיימת‬
‫פיזיקה‪ ,‬ח‪.)259b ,6‬‬ ‫ואין בה ספק אלא הגוף; ולדידם כל מה שאינו גוף אבל‬
‫הוא נמצא בגוף הוא מצוי‪ ,‬אבל מציאותו פחותה יותר‬
‫‪ 6‬והוא תואר לנו כמדבר‪ ...‬לנביאים‪,‬‬ ‫מן הגוף‪ ,‬משום שהוא נזקק במציאותו לגוף‪ .‬ואילו מה‬
‫שאינו גוף ואינו נמצא בגוף – אין הוא דבר מצוי כלל‬
‫וזו היא משמעות הנבואה – ואין‬
‫משמעותה שהם שומעים צלילים‬ ‫לתפיסתו הראשונית של האדם‪ ,‬ובפרט בדמיון‪.‬‬
‫באמצעות חוש השמיעה‪ .‬לדעת‬
‫הרמב"ם‪ ,‬במהלך החלום הנבואי‬ ‫‪ 5‬בדומה לכך המון העם אינם תופסים מעניין החיים אלא‬
‫לכל היותר הנביאים חולמים שהם‬ ‫את התנועה‪ ,‬ומה שאינו נע תנועה רצונית מקומית אין‬
‫הוא חי (לדעתם)‪ ,‬אף שהתנועה אינה מעצם החי אלא‬
‫"שומעים" צלילים (ראו הרחבה א‪,‬ה‪.)7‬‬
‫מקרה החל בו‪.‬‬

‫ידיעת אלוהים כמשיג‬

‫‪ 6‬וכן ההשגה המוכרת לנו היא בחושים‪ ,‬כוונתי לשמיעה‬
‫ולראייה‪ .‬וכן איננו יודעים ולא מעלים על הדעת העברת‬
‫עניין מנפשו של אחד מאתנו לנפשו של אדם אחר אלא‬
‫בדיבור‪ ,‬והוא הקול שחותכים השפתיים והלשון ושאר‬
‫אברי הדיבור‪ .‬לפיכך כאשר הודרכו דעותינו גם אל כך‬
‫שהוא יתעלה משיג‪ ,‬ושמגיעים עניינים ממנו לנביאים‬
‫כדי שהם יעבירו אותם אלינו‪ ,‬הוא תואר לנו כשומע‬
‫וכרואה‪ ,‬והמשמעות היא שהוא משיג את הדברים‬
‫הללו הנראים והנשמעים ויודע אותם‪ .‬והוא תואר לנו‬
‫כמדבר‪ ,‬והמשמעות היא שמגיעים עניינים ממנו יתעלה‬
‫לנביאים‪ ,‬וזו היא משמעות הנבואה‪ ,‬ודבר זה עוד יבואר‬

‫בתכלית הביאור (ב‪,‬לב ואילך)‪.‬‬