Page 218 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 218

‫‪160‬‬

‫פרק מה‬

 ‫המונח שמע‬

‫הקדמה‪ :‬בפרק זה הרמב"ם עוסק במונח "שמע" בהמשך למונח "ראה"‪ ,‬המופיע בפסוק‬
‫שהביא הרמב"ם בפרק הקודם רק את חלקו השני‪ַ " ,‬ה ֵּטה ֱאֹל ַהי ָא ְז ְנָך ּוׁ ְש ָמע‪ְּ ,‬פ ַקח ֵעי ֶני ָך‬
‫ּוְר ֵאה"‪ .‬ברובד העמוק של הפרק‪ ,‬האדם שומע את ה'‪ ,‬וה' שומע אותו‪ .‬האדם שומע את‬
‫ה'‪ ,‬כשהוא יודע ומכיר אותו‪ ,‬וה' שומע את האדם ומשגיח עליו בדרך שבה העולם מתנהל‬
‫ביחס לאדם‪ .‬שמיעת ה' למשל את זעקת הדל משמעה בתפיסת ההידמות גם קריאה לאדם‬

                             ‫לשמוע ולפעול למען הדל‪.‬‬

                                                            ‫שלוש משמעויות‬            ‫‪ 1‬א)‪ ‬במשמעות של שמיעה‪ְ" :‬וֵׁשם‬

‫‪" 	1‬שמע" הוא ביטוי רב־משמעי‪ :‬יש לו משמעות של‬                                         ‫ֱאֹל ִהים ֲא ֵחִרים ֹלא ַת ְזִּכירּו‪ֹ ,‬לא ִיׁ ָּש ַמע ַעל‬
                 ‫שמיעה‪ ,‬ויש לו משמעות של קבלה‪	.‬‬                                      ‫ִּפיָך" (ראו עבודה זרה ה‪,‬י; סה"מ ל"ת יד‪-‬טו)‪.‬‬
                                                                                     ‫"ְו ַהּ ֹקל ִנְׁש ַמע ֵּבית ַּפְרעֹה ֵלאמֹר ָּבאּו ֲא ֵחי‬
‫א)‪ ‬במשמעות של שמיעה‪ֹ" :‬לא ִיׁ ָּש ַמע ַעל ִּפיָך" (שמות‬
  ‫כג‪,‬יג)‪ְ " ,‬ו ַהּ ֹקל ִנְׁש ַמע ֵּבית ַּפ ְר ֹעה" (בראשית מה‪,‬טז)‪ ,‬וזה נפוץ	‪.‬‬        ‫יֹו ֵסף‪ַ ,‬ו ִּיי ַטב ְּב ֵעי ֵני ַפְרעֹה ּו ְב ֵעי ֵני ֲע ָב ָדיו"‬

‫ב)‪ ‬וכמוהו לרוב גם "שמע" במשמעות של קבלה‪ְ" :‬וֹלא‬                                                     ‫(בראשית מה‪,‬טז)‪		.‬‬
‫ָׁש ְמעּו ֶאל ֹמ שׁ ֶ�ה" (שמות ו‪,‬ט)‪ִ " ,‬אם ִיְׁש ְמעּו ְו ַי ֲעבֹדּו" (איוב‬          ‫ב)‪ ‬במשמעות של קבלה‪ְ" :‬וֹלא ָׁש ְמעּו‬
‫לו‪,‬יא)‪ְ " ,‬ו ָל ֶכם ֲה ִנְׁש ַמע [ ַל ֲעׂשֹת ֵאת ָּכל ָה ָר ָעה ַהְּגדֹו ָלה‬         ‫ֶאל ֹמ ׁ ֶשה ִמּקֹ ֶצר רּו ַח ּו ֵמ ֲעבָֹדה ָקָׁשה"‪.‬‬
‫ַהּזֹאת]" (נחמיה יג‪,‬כז)‪ָּ[" ,‬כל ִאיׁש ֲאֶׁשר ַי ְמ ֶרה ֶאת ִּפיָך]‬                   ‫" ִאם ִיְׁש ְמעּו ְו ַי ֲעבֹדּו [=אם יצייתו לה']‬
                                                                                     ‫ְי ַכּלּו ְי ֵמי ֶהם ַּבּטֹוב ּוְׁש ֵני ֶהם ַּבְּנ ִעי ִמים"‬
     ‫ַו ֲאֶׂשר ֹלא ִיְׁש ַמע ֶאת ְּד ָב ֶריָך" (יהושע א‪,‬יח; ושם‪ְ :‬וֹלא ִיְׁש ַמע)	‪.‬‬
‫ג)‪ ‬יש לו גם משמעות של ידיעה והכרה‪ּ" :‬גֹוי ֲאֶׁשר‬                                     ‫– מדברי אליהוא בספר איוב‪ .‬ומדברי‬
‫ֹלא ִתְׁש ַמע ְלׁשֹנֹו" (דברים כח‪,‬מט)‪ ,‬פירושו‪ :‬שלא תכיר את‬                           ‫נחמיה‪ְ" :‬ו ָל ֶכם ֲה ִנְׁש ַמע [ ַל ֲעׂ ֹשת ֵאת ָּכל‬

                                            ‫דיבורו‪.‬‬                                  ‫ָהָר ָעה ַהְּגדֹו ָלה ַהּזֹאת ִל ְמעֹל ֵּבאֹל ֵהינּו‬
                                                                                                  ‫ְלהֹ ׁש ִ�יב ָנִׁשים ָנ ְכִרּיֹות]"‪.‬‬

‫	‪ 2‬אם כן כל ביטוי שמיעה שנאמר ביחס לה' – אם ִנגלהו‬                                   ‫‪ָׁ" 3‬שמֹ ַע ֶאְׁש ַמע ַצ ֲע ָקתֹו" – הפסוקים‬
‫של הכתוב הוא המשמעות הראשונה‪ ,‬הרי הוא ביטוי‬
‫להשגה והוא במשמעות השלישית‪ַ " :‬ו ִּיְׁש ַמע ה'" (במדבר‬                               ‫עוסקים בזעקת העשוק‪ ,‬ואין כוונתו‬
                                                                                     ‫לומר כבמשמעות השנייה‪ ,‬שהקב"ה‬
             ‫יא‪,‬א ועוד)‪ְּ" ,‬בָׁש ְמעֹו ֶאת ְּת ֻלּנֹ ֵתי ֶכם" (שמות טז‪,‬ז)‪.‬‬           ‫מציית למי שעשוק‪ִ " :‬אם ַעֵּנה ְת ַעֶּנה‬
                                                                                     ‫אֹתֹו‪ִּ ,‬כי ִאם ָצ ֹעק ִי ְצ ַעק ֵא ַלי ָׁשמֹ ַע ֶאְׁש ַמע‬
‫‪ 	3‬ואם נגלהו של הכתוב הוא במשמעות השנייה‪ ,‬הרי זה‬                                     ‫ַצ ֲע ָקתֹו‪ְ .‬ו ָחָרה ַאִּפי ְו ָהַר ְג ִּתי ֶא ְת ֶכם ֶּב ָחֶרב‪,‬‬
‫ביטוי לכך שהוא יתעלה ענה לזעקתו של הזועק או לא‬                                       ‫ְו ָהיּו ְנֵׁשי ֶכם ַא ְל ָמנֹות ּו ְב ֵני ֶכם ְיתֹ ִמים"‪ ,‬וכן‬
‫ענה לזעקתו‪ָׁ" :‬ש ֹמ ַע ֶאְׁש ַמע ַצ ֲע ָקתֹו" (שם כב‪,‬כב)‪ְ " ,‬וָׁש ַמ ְע ִּתי‬         ‫"ְו ָה ָיה ִּכי ִי ְצ ַעק ֵא ַלי ְוָׁש ַמ ְע ִּתי ִּכי ַחּנּון‬
‫ִּכי ַחּנּון ָא ִני" (שם‪,‬כו)‪ַ " ,‬הֵּטה [ה'] ָא ְז ְנָך ּוְׁש ָמע" (מלכים־ב‬           ‫ָא ִני"‪ַ " .‬הֵּטה ה' ָא ְז ְנָך ּוְׁש ָמע" – מדברי‬
‫יט‪,‬טז)‪ְ " ,‬וֹלא ָׁש ַמע ה' ְּבקֹ ְל ֶכם ְוֹלא ֶה ֱא ִזין ֲא ֵלי ֶכם" (דברים‬          ‫חזקיהו המלך‪ ,‬המתפלל שייענה ה'‬
                                                                                     ‫לתפילתו נוכח שמיעת חירופו של‬

                                                                                                   ‫סנחריב (עיינו שם בפסוק)‪.‬‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ָׁ" 3‬ש ֹמ ַע ֶאְׁש ַמע ַצ ֲע ָקתֹו" – במקום אחר ב"מורה מן הסוג החמישי (ראו הקדמות‪ ,‬סתירות‪ ,)6‬כשהרובד העמוק‬
‫הנבוכים"‪ ,‬הרמב"ם מביא פסוקים אלו כדוגמה להבעת יותר מכוון להבנה שהמציאות בהנהגת ה' אינה מתעלמת‬
‫"האמנה שהוא יתעלה נענה מיד לשוועת העשוק או מן הפשע שזועק העשוק בגללו‪ .‬וזו היא קריאה גם לאדם‬
‫המרומה"‪ ,‬שהיא למעשה "האמנה הכרחית"‪ ,‬כלומר להידמות לה'‪ ,‬השומע צעקת עשוקים‪ ,‬ולא לשתוק לנוכח‬

                      ‫האמונה הגולמית שה' שומע מיד‪ ,‬אינה מדויקת‪ ,‬אך לא עושק (ועוד נדון בזה בהרחבה א‪,‬נד‪.)9‬‬
                                                        ‫שקרית (ג‪,‬כח; לביאור‪ ,‬ראו א‪,‬לו‪ 2‬בהרחבות)‪ .‬ויש כאן סתירה‬
   213   214   215   216   217   218   219   220   221   222   223