Page 209 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 209

‫מ קפר | חור חהמונ | ‪151‬‬                                         ‫	‪ 2‬ב)‪ ‬הוא גם שם הרוח המנשבת‪ְ" :‬ורּו ַח ַה ָּק ִדים ָנָׂשא ֶאת‬
                                                                         ‫ָה ַא ְרֶּבה" (שמות י‪,‬יג)‪" ,‬רּו ַח ָים" (שם‪,‬יט)‪ .‬וזה נפוץ‪.‬‬
‫‪ְ" 2‬ורּו ַח ַה ָּק ִדים‪ ...‬רּו ַח ָים" – רוח‬
                                                                                           ‫משמעויות ג‪-‬ד‪ :‬כוח החיות הגופנית‪ ,‬ומהות האדם‬
              ‫מזרחית ורוח מערבית‪.‬‬
                                                                ‫‪ 	3‬ג)‪ ‬הוא גם שם רוח החיים‪" :‬רּו ַח הֹו ֵלְך ְוֹלא ָיׁשּוב" (תהילים‬
‫‪ 3‬רוח החיים – כוח החיות הגופני של‬                               ‫עח‪,‬לט)‪ְׁ[" ,‬ש ַנ ִים ְׁש ַנ ִים ִמָּכל ַהָּבָׂשר] ֲאֶׁשר ּבֹו רּו ַח ַח ִּיים"‬

‫בעלי החיים‪ ,‬הנפסק במותם‪ ,‬שהוא‬                                                                            ‫(בראשית ז‪,‬טו)‪.‬‬
‫" ַהֶּנ ֶפׁש ַהְּמצּו ָיה ְל ָכל ֶנ ֶפׁש ַח ָּיה‪ֶׁ ,‬שָּבּה‬
‫אֹו ֵכל ְוׁשֹו ֶתה ּומֹו ִליד ּו ַמְרִּגיׁש ּו ְמ ַהְר ֵהר"‬     ‫‪ 	4‬ד)‪ ‬הוא גם שם הדבר הנשאר מן האדם אחרי המוות‪,‬‬
‫(יסודי התורה ב‪,‬ח)‪ .‬לעתים היא קרויה‬                              ‫אשר הכיליון אינו שולט בו‪ְ[" :‬ו ָיׁשֹב ֶה ָע ָפר ַעל ָה ָאֶרץ‬
 ‫"נשמה" ולעתים "נפש" לפי ההקשר‪.‬‬                                 ‫ְּכֶׁש ָה ָיה] ְו ָהרּו ַח ָּתׁשּוב ֶאל ָה ֱאֹל ִהים ֲאֶׁשר ְנ ָת ָנּה" (קהלת יב‪,‬ז)‪.‬‬

‫‪ 4‬הנשאר מן האדם אחרי המוות –‬                                                                                  ‫משמעויות ה‪-‬ו‪ :‬הנבואה והרצון‬

‫התובנה המופשטת והנצחית‪ ,‬שהיא‬                                    ‫	‪ 5‬ה)‪ ‬הוא גם שמו של השפע השכלי האלוהי השופע על‬
  ‫מהותו של האדם‪ ,‬נקראת גם "נפש"‪.‬‬                                ‫הנביאים כדי שיתנבאו בו‪ ,‬כפי שנבאר לך בדברינו על‬
                                                                ‫הנבואה במה שראוי שיוזכר בחיבור זה (ב‪,‬לב; לו‪-‬לז; מה)‪:‬‬
‫‪ְ" 5‬ו ָא ַצ ְל ִּתי ִמן ָהרּו ַח ֲאֶׁשר ָע ֶליָך ְוַׂש ְמ ִּתי‬  ‫"[ְו ָי ַר ְד ִּתי ְו ִדַּבְר ִּתי ִעְּמָך ָׁשם] ְו ָא ַצ ְל ִּתי ִמן ָהרּו ַח ֲאֶׁשר ָע ֶליָך‬
                                                                ‫ְוַׂש ְמ ִּתי ֲע ֵלי ֶהם" (במדבר יא‪,‬יז)‪ַ " ,‬ו ְי ִהי ְּכנֹו ַח ֲע ֵלי ֶהם ָהרּו ַח‬
‫ֲע ֵלי ֶהם" – בהדרכתם על ידי משה (ק"י‬                           ‫[ ַו ִּי ְת ַנְּבאּו ְוֹלא ָי ָספּו]" (שם‪,‬כה)‪" ,‬רּו ַח ה' ִּדֶּבר ִּבי" (שמואל־ב‬
                              ‫בע"פ)‪.‬‬
                                                                                                     ‫כג‪,‬ב)‪ ,‬וזה נפוץ‪.‬‬
‫‪ָּ" 6‬כל רּוחֹו יֹו ִציא ְכ ִסיל" – יתאמץ‬
                                                                ‫‪ 	6‬ו)‪ ‬הוא גם שם הַּכוונה והרצון‪ָּ" :‬כל רּוחֹו יֹו ִציא ְכ ִסיל"‬
‫לממש את מלוא רצונו ותאוותיו מבלי‬                                ‫(משלי כט‪,‬יא) – כוונתו ורצונו‪ .‬וכמוהו " ְו ָנ ְב ָקה רּו ַח ִמ ְצ ַר ִים‬
‫לחשוב על תוצאות מעשיו‪ .‬היודע את‬                                 ‫ְּב ִק ְרּבֹו ַו ֲע ָצתֹו ֲא ַבֵּל ַע" (ישעיהו יט‪,‬ג) – דהיינו‪ :‬יתפזרו‬
‫סדר רצונו – היודע את רצונו הקדום‬                                ‫כוונותיו והנהגתו תסתתר‪ .‬וכמוהו " ִמי ִתֵּכן ֶאת רּו ַח ה'‬
‫של ה'‪ ,‬שנברא בו העולם‪ ,‬ובו הוא‬                                  ‫ְו ִאיׁש ֲע ָצתֹו יֹו ִדי ֶעּנּו" (ישעיהו מ‪,‬יג)‪ ,‬דהיינו‪ :‬מי הוא היודע‬
‫מתנהל בשרשרת השפעות מאת ה' (ק"י)‪.‬‬                               ‫את סדר רצונו או משיג היאך היא הנהגתו את המציאות‬
‫הנהגתו את המציאות כדי שיודיע לנו‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 4‬אשר הכיליון אינו שולט בו – הרמב"ם דן בהרחבה ָּתׁשּוב ֶאל ָה ֱאֹל ִהים ֲאֶׁשר ְנ ָת ָנּה' (קהלת יב‪,‬ז)" (יסודי התורה‬
                                               ‫בעניין זה ב"משנה תורה"‪ ,‬ומביא את הפסוק הזה‪ .‬וזה ב‪,‬ט)‪.‬‬

‫לשונו‪ֵ " :‬אין צּוַרת ַהֶּנ ֶפׁש ַהּזֹאת [=מהות האדם] ְמ ֻחֶּבֶרת ‪ 5‬כפי שנבאר לך בדברינו על הנבואה – ויש סתירה‬
‫ִמן ַה ְּיסֹודֹות ְּכ ֵדי ֶׁש ִּתָּפֵרד ָל ֶהן‪ְ ,‬ו ֵאי ָנּה ִמּ ֹכ ַח ַהְּנָׁש ָמה [=כוח מסוימת בכך ששני הפסוקים האחרונים שהרמב"ם מביא‬
‫החיים] ַעד ֶׁש ְּת ֵהא ְצִרי ָכה ַלְּנָׁש ָמה ְּכמֹו ֶׁש ַהְּנָׁש ָמה ְצִרי ָכה כאן מובאים במקום אחר להסברת המושג "רוח הקודש"‪,‬‬
‫ַלּגּוף‪ֶ ,‬אָּלא ֵמ ֵאת ה' ִמן ַהׁ ָּש ַמ ִים ִהיא‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ְּכֶׁש ִּיָּפֵרד ַהּ ֹג ֶלם שהיא מדרגה מקדימה לנבואה‪ ,‬ואינה הנבואה עצמה‬
‫[=הגוף]‪ֶׁ ,‬שהּוא ְמ ֻחָּבר ִמן ַה ְּיסֹודֹות‪ְ ,‬ותֹא ַבד ַהְּנָׁש ָמה‪( ,‬ב‪,‬מ‪ ,6‬הדרגה השנייה)‪ .‬ויש לפנינו סתירה מן הסוג החמישי‪,‬‬
‫ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵאי ָנּה ְמצּו ָיה ֶאָּלא ִעם ַהּגּוף ּו ְצִרי ָכה ַלּגּוף ְּב ָכל שהרמב"ם משתמש במושג "נבואה" כמושג רב־משמעי‪,‬‬
‫ַמ ֲעֶׂשי ָה – ֹלא ִּתָּכֵרת ַהּצּוָרה ַהּזֹאת‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ֵאי ָנּה ְצִרי ָכה הכולל גם מדרגות נמוכות יותר של "השפע השכלי‬
‫ַלְּנָׁש ָמה ְּב ַמ ֲעֶׂשי ָה‪ֶ ,‬אָּלא יֹו ַד ַעת ּו ַמׂ ֶּש ֶגת ַה ֵּדעֹות ַהְּפרּודֹות האלוהי"‪ ,‬כמו שהתורה עצמה כוללת במושג "רוח"‬
‫ִמן ַהְּג ָל ִמים [=השכלים הנבדלים]‪ְ ,‬ויֹו ַד ַעת ּבֹוֵרא ַהּ ֹכל‪ ,‬הן את נבואת משה (" ָהרּו ַח ֲאֶׁשר ָע ֶליָך") הן את נבואת‬
‫ְועֹו ֶמ ֶדת ְלעֹו ָלם ּו ְלעֹו ְל ֵמי עֹו ָל ִמים [=נצחית]‪ .‬הּוא ֶׁש ָא ַמר שבעים הזקנים ("ְּכנֹו ַח ֲע ֵלי ֶהם ָהרּו ַח") (ראו ק"ב‪ ,‬אזוטריזם‪,‬‬

   ‫ְׁשֹלמֹה ְּב ָח ְכ ָמתֹו‪ְ ' :‬ו ָיׁ ֹשב ֶה ָע ָפר ַעל ָה ָא ֶרץ ְּכֶׁש ָה ָיה‪ְ ,‬ו ָהרּו ַח עמ' ‪ ;168‬והשוו לשימוש במונח רוח הקודש ביסודי התורה ‪ ‬ז‪,‬א)‪.‬‬
   204   205   206   207   208   209   210   211   212   213   214