Page 208 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 208

‫‪150‬‬

                       ‫פרק מ‬

                                      ‫המונח רוח‬

‫הקדמה‪ :‬הפרק דן במשמעויותיו של המונח "רוח"‪ ,‬שיש לו זיקה לכמה ממשמעויות המונח‬
‫"לב"‪ ,‬שעסק בו הרמב"ם בפרק הקודם‪ .‬המונח "רוח" כולל הן את כוח ה ִחיות החולף‬
‫שבאדם‪ ,‬שהוא "ר ּו ַח ַחִּיים"‪ ,‬העתיד להידון בפרק מב‪ ,‬הן את הכוח הנצחי‪ ,‬באמצעות הנבואה‬

                                     ‫ורצון ה'‪.‬‬

‫שש משמעויות‪ .‬משמעויות א‪-‬ב‪ :‬יסוד האוויר ומשב האוויר‬

‫‪ 1‬אחד מארבעת היסודות – לפי ‪" 	1‬רוח" הוא מונח רב־משמעי‪	.‬‬
                                                                                ‫הפיזיקה העתיקה‪ ,‬יש ארבעה יסודות‬
‫א)‪ ‬הוא שם האוויר‪ ,‬כלומר אחד מארבעת היסודות‪:‬‬                                     ‫טהורים בכל דבר בכדור הארץ‪ :‬אש‪,‬‬
     ‫" ְורּו ַח ֱאֹל ִהים ְמ ַר ֶח ֶפת [ ַעל ְּפ ֵני ַהָּמ ִים]" (בראשית א‪,‬ב)‪.‬‬  ‫רוח‪ ,‬מים וארץ‪ .‬יסוד הרוח ממוקם‬

                                                                                ‫מעל יסוד המים‪ ,‬כדבריו במקום אחר‪:‬‬

                                                                                ‫"ְו ָהרּו ַח ַקל ִמן ַהַּמ ִים‪ְ ,‬ל ִפי ָכְך הּוא ְמַר ֵחף‬

‫ַעל ְּפ ֵני ַהַּמ ִים"‪ ,‬ותנועת הרוח מיוחסת לפעולת ה' (יסודי התורה ד‪,‬ב‪ ;2‬מו"נ ב‪,‬ל‪ ,7-5‬ושם בפסקה ‪ 7‬מוסבר הצירוף "רוח אלוהים" כ'רוח‬

‫נושבת'‪ ,‬שהיא המשמעות השנייה הנזכרת כאן‪ .‬ואין בזה משום סתירה לפרקנו‪ ,‬מפני שהרוח הנושבת מורכבת בעיקר מיסוד הרוח; וראו נרבוני)‪.‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ְ 1‬ורּו ַח ֱאֹל ִהים ְמ ַר ֶח ֶפת ַעל ְּפ ֵני ַהָּמ ִים – הרמב"ם הכיר ועוד)‪ .‬ואף על פי שהלשון המגשימה שבמקרא‪ ,‬המתארת‬

‫את הפיזיקה היוונית וקיבל אותה כמיטב המדע של ימיו‪ ,‬את ה' כדמות גופנית או כדמות רגשית‪ ,‬נכונה ממבט‬

‫כמו שהיה מקובל בכל העולם בזמנו‪ ,‬מפני שהיה נראה לו מאוד מסוים‪ ,‬אך אינה מדויקת‪ ,‬התורה מכוונת למסר‬

‫שהיא בנויה היטב‪ ,‬יסודית וקבועה‪ ,‬שהרי נתייסדה ‪ 1600‬אמיתי ונצחי‪ .‬כלומר‪ ,‬התורה משתמשת בתיאורים שאין‬

‫שנה לפניו‪ ,‬ונותרה בתוקפה עד ימיו‪ ,‬ואחריו עד לפני ‪ 400‬להבין אותם ברוח המדע של ימינו ובדיוק המאפיין אותו‪,‬‬

‫שנה לערך‪ .‬לדעת הרמב"ם‪ ,‬אם דבר־מה הוכח בוודאות‪ ,‬אלא כהמָׂשגה של תפיסות גולמיות של הדור המכוונות‬

‫אי אפשר לפרש את התורה בניגוד לו (ב‪,‬כה‪ .)1‬המקרא לו (וארבעת היסודות שייכים לגולמיות הזאת)‪ ,‬ואין‬

‫מצביע על האמת המדעית בעניין טבעם של ארבעת הדבר מעלה או מוריד מחשיבות התורה‪ ,‬מפני שמגמתה‬

‫היסודות‪ ,‬ואילו במדע של ימינו התפיסה בדבר ארבעת היא ההכוונה המטפיזית וההכוונה החברתית (ג‪,‬כז‪-‬כח)‪.‬‬

‫גם הרמב"ם הבחין שהפסוקים המתייחסים לתיאור‬                                       ‫היסודות היא בגדר ארכיאולוגיה מדעית‪.‬‬

‫לדעת הרמב"ם‪ ,‬החכם חייב להכיר את עקרונות המציאות מכוונים לעקרונות הנתפסים באופן כללי‪,‬‬

‫המדע המעודכן‪ ,‬מפני שהם פורצים דרך מחשבתית כגון בפירושו לפסוק המדבר על שיבת האדם לעפר‪ .‬וזה‬

‫להבין באמצעותה איך ה' מנהיג את העולם‪ ,‬כגון בדורנו‪ ,‬לשונו‪" :‬הֹו ִאיל ְו ָכל ַהִּנ ְפָרד – ְל ֵאּלּו [לארבעת היסודות]‬

‫הכרת עקרונות תורת היחסות בפיזיקה ועקרונות הגנטיקה ִיָּפֵרד‪ָ ,‬לָּמה ֶנ ֱא ַמר ָל ָא ָדם‪ְ' :‬ו ֶאל ָע ָפר ָּתׁשּוב' (בראשית ג‪,‬יט)?‬

‫וכדומה (ואין מדובר בפרטיהן‪ ,‬שאין להם סוף)‪ .‬ויש מי ְל ִפי ֶׁשרֹב ִּב ְנ ָינֹו ִמן ֶה ָע ָפר‪ְ .‬וֹלא ָּכל ַהִּנ ְפ ָסד ְּכֶׁש ִּיָּפ ֵסד‪ִ ,‬מ ָּיד‬

‫שמבינים מזה שלפי שיטה זו‪ ,‬יש להתאים בכל דור את ַי ֲחזֹר ְל ַאְרַּבע ַה ְּיסֹודֹות‪ֶ ,‬אָּלא ִיָּפ ֵסד ְו ַי ֲחזֹר ְל ָד ָבר ַא ֵחר‪ְ ,‬ו ָד ָבר‬

‫פרשנות פסוקי המקרא לגילויי המדע המתחדשים‪ ,‬מפני ַא ֵחר ְל ָד ָבר ַא ֵחר‪ְ ,‬וסֹוף ַה ְּד ָבִרים ַי ֲחזֹר ַל ְּיסֹודֹות‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ְצאּו‬

‫שהפסוקים טומנים בחובם הבנות המתעדכנות בהתאם ָּכל ַה ְּד ָב ִרים חֹו ְז ִרין ֲח ִלי ָלה" (יסודי התורה ד‪,‬ד)‪ .‬לכן ניתן‬

‫לומר שארבעת היסודות הנזכרים בדבריו הם התבניות‬                                   ‫להתפתחות המדע‪.‬‬

‫לדעתנו‪ ,‬בדור זה‪ ,‬שיטה זו של פרשנות מעלה קשיים היסודיות הנתפסות לאדם תחילה‪ ,‬אף על פי שאינן‬

‫רבים‪ ,‬ואינה נגזרת בהכרח משיטתו של הרמב"ם בזמנו‪ .‬מדויקות‪ .‬על כן‪ ,‬נראה לנו שאין להיזקק לפירוש מאולץ‬

‫ביחס לתוארי ההגשמה של ה' במקרא‪ ,‬ניסח הרמב"ם "מעודכן" של הפסוקים‪ ,‬ודי להכיר את המציאות כמו‬

‫כלל המבוסס על משמעות מיוחדת של מאמר חכמינו שהיא מתוארת בפסוקים ולהפיק ממנה מסר נצחי לדורנו‬

‫"דיברה תורה כלשון בני אדם" (ראו א‪,‬כו וביאורנו שם)‪ ,‬שיש (השוו תמונת העולם שבנבואת יחזקאל ג‪,‬א‪-‬ז‪ ,‬המותאמת לדורו; ז"ה‪,‬‬

‫להסיק ממנו שהתורה מנוסחת ללשון הדור שקיבל אותה‪ ,‬צלם‪ ,‬עמ' ‪ ;23-21‬מו"נ ג‪,‬ז; וראו הערת ש"ט שם והערת ק"י בהקדמתו‬

‫כעין המאמר "דיבר הכתוב בהווה" (מאכלות אסורות ד‪,‬ח למו"נ‪ ,‬חלק ג)‪.‬‬
   203   204   205   206   207   208   209   210   211   212   213