Page 184 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪126‬‬

‫פרק לג‬

‫שלבי הלימוד‬

‫הקדמה‪ :‬בפרק הזה הרמב"ם עוסק בשלבי לימוד סודות התורה ובמי שמוכשר להם‪ ,‬לאחר‬
‫שעסק בפרק הקודם בהנחיית הזהירות הנדרשת בלימודם‪.‬‬

‫שני שלבי הלימוד‪ :‬מסורת ועיון‬ ‫‪ 2-1‬דע שמזיק מאוד וכו' – לימוד‬

‫‪ 1‬דע שמזיק מאוד להתחיל במדע הזה‪ ,‬כלומר במדע‬ ‫דברי התורה במשמעותם העמוקה‬
‫האלוהות‪ ,‬וכן לבאר את משמעויות משלי הנבואה‬ ‫והמופשטת תחילה‪ ,‬ולא במשמעות‬
‫ולהעיר על ההשאלות שנעשה בהן שימוש בנאומים‬ ‫החומרית הפשוטה‪ ,‬עלול להביא את‬
‫שספרי הנבואה מלאים בהם‪ .‬אלא ראוי לחנך את‬ ‫הלומד למשבר אמוני‪ .‬לכן‪ :‬בשלב‬
‫הראשון‪ ,‬המורה חייב להעניק לתלמידו‬
‫הקטנים ולייצב את מוגבלי ההשגה כפי כוח השגתם‪.‬‬ ‫ידע ראשוני הנכון לכל אדם כפי כוחו‪,‬‬
‫ורק לאחר מכן ללמד רק את מי שמוכשר‬
‫‪ 2‬ומי שייראה בעל דעת שלמה‪ ,‬מוכן לאותה דרגה נעלה‪,‬‬
‫דרגת העיון מבוסס ההוכחות והבאת הראיות השכליות‬ ‫לכך לבסס את הבנתו‪.‬‬
‫האמיתיות‪ ,‬יועלה שלב אחר שלב עד שיגיע לשלמותו‪,‬‬
‫‪ 3‬ביטול גמור – בערבית משמעו הרקת‬
‫אם על ידי מי שיעורר אותו או מעצמו‪.‬‬
‫מושג האל מתוכנו (ש"מ)‪ ,‬כלומר פקפוק‬
‫שלב חשיפת הסודות וסיבת הסתרתן‬ ‫מוחלט בקיומו של ה'‪ ,‬מפני שמצד אחד‬
‫האדם מסלק את ההבנה הגסה שהחזיק‬
‫‪ 3‬אבל אם יתחיל במדע האלוהי הזה‪ ,‬לא יארע לו רק‬ ‫בה לפני כן‪ ,‬ומצד שני אינו מסוגל‬
‫בלבול באמונות אלא ביטול גמור‪ .‬לדעתי אין זה דומה‬
‫אלא למי שמאכיל את התינוק היונק בלחם חיטה‬ ‫לתפוס את ההבנה הדקה החדשה‪.‬‬
‫ובבשר ומשקה אותו ביין‪ ,‬שהוא יהרוג אותו בלי ספק‬
‫– לא משום שאותם מזונות רעים ואינם טבעיים לאדם‪,‬‬ ‫‪ 4‬כך הוסתרו‪ ...‬דעות נכונות‪ ...‬לא‬
‫אלא בשל חולשתו של האוכל והשותה אותם מלעכלם‬
‫משום שיש בהן תוכן רע או משום‬
‫כך שיפיק מהם תועלת‪.‬‬ ‫שהן סותרות את יסודות התורה –‬
‫אמירה נוקבת של הרמב"ם‪ :‬חקירת‬
‫‪ 4‬כך הוסתרו ונאמרו ברמזים אותן דעות נכונות‪ ,‬וכל‬ ‫האמת אינה מובילה לכפירה‪ .‬כך הבין‬
‫מלומד נקט כל אופן של תחבולה ללמדן שלא בבהירות‪,‬‬ ‫הרמב"ם את דברי חכמים‪ ,‬וכך גם יש‬
‫לא משום שיש בהן תוכן רע‪ ,‬או משום שהן סותרות את‬ ‫להבין את דעתו שלו‪ .‬זוהי דחייה של‬
‫יסודות התורה כפי שחושבים הבורים שדימו שהגיעו‬ ‫תפיסת חוקרים אחדים‪ ,‬שהרמב"ם‬
‫לדרגת העיון‪ .‬אלא הוסתרו בשל קוצר יכולתם של‬ ‫הסתיר את דעתו האמיתית מפני שיש‬
‫השכלים בתחילה לקבלן‪ ,‬והן נאמרו ברמזים כדי שידע‬ ‫בה שמץ של כפירה‪ .‬לדעתו‪ ,‬זו משמעות‬
‫אותן השלם‪ ,‬ולכן נקראו "סודות" ו"סתרי תורה" כמו‬ ‫התורה לאמיתה‪ .‬הבורים שדימו‬
‫שנבאר (א‪,‬לד‪-‬לה)‪ .‬זו הסיבה שהתורה דברה כלשון בני‬ ‫שהגיעו לדרגת העיון – "למרבית‬
‫אדם כפי שביארנו (א‪,‬כו)‪ .‬זאת משום שהיא גלויה לילדים‬ ‫הצער כאלה הם הרבה 'חכמים'‪ ,‬בפרט‬
‫ולנשים ולכל האנשים להתחיל בה וללמוד אותה‪ ,‬ואין‬ ‫אם מונה לאיזה תפקיד על ידי קבוצת‬
‫ביכולתם להבין את הדברים כהווייתם‪ .‬לפיכך הסתפקו‬ ‫'חרש שוטה וקטן'‪ ,‬נדמה לו שהוא‬
‫עבורם במסירה כדבר נתון של כל דעה נכונה שעדיף‬