Page 180 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 180

‫‪122‬‬

    ‫פרק לב‬

‫סכנת חריגה מיכולת השכל‬

‫הקדמה‪ :‬כוח החשיבה של האדם מוגבל‪ ,‬והאדם צריך להכיר במגבלתו זאת ולהימנע‬
‫מלדחוק את החשיבה למחוזות העלולים לא רק שלא להשיג את המטרה אלא אף לפגוע‬
‫במה שכבר השיג‪ .‬האדם חייב לאמן את כוח חשיבתו‪ ,‬לדעת להתבונן במעשיו‪ ,‬ולנסות לשפר‬
‫אותם לאחר זמן באמצעות חשיבה נוספת‪ ,‬תוך הבנה שלעולם יש גבול ליכולת החשיבה שלו‪.‬‬
‫ההכרה שיש גבול לידע אינה צריכה‪ ,‬כמחשבת הטיפשים‪ ,‬להרתיע את האדם מלהתאמץ‬
‫להרחיב אותו‪ .‬בפרק זה‪ ,‬הרמב"ם משתמש במונח "אכל"‪ ,‬שכבר דן בו בפרק ל‪ ,‬בפסוקים‬

                ‫" ְ ּד ַבׁש ָמ ָצא ָת‪ֱ ,‬אכֹל ַ ּד ֶּיָּך"; " ָא ֹכל ְ ּד ַבׁש‪ַ ,‬הְרּבֹות ֹלא טֹוב"‪.‬‬

‫מאמץ מעבר לגבול היכולת פוגע בכוחות הגופניים‬

‫‪ 	1‬דע‪ ,‬אתה המעיין בחיבורי‪ ,‬שמפני שההשגות השכליות‬                           ‫‪ 1‬מצבם של כל הכוחות הגופניים‪...‬‬
‫תלויות בחומר‪ ,‬קורה להן דבר הדומה למה שקורה‬
‫להשגות החושים‪ .‬כי אם תסתכל בעיניך‪ ,‬תשיג מה‬                                 ‫אחד הוא – הכוח השכלי גם הוא כוח‬
‫שיש בכוח ראייתך להשיג; ואילו אם תאלץ את עיניך‪,‬‬                             ‫גופני‪ ,‬כדברי הרמב"ם במקום אחר‪:‬‬
‫תנעץ את מבטך ותתאמץ להביט למרחק גדול‪ ,‬רחוק‬                                 ‫"שהכוח ההוגה הוא כוח בגוף‪ ,‬בלתי‬
‫יותר משביכולתך לראות‪ ,‬או תתבונן ברישום זעיר‬                                ‫נפרד ממנו" (א‪,‬עב‪ .)25‬משום כך‪ ,‬אימוץ‬
‫מאוד או בתחריט זעיר שאין ביכולתך להשיג‪ ,‬ותדחק‬                              ‫מופרז של השכל עלול לפגוע בו‪ .‬יש‬
‫את ראייתך כדי לדעת את אמיתתו – הרי שכוח הראייה‬                             ‫להבחין בין התהליך השכלי‪ ,‬שהוא‬
                                                                           ‫גופני‪ ,‬שאם האדם רעב‪ ,‬אינו יכול‬
                                                                           ‫לחשוב‪ ,‬לבין תוצאות החשיבה‪ ,‬שהן‬
                                                                           ‫הישגים מופשטים‪ ,‬שאינם תלויי חומר‪.‬‬

‫שלך לא יהיה חלש רק לגבי מה שמעבר ליכולתך‪ ,‬אלא‬                              ‫‪ 2‬שאם תעצור אצל הספק – זו‬

‫יחלש גם לגבי מה שיש בכוחך להשיג‪ ,‬ותקהה ראייתך‬                              ‫הנחייתו היסודית של הרמב"ם בפרק‬

‫ולא תוכל לראות מה שיכולת להשיג לפני שנעצת‬                                  ‫זה‪ .‬האדם חייב לעצור כל אימת שהוא‬
‫מבטך והתאמצת‪ .‬כך ימצא כל מעיין במדע כלשהו את‬                               ‫נתקל באי ודאות הגדולה מכוחו‪ ,‬לא‬
‫מצבו בעת החשיבה‪ ,‬שאם יתעמק בחשיבה ויאמץ את‬                                 ‫להיחפז להסיק מסקנות ולהבין שלא‬
                                                                           ‫הגיע לגבול הדעת האנושית אלא‬

‫כל דעתו‪ִ ,‬יטמטם ולא יבין אז אפילו מה שדרכו להבין‪,‬‬                          ‫לגבול השגת שכלו‪ ,‬ועליו להמתין‬

‫כי מצבם של כל הכוחות הגופניים בעניין הזה אחד‬                               ‫ולהתבונן‪ ,‬ולאחר זמן והכנה לקראת‬
                                              ‫הוא‪.‬‬                         ‫הרחבת גבול יכולתו‪ ,‬אפשר שיהיה‬
                                                                           ‫מסוגל להרחיב מעט את גבולות יכולת‬

                                             ‫בין רבי עקיבה לבין אלישע אחר‬  ‫התפיסה שלו‪ .‬שנכנס בשלום ויצא‬
                                                                           ‫בשלום – כעולה מן התיאור המפורסם‬
‫‪ 	2‬בדומה לכך יקרה לך בהשגות השכליות‪ .‬דהיינו שאם‬                            ‫בתלמוד‪" :‬ארבעה נכנסו לפרדס‪ :‬אחד‬
‫תעצור אצל הספק‪ ,‬ולא תוליך את עצמך שולל להאמין‬                              ‫הציץ ומת [בן עזאי]‪ ,‬אחד הציץ ונפגע‬

‫שיש הוכחה לגבי מה שלא הוכח‪ ,‬ולא תיחפז ותדחף‬                                ‫[בן זומא]‪ ,‬אחד הציץ וקיצץ בנטיעות‬

‫ותפסוק לשלול את כל מה שלא הוכחה סתירתו‪ ,‬ולא‬                                ‫[אלישע בן אבויה]‪ ,‬אחד נכנס בשלום‬
‫תשאף להשיג את מה שאינך יכול להשיג – אז תשיג‬                                ‫ויצא בשלום [רבי עקיבה]" (בבלי‪ ,‬חגיגה‬
‫את השלמות האנושית‪ ,‬ותהיה בדרגת ר' עקיבה עליו‬                               ‫יד‪,‬ב ובעוד מקורות)‪ .‬ה"פרדס" הוא "מעשה‬
                                                                           ‫בראשית" ו"מעשה מרכבה"‪ .‬והרמב"ם‬

‫השלום שנכנס בשלום ויצא בשלום בעיונו בדברים‬                                 ‫אומר על המאורע הזה‪ְ" :‬ו ַאף ַעל ִּפי‬

‫המטפיזיים האלה‪.‬‬                                                            ‫ֶׁשְּגדֹו ֵלי ִיְׂשָר ֵאל ָהיּו‪ַ ,‬ו ֲח ָכ ִמים ְּגדֹו ִלים‬
                                                                           ‫ָהיּו‪ֹ ,‬לא ֻּכָּלם ָה ָיה ָּב ֶהן ּ ֹכ ַח ֵלי ַדע ּו ְל ַהׂ ִּשיג‬

‫ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ַעל ֻּב ְר ָין" (יסודי התורה ד‪,‬יג)‪ .‬רבי עקיבה ידע לעצור בזמן‪ ,‬ולא הידיעה הביאה לשלמותו אלא הכרתו בעובדה‬

‫שאינו מסוגל לדעת כל דבר‪ ,‬הכרתו באי הוודאות וקבלתו אותה (ג"מ‪ ,‬עמ' ‪.)284‬‬
   175   176   177   178   179   180   181   182   183   184   185