Page 182 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 182
| 124מורה הנבוכים | חלק א
שלא תשלח את שכלך אלא במה שיכול האדם להשיגו, ז) כל המסתכל בארבעה דברים – מי
ואילו הדבר שאין בטבע האדם להשיגו הרי ההתעסקות שמעסיק את מחשבתו במה שמעבר
בו מזיקה מאוד כפי שביארנו . ליכולתו" ,רתוי [=רצוי] לו כאילו לא
בא לעולם" ,מפני שהוא פוגע בעצמו,
ז) ולכך כיוונו בדבריהם "כל המסתכל בארבעה דברים כיוון שאינו מוכשר להכיל את התובנות
[רתוי לו כאילו לא בא לעולם :מה למעלן ,מה למטן, שבדבר ואת העיסוק העדין בו (ראו ביאורנו
מה לפנים ,מה לאחור]" (משנה חגיגה ב,א) .וסיימו אמירה זו לעבודה זרה ב,ג .)2כך למשל מי ששואל:
בדבריהם "כל שלא חס על כבוד קונו [רתוי לו כאילו מה למעלה מה למטה .כלומר ,מה
למעלה מן השמים ומה למטה מתחת
לא בא לעולם]" (שם) ,וכוונתם בכך למה שביארנו ,ש ַאל לארץ .מסגנון השאלה ניכרת סכלותו
לו לאדם להתפרץ לעיון בדמיונות נפסדים ,ואם יתחדש של השואל ,מפני ששאלתו משקפת
לו ספק או לא יוכח לו הדבר המבוקש ,לא ידחה אותו את עולם המושגים שלו ,המדמה את
וישליך אותו וייחפז להחליט שהוא שקרי ,אלא יתיישב השמים לבית בקומה שנייה ,ונמצא
שהוא רוצה תשובה שתתאים לעולם
ויחוס על כבוד קונו ויירא ויעצור .ודבר זה כבר התבאר המושגים שלו ,שאינו לפי המצב
(א,ה). האמיתי במציאות (פה"מ חגיגה ב,א).
וכן מי ששואל :מה לפנים מה לאחור.
כלומר ,מה היה לפני הבריאה ומה יהיה מגבלות השכל אינן סיבה לאי לימוד
5אין המטרה באותם הלשונות שאמרו הנביאים והחכמים אחריה ,שהשאלה משקפת הרהורים
ז"ל לסתום את פתח העיון לגמרי ולבטל את השכל העלולים להביא את הסכל לידי שיגעון
מהשגת מה שאפשר להשיגו ,כפי שחושבים הבורים ושיממון (פה"מ שם) .ויחוס על כבוד קונו
– יחוס על שכלו ,שהוא כבוד ה'.
והרשלנים ,הששים להפוך את חסרונם ואווילותם 5ואת שלמותם של אחרים וידיעתם
לשלמות וחכמה ,ואת שלמותם של אחרים וידיעתם
לפחיתות ויציאה מן התורה – כשם
לפחיתות ויציאה מן התורהָׂ ,ש ִמים ֹח שׁ ֶ�ְך ְלאֹור ְואֹור שיש מי שטענו שהרמב"ם כופר.
ְלחֹ שׁ ֶ�ְך (ישעיהו ה,כ) .אלא כל הכוונה היא להודיע שיש הרמב"ם כותב בבירור את מה שאמרו
חכמים ברמז ,מפני שבימי חז"ל ניתן
לשכל האנושי גבול שהוא עוצר בו. היה להסתפק ברמזים ,מה שאין כן
בימיו ,ובימינו עוד יותר (ק"י)ָׂ .ש ִמים
חֹ שׁ ֶ�ְך ְלאֹור ְואֹור ְל ֹח שׁ ֶ�ְך – האור הוא מוטיב המציין את הכרת ה' האמיתית ,וכנגדו החושך מציין את הבערות ,כדברי
הרמב"ם בהמשך החיבור" :ומי שאינו משכיל את ה' כל עיקר ,הוא כאדם הנמצא בחושך ולא ראה אור כלל" (ג,נא.)18
הרחבות ועיונים
4כבוד קונו – נאמר במשנה" :וכל שלא חס על כבוד קונו ,מזה מאוד ,וצוו שיהא האדם מלמד אותם לעצמו בעצמו,
רתוי [=רצוי] לו שלא בא לעולם" .והרמב"ם מפרש על ואל יעברו ממנו לזולתו ,וסמכו את זה למאמר שלמה
אתר" :הכוונה בזה :מי שלא חס על שכלו ,כי השכל הוא בענין זה על דרך המשל' :דבש וחלב תחת לשונך'".
כבוד ה' .וכיון שאינו יודע ערך הדבר הזה שניתן לו ,הרי 5יש לשכל האנושי גבול שהוא עוצר בו – זו היא הנחיה
הוא מופקר בידי תאותיו ונעשה כבהמה .וכך אמרו' :מאי לזהירות ,אבל אין כוונתו לומר שהספקנות תהא מנת
"שלא חס על כבוד קונו"? זה העובר עברה בסתר' .ואמרו חלקו של האדם ,אלא עליו לשאוף בזהירות ובענווה אל
במקום אחר' :אין המנאפים מנאפים ,עד שתכנס בהם רוח הוודאות ,כדבריו של הרמב"ם בעניין שיא מעלת האדם:
שטות' .וזה אמת ,לפי שבעת התאוה ,איזו תאוה שתהיה" ,ובאשר למי שהוכח לו כל מה שהוכח ,והתברר לו מן
אין השכל שלם .והזכיר ענין זה במקום זה ,לפי שאמר העניינים האלוהיים כל מה שניתן להתברר ,והתקרב אל
לעיל 'הן הן גופי תורה' ,לפיכך הזכיר ענינים שהם יסודות הוודאות במה שאי אפשר בו אלא להתקרב אליה ,הרי
גופי תורה .וכבר הזהירו בתלמוד מללמדם ברבים ,ומנעו הוא עם המלך בתוך החצר" (ג,נא.)7
