Page 175 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 175
117
פרק ל
המונח אכל
הקדמה :הפרק עוסק במונח "אכל" ,ונראה שגם הוא ,כמו הפרק הקודם ,שעסק במונח
"עצב" ,רומז לפירוש סיפור אדם וחוה ,שנאמר בו שנענש האדם בגלל מעשיו הרעים:
" ֲארּו ָרה ָה ֲא ָד ָמה ַּב ֲעבּו ֶרָךְּ ,ב ִע ָּצב ֹון ּתֹא ֲכ ֶל ָּנה ּ ֹכל ְי ֵמי ַח ֶּייָך" (בראשית ג,יז) .ועונש זה בא על
שהוזהר ואף על פי כן חטא ,שנאמרּ" :ו ֵמ ֵעץ ַה ַּד ַעת טֹוב ָו ָרע ֹלא ֹתא ַכל ִמֶּמּנּוִּ ,כי ְּביֹום ֲא ָכ ְל ָך
ִמֶּמּנּו מֹות ָּתמּות" (שם ב,יז) .ורפואתו טמונה בעץ החייםְ" :ו ָל ַקח ַּגם ֵמ ֵעץ ַה ַח ִּייםְ ,ו ָא ַכל ָו ַחי
ְלעֹ ָלם" (שם ג,כב).
2השמדה ...הסרת צורה – בשתי שלוש משמעויות
משמעויות ,שינוי פיזי ושינוי מהותי. " 1אכל" –
והדוגמאות הן :א .כמו שנאמר בקללה, א) קביעתה הראשונה של המילה הזו בלשון היא צריכת
שהגלות תשמיד את ישראל פיזית;
ב .כדברי המרגלים ,שיש סכנה שיישמדו המזון של בעלי החיים ,ואין צורך בדוגמה לזה .
בארץ ישראל ("אוכלת יושביה"); לאחר מכן ראתה הלשון שני עניינים באכילה :
ג .וכקללת הנביא ישעיהוִ " :אם ּ ֹתאבּו ב) העניין האחד הוא כיליונו של הדבר שנאכל ואובדנו,
ּוְׁש ַמ ְע ֶּתם ,טּוב ָה ָאֶרץ ּתֹא ֵכל ּוְ .ו ִאם ְּת ָמ ֲאנּו
ּו ְמִרי ֶתםֶ ,ח ֶרב ְּת ֻאְּכלּו ִּכי ִּפי ה' ִּדֵּבר"; ד. כלומר קלקול צורתו תחילה ;
וגם כדברי אבנר שר צבא שאול ליואב ג) והעניין השני הוא גדילתו של בעל החיים על ידי
שר צבא דודֲ " :ה ָל ֶנ ַצח ּ ֹתא ַכל ֶחֶרב?". המזון שהוא צורך ,והתמדת קיומו על ידיו ,והמשך
כלומר ,האם לעולם תהרוג בנו החרב;
ה .וכמו האש שהשמידה את המתאוננים מציאותו ותיקון כל כוחות הגוף על ידו.
בקצה המחנה; ו .ובייחוד תיאור ה'
כאש ,שאינו אלא תיאור מעשיו (להסבר פיתוח שתי המשמעויות האחרונות
אחר לשימוש במונח אש ,ראו יסודי התורה ב,ד: 2לפי העניין הראשון הושאל לשון אכילה לכל כיליון
ולכל השמדה ,ובאופן כללי לכל הסרת צורה:
"ֶׁש ֵאינֹו ּגּוףְ ,ו ֵאינֹו ָּכ ֵבד ַּכּגּופֹות ַהְּכ ֵב ִדים"). "[ ַו ֲא ַב ְד ֶּתם ַּבּגֹו ִים] ְו ָא ְכ ָלה ֶא ְת ֶכם ֶא ֶרץ ֹא ְי ֵבי ֶכם" (ויקרא
3לפי העניין השני – של התפתחות כו,לח)ֶ " ,א ֶרץ אֹ ֶכ ֶלת יֹוְׁש ֶבי ָה" (במדבר יג,לב)ֶ " ,ח ֶרב ְּת ֻאְּכלּו"
(ישעיהו א,כ)ֲ [" ,ה ָל ֶנ ַצח] ּ ֹתא ַכל ֶח ֶרב" (שמואל־ב ב,כו)ַ " ,ו ִּת ְב ַער
וגדילה .להשגות השכליות וכו' – ָּבם ֵאׁש ה' ַוּ ֹתא ַכל ִּב ְק ֵצה ַהַּמ ֲח ֶנה" (במדבר יא,א)ִּ[" ,כי ה'
כדברי הנביא על הלימוד והציות לדברי ֱאֹל ֶהיָך] ֵאׁש ֹא ְכ ָלה הּוא [ ֵאל ַקָּנא]" (דברים ד,כד) ,כלומר
ה'" :הֹוי ָּכל ָצ ֵמא ְלכּו ַלַּמ ִים (ראו פסקה משמיד את המורדים בו כפי שהאש משמידה את מה
ַ ...)5ו ֲאֶׁשר ֵאין לֹו ָּכ ֶסףְ ,לכּו ִׁש ְברּו [קנו]
ֶו ֱאכֹלּו ּו ְלכּו ִׁש ְברּו ְּבלֹוא ֶכ ֶסף ּו ְבלֹוא שהיא משתלטת עליו .וזה נפוץ.
ְמ ִחיר ַי ִין ְו ָח ָלבִׁ ...ש ְמעּו ָׁשמֹו ַע ֵא ַלי
ְו ִא ְכלּו טֹובְ ,ו ִת ְת ַעַּנג ַּב ֶּדֶׁשן ַנ ְפְׁש ֶכם". משמעויות המונחים אכילה ,שתייה ומים
כלומר ,הקניין האמיתי אינו קניין ממוני
אלא קניית דעת ה' .ואפשר שיש כאן 3לפי העניין השני הושאל לשון אכילה לחכמה וללימוד,
אזהרה שלא יתעמק האדם יותר מדי ובאופן כללי להשגות השכליות שקיום הצורה האנושית
בדברים עמוקים בלא להכין את עצמו מתמיד על ידן באופן השלם ביותר ,כמו שהגוף מתמיד
לכך ,שנאמרָ " :א ֹכל ְּד ַבׁש ַהְרּבֹות ֹלא באופן הטוב ביותר על ידי המזוןְ " :לכּו ִׁש ְברּו ֶו ֱאכֹלּו"
טֹוב" (לאזהרה בעניין אכילת הדבש ,ראו א,לב;4 (ישעיהו נה,א)ִׁ" ,ש ְמעּו ָׁשמֹו ַע ֵא ַלי ְו ִא ְכלּו טֹוב" (שם,ב)ָ " ,אכֹל
לכבוד במשמעות שכל ,ראו פה"מ חגיגה א,א). ְּד ַבׁש ַה ְרּבֹות ֹלא טֹוב" (משלי כה,כז)ֱ " ,א ָכל ְּב ִני ְד ַבׁש ִּכי טֹוב
ובפסוק המובא אחריו יש הקבלה בין ְו ֹנ ֶפת ָמתֹוק ַעל ִחֶּכָךֵּ ,כן ְּד ֶעה ָח ְכ ָמה ְל ַנ ְפֶׁשָך" (שם כד,יג-יד).
הדבש הטוב לחך לבין החכמה הטובה
לנפש.
