Page 173 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 173
115
פרק כט
המונח עצב
הקדמה :פרק זה עוסק במשמעויותיו של המונח "עצב" בחיי האדם כסבל ,כעס או מרי,
ונראה שהרמזים לסיפור אדם וחוה משולבים בהן :המרי מביא לידי כעס ,והכעס מביא לידי
כאב וסבל ,ובגלל עצב־מרי ,מוטל על האדם ,בין איש בין אישה (ראו הדוגמה הראשונה
בפרק) עצב־מאמץ ,כעולה מן המקראַ " :הְרָּבה ַאְרֶּבה ִע ְּצב ֹו ֵנ ְך ְו ֵהרֹ ֵנְךְּ ,ב ֶע ֶצב ֵּת ְל ִדי ָב ִנים...
ֲארּו ָרה ָה ֲא ָד ָמה ַּב ֲעבּו ֶרָךְּ ,ב ִע ָּצב ֹון ּתֹא ֲכ ֶלָּנה ּ ֹכל ְי ֵמי ַח ֶּייָך" (בראשית ג,טז-יז).
1א) הכאב והסבל – שנאמר בעונשה שלוש משמעויות
של האישה ,אף על פי שהרמב"ם מסביר " 1עצב" הוא מונח רב־משמעי .
בהבלעה שמדובר בכאב ובמאמץ ללמד א) הוא שמו של הכאב והסבלְּ" :ב ֶע ֶצב ֵּת ְל ִדי ָב ִנים"
דעות נכונות (ראו א,ז וביאורנו שם). (בראשית ג,טז) .
ב) הוא שמו של הכעסְ " :וֹלא ֲע ָצבֹו ָא ִביו ִמ ָּי ָמיו" (מלכים־א
ב) הכעס – כמו שנאמר על דוד ,שלא א,ו) – לא הכעיסו; "[ַוָּי ָקם ְיהֹו ָנ ָתן ֵמ ִעם ַהׁ ֻּש ְל ָחן ָּב ֳחִרי
כעס מעולם על אבשלום בנו ,ולכן מרד
בו בנו ,וכמו שנאמר על יהונתן ,שכעס ָאףִּ ]...כי ֶנ ְע ַצב ֶאל ָּד ִוד" (שמואל־א כ,לד) – כעס בגללו .
ג) והוא שמם של המרי והחטאָ " :מרּו ְו ִעְּצבּו ֶאת רּו ַח
על אביו מפני ששנא את דוד. ָק ְדׁשֹו" (ישעיהו סג,י)ַּ[" ,כָּמה ַי ְמרּוהּו ַבִּמ ְדָּבר] ַי ֲע ִציבּוהּו
ִּביִׁשימֹון" (תהילים עח,מ)ִ " ,אם ֶּד ֶרְך עֹ ֶצב ִּבי" (שם קלט,מ)ָּ" ,כל
ג) המרי – כמו שנאמר בפסוקים על בני
ישראל ,שמרדו ברצון ה' והכעיסו אותו ַהּיֹום ְּד ָב ַרי ְי ַעֵּצבּו [ ָע ַלי]" (שם נו,ו).
(למונח לב ,ראו א,ט); וכן במסע במדבר
סיני; וכן בבקשת דוד מה' שיבחן אותו שתי פרשנויות לפסוק "ויתעצב אל לבו"
אם יש בו " ֶּדֶרְך ֹע ֶצב" ,כלומר מעשים
שיש בהם משום מרד בה'; וכן על דוד, 2לפי המשמעות השנייה או השלישית נאמר "[ַו ִּיָּנ ֶחם ה'
ִּכי ָעָׂשה ֶאת ָה ָא ָדם ָּב ָא ֶרץ] ַו ִּי ְת ַעֵּצב ֶאל ִלּבֹו" (בראשית ו,ו).
שהרבו אויביו להמרות את פיו. לפי המשמעות השנייה הפירוש הוא שה' כעס עליהם
בשל רוע מעלליהם .אשר לדבריו " ֶאל ִלּבֹו" ,וכן דבריו
ַ" 2ו ִּי ְת ַעֵּצב ֶאל ִלּבֹו" וכו' – הפסוק בפרשת נח "ַוּיֹא ֶמר ה' ֶאל ִלּבֹו [ֹלא אֹ ִסף ְל ַקֵּלל עֹוד ֶאת
ָה ֲא ָד ָמה ַּב ֲעבּור ָה ָא ָדם]" (שם ח,כא) ,שמע את משמעותם:
המדבר על חרטת ה' על שברא העניין שנאמר עליו שהאדם אמר בלבו או אמר אל
את האדם ,שהובילה למבול .לפי לבו ,הוא העניין שהאדם אינו מבטא אותו ואינו אומר
המשמעות השנייה ,שהעצב הוא לאחרים .וכך כל עניין שה' רצה ולא אמרו לנביא
הכעס ,נמצא שמשמעות הפסוק היא: באותה עת שבוצע המעשה הזה בהתאם לרצון ,נאמר
כביכול התחרט ("ַו ִּיָּנ ֶחם") ה' על שיצר עליו "ויאמר ה' אל לבו" ,בדימוי לעניין האנושי הזה,
את האדם (האנושות) ,וכעס עליו מבלי בדרך של דברה תורה כלשון בני אדם ,וזה ברור וגלוי.
לצוות את נח להזהיר אותו (" ֶאל ִלּבֹו"), וכיוון שבחטאו של דור המבול לא התבאר בתורה
בדומה למי ששומר את כעסו בלבו שנשלח שליח (אלוהי) אליהם באותו זמן ,ולא הזהיר
מבלי לשתף איש בו .אמירת ה' בלבו, אותם ולא איים עליהם בכליה ,נאמר עליהם שה' כעס
שלא יוסיף לקלל עוד את העולם בגלל עליהם ְּב ִלּבֹו .וכן ברצונו שלא יהיה מבול ,לא נאמר אז
האדם היא "בהתאם לרצון" הקדום (א,י),
כלומר בהתאם לסדרי ההשגחה בעולם. לנביא 'לך והודיעם בזה' ,ולכן נאמר " ֶאל ִלּבֹו".
דברה תורה כלשון בני אדם – לביאור
הדברים ,ראו א,כו( 1לרצון ה' המתואר
כאמירה ,ראו א,סה).
