Page 162 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 162
104
פרק כד
המונח הליכה
הקדמה :הפרק דן במונח "הליכה" בשתי משמעויות מנוגדות זו לזו :הסתלקות ה' מן
האדם ,שהיא הסתלקות השכינה ,האמורה בפסוק " ֵא ֵל ְך ָאׁשּו ָבה ֶאל ְמקֹו ִמי" הנזכר בפרק
הקודם; והליכת האדם בהנהגות נעלות בעקבות ה' ,כעולה מן הפסוק "ְו ָה ַל ְכ ָּת ִּב ְדָר ָכיו",
שהיא ההידמות לו.
שלוש משמעויות (מתוך ארבע)
1א) לתנועות מסוימות – הליכה פיזית 1א) גם ה"הליכה" היא מכלל המונחים שנקבעו לתנועות
מסוימות מתנועות בעלי החייםְ" :ו ַי ֲע ֹקב ָה ַלְך ְל ַדְרּכֹו" ליעד מסוים (ק"י) ,כמו שהלך יעקב.
(בראשית לב,ב) .וזה נפוץ . ב) התפשטות יסודות .כמו במי המבול,
ב) מונח זה הושאל להתפשטות והימתחות של גופים שהתפשטותם (" ָהלֹוְך") הצטמצמה
שהם דקים יותר מגופי בעלי החייםְ" :ו ַהַּמ ִים ָהיּו ָהלֹוְך
ְו ָחסֹור" (שם ח,ה)ַ [" ,וה' ָנ ַתן קֹֹלת ּו ָב ָרד] ַו ִּת ֲה ַלְך ֵאׁש ָא ְר ָצה" ("ְו ָחסֹור") ,או במכת הברד ,שמתוארת
(שמות ט,כג) . בה התפשטות האש.
ג) לאחר מכן הושאל להתפשטות דבר כלשהו והופעתו, ג) התפשטות דבר (קול ,שבזמן
העתיק מעבר הקול לא נתפס כתנועה
פיזיקלית) .כמו שנאמר בתיאור מצבה
הקשה של מצרים במלחמה" ,קֹו ָלּה
גם אם אין הוא גשמי כלל .נאמר" :קֹו ָלּה ַּכָּנ ָחׁש ֵי ֵלְך" ַּכָּנ ָחׁש ֵי ֵלְך" – שיישמע קול בכל מקום,
(ירמיהו מו,כב) .וכיוצא בזה דבריו "[ ַו ִּיְׁש ְמעּו ֶאת] קֹול ה' כשם שקולו של הנחש נשמע למרחוק.
ֱאֹל ִהים ִמ ְת ַהֵּלְך ַּבָּגן" (בראשית ג,ח) ,הקול הוא שנאמר לגביו וכן גם בפסוק המתאר את השמועה
המתפשטת שה' אלוהים נוכח בגן עדן
שהיה מתהלך. ("קֹולִ ...מ ְת ַהֵּלְך") ,שאין הכוונה בו
להליכת ה' בגן (למשמעות קול במשל גן עדן
משמעות הליכה בזיקה לה'
עיינו א,כא 12ותאמו לכאן; ק"י).
2לפי השאלה זו היא כל לשון הליכה שנאמרה על ה'
יתעלה ,כלומר שהיא הושאלה לדבר שאינו גשמי: 2בפסוקים המציינים הליכה בזיקה
אם להתפשטות הדבר ואם לסילוק ההשגחה ,שבבעל
לה' ,יש להוסיף לוואי נסמך לה',
כגון השגחת ה' .הסרת ההשגחה ,כמו
החיים דומה לכך הפנייה לאחור מדבר־מה ,דבר שבעל שהסברנו בסוף הפרק הקודם ,מכונה גם
החיים עושה בהליכה .אם כן כפי שִּכינה את הסרת "הסתרת פנים" .והסתרת פני ה' באה
ההשגחה "הסתרת פנים" בדבריו "ְו ָאנֹ ִכי ַה ְס ֵּתר ַא ְס ִּתיר עקב הסתרת פני האדם ממנו ,כלומר
ָּפ ַני" (דברים לא,יח) ,כך כינה אותה "הליכה" ,שיש לה התעלמות מן האל ,כעולה מן הפסוק:
משמעות של פנייה לאחור מדבר־מה ,ואמרֵ " :א ְל ָכה "ְו ָא ֹנ ִכי ַה ְס ֵּתר ַא ְס ִּתיר ָּפ ַני ַּבּיֹום ַההּוא ַעל
ָּכל ָהָר ָעה ֲאֶׁשר ָעָׂשהִּ ,כי ָפ ָנה ֶאל ֱאֹל ִהים
ְו ָאׁשּו ָבה ֶאל ְמקֹו ִמי" (שילוב פסוקים :הושע ה,טו; ב,ט). ֲא ֵחִרים" .בגלל פניית האדם אל הרע,
ה' מפנה פניו ממנו (ראו ביאורנו בסוף הפרק
3אשר לדבריו " ַו ִּי ַחר ַאף ה' ָּבם ַוֵּי ַלְך" (במדבר יב,ט) הרי בהם הקודם .נמצא שמשמעותם של הפעלים "אלך
נמצאות שתי המשמעויות גם יחד ,כלומר משמעות
אשובה" זהה).
3הפסוק המתאר את תגובת ה' על
שהוציאו מרים ואהרן את דיבת משהַ " ,ו ִּי ַחר ַאף ה' ָּבם ַוֵּי ַלְך" ,שהוא דו־משמעי :הן ה' הלך ,שסילק מהם את
הרחבות ועיונים
" 2הסתרת פנים" – כפל הלשון " ַא ְס ִּתיר ָּפ ַניִּ ...כי ָפ ָנה" שהרמב"ם אומר (א,ב )7בעניין "מידה כנגד מידה" במעשה
מדגיש את הדדיות העדר הקשר בין האדם לה' ,כמו אדם הראשון בהסברת הפסוק " ְמַׁשֶּנה ָפ ָניו ַו ְּתַׁשְּל ֵחהּו".
