Page 162 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 162

‫‪104‬‬

‫פרק כד‬

‫המונח הליכה‬

‫הקדמה‪ :‬הפרק דן במונח "הליכה" בשתי משמעויות מנוגדות זו לזו‪ :‬הסתלקות ה' מן‬
‫האדם‪ ,‬שהיא הסתלקות השכינה‪ ,‬האמורה בפסוק " ֵא ֵל ְך ָאׁשּו ָבה ֶאל ְמקֹו ִמי" הנזכר בפרק‬
‫הקודם; והליכת האדם בהנהגות נעלות בעקבות ה'‪ ,‬כעולה מן הפסוק "ְו ָה ַל ְכ ָּת ִּב ְדָר ָכיו"‪,‬‬

                                ‫שהיא ההידמות לו‪.‬‬

‫שלוש משמעויות (מתוך ארבע)‬

‫‪ 1‬א)‪ ‬לתנועות מסוימות – הליכה פיזית 	‪ 1‬א)‪ ‬גם ה"הליכה" היא מכלל המונחים שנקבעו לתנועות‬

‫מסוימות מתנועות בעלי החיים‪ְ" :‬ו ַי ֲע ֹקב ָה ַלְך ְל ַדְרּכֹו"‬                          ‫ליעד מסוים (ק"י)‪ ,‬כמו שהלך יעקב‪.‬‬
                               ‫(בראשית לב‪,‬ב)‪ .‬וזה נפוץ‪	.‬‬                             ‫ב)‪ ‬התפשטות יסודות‪ .‬כמו במי המבול‪,‬‬

‫ב)‪ ‬מונח זה הושאל להתפשטות והימתחות של גופים‬                                          ‫שהתפשטותם (" ָהלֹוְך") הצטמצמה‬
‫שהם דקים יותר מגופי בעלי החיים‪ְ" :‬ו ַהַּמ ִים ָהיּו ָהלֹוְך‬
‫ְו ָחסֹור" (שם ח‪,‬ה)‪ַ [" ,‬וה' ָנ ַתן קֹֹלת ּו ָב ָרד] ַו ִּת ֲה ַלְך ֵאׁש ָא ְר ָצה"‬  ‫("ְו ָחסֹור")‪ ,‬או במכת הברד‪ ,‬שמתוארת‬

                                          ‫(שמות ט‪,‬כג)‪	.‬‬                                              ‫בה התפשטות האש‪.‬‬
‫ג)‪ ‬לאחר מכן הושאל להתפשטות דבר כלשהו והופעתו‪,‬‬                                        ‫ג)‪ ‬התפשטות דבר (קול‪ ,‬שבזמן‬

                                                                                     ‫העתיק מעבר הקול לא נתפס כתנועה‬

                                                                                     ‫פיזיקלית)‪ .‬כמו שנאמר בתיאור מצבה‬
                                                                                     ‫הקשה של מצרים במלחמה‪" ,‬קֹו ָלּה‬

‫גם אם אין הוא גשמי כלל‪ .‬נאמר‪" :‬קֹו ָלּה ַּכָּנ ָחׁש ֵי ֵלְך"‬                         ‫ַּכָּנ ָחׁש ֵי ֵלְך" – שיישמע קול בכל מקום‪,‬‬
‫(ירמיהו מו‪,‬כב)‪ .‬וכיוצא בזה דבריו "[ ַו ִּיְׁש ְמעּו ֶאת] קֹול ה'‬                     ‫כשם שקולו של הנחש נשמע למרחוק‪.‬‬
‫ֱאֹל ִהים ִמ ְת ַהֵּלְך ַּבָּגן" (בראשית ג‪,‬ח)‪ ,‬הקול הוא שנאמר לגביו‬                  ‫וכן גם בפסוק המתאר את השמועה‬
                                                                                     ‫המתפשטת שה' אלוהים נוכח בגן עדן‬
                                     ‫שהיה מתהלך‪.‬‬                                     ‫("קֹול‪ִ ...‬מ ְת ַהֵּלְך")‪ ,‬שאין הכוונה בו‬
                                                                                     ‫להליכת ה' בגן (למשמעות קול במשל גן עדן‬
                                                  ‫משמעות הליכה בזיקה לה'‬
                                                                                                ‫עיינו א‪,‬כא‪ 12‬ותאמו לכאן; ק"י)‪.‬‬
‫‪ 	2‬לפי השאלה זו היא כל לשון הליכה שנאמרה על ה'‬
‫יתעלה‪ ,‬כלומר שהיא הושאלה לדבר שאינו גשמי‪:‬‬                                            ‫‪ 2‬בפסוקים המציינים הליכה בזיקה‬
‫אם להתפשטות הדבר ואם לסילוק ההשגחה‪ ,‬שבבעל‬
                                                                                     ‫לה'‪ ,‬יש להוסיף לוואי נסמך לה'‪,‬‬
                                                                                     ‫כגון השגחת ה'‪ .‬הסרת ההשגחה‪ ,‬כמו‬

‫החיים דומה לכך הפנייה לאחור מדבר־מה‪ ,‬דבר שבעל‬                                        ‫שהסברנו בסוף הפרק הקודם‪ ,‬מכונה גם‬
‫החיים עושה בהליכה‪ .‬אם כן כפי שִּכינה את הסרת‬                                         ‫"הסתרת פנים"‪ .‬והסתרת פני ה' באה‬
‫ההשגחה "הסתרת פנים" בדבריו "ְו ָאנֹ ִכי ַה ְס ֵּתר ַא ְס ִּתיר‬                       ‫עקב הסתרת פני האדם ממנו‪ ,‬כלומר‬
‫ָּפ ַני" (דברים לא‪,‬יח)‪ ,‬כך כינה אותה "הליכה"‪ ,‬שיש לה‬                                 ‫התעלמות מן האל‪ ,‬כעולה מן הפסוק‪:‬‬
‫משמעות של פנייה לאחור מדבר־מה‪ ,‬ואמר‪ֵ " :‬א ְל ָכה‬                                     ‫"ְו ָא ֹנ ִכי ַה ְס ֵּתר ַא ְס ִּתיר ָּפ ַני ַּבּיֹום ַההּוא ַעל‬
                                                                                     ‫ָּכל ָהָר ָעה ֲאֶׁשר ָעָׂשה‪ִּ ,‬כי ָפ ָנה ֶאל ֱאֹל ִהים‬
          ‫ְו ָאׁשּו ָבה ֶאל ְמקֹו ִמי" (שילוב פסוקים‪ :‬הושע ה‪,‬טו; ב‪,‬ט)‪.‬‬               ‫ֲא ֵחִרים"‪ .‬בגלל פניית האדם אל הרע‪,‬‬
                                                                                     ‫ה' מפנה פניו ממנו (ראו ביאורנו בסוף הפרק‬

‫	‪ 3‬אשר לדבריו " ַו ִּי ַחר ַאף ה' ָּבם ַוֵּי ַלְך" (במדבר יב‪,‬ט) הרי בהם‬              ‫הקודם‪ .‬נמצא שמשמעותם של הפעלים "אלך‬
‫נמצאות שתי המשמעויות גם יחד‪ ,‬כלומר משמעות‬
                                                                                                              ‫אשובה" זהה)‪.‬‬

                                                                                     ‫‪ 3‬הפסוק המתאר את תגובת ה' על‬

‫שהוציאו מרים ואהרן את דיבת משה‪ַ " ,‬ו ִּי ַחר ַאף ה' ָּבם ַוֵּי ַלְך"‪ ,‬שהוא דו־משמעי‪ :‬הן ה' הלך‪ ,‬שסילק מהם את‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪" 2‬הסתרת פנים" – כפל הלשון " ַא ְס ִּתיר ָּפ ַני‪ִּ ...‬כי ָפ ָנה" שהרמב"ם אומר (א‪,‬ב‪ )7‬בעניין "מידה כנגד מידה" במעשה‬
 ‫מדגיש את הדדיות העדר הקשר בין האדם לה'‪ ,‬כמו אדם הראשון בהסברת הפסוק " ְמַׁשֶּנה ָפ ָניו ַו ְּתַׁשְּל ֵחהּו"‪.‬‬
   157   158   159   160   161   162   163   164   165   166   167