Page 160 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 160
102
פרק כג
המונחים יציאה ושיבה
הקדמה :פרק זה דן במונחים "יציאה" ו"שיבה" ,למשל כמו שמופיעים בשני הפסוקים " ִהֵּנה
ה' ֹי ֵצא ִמ ְּמק ֹומ ֹו" ו" ֵא ֵלְך ָאׁש ּו ָבה ֶאל ְמק ֹו ִמי" ,ויש לדברים זיקה לפסוק " ִה ֵּנה ָמק ֹום ִא ִּתי"
שבפרשת "נקרת הצור" .הפרק דן בדרך שה' מופיע בה ובדרך שהוא נתפס בה כמסתלק.
הופעת מציאות חדשה נתפסת כהופעת ה' ,ומנגד "הסתרת פנים" היא משל לאקראיות
שבטבע האכזר והיא בגדר הסרת השגחתו ,שהיא הקשר בין ה' לאדם.
יציאה – שתי משמעויות 1א) כבפסוקים המדברים על א ֵחי יוסף
1ה"יציאה" היא כנגד ה"ביאה" .מונח ז ה כשיצאו מן העיר או על אש הבוערת
א) משמש ליציאת גוף ממקום שהיה נח בו למקום אחר, במקום אחד ועוברת למקום אחר.
בין אם הגוף הוא בעל חיים ובין אם לאוֵ " :הם ָי ְצאּו
ב) משמעות בזיקה לדבר מופשט
ֶאת ָה ִעיר" (בראשית מד,ד)ִּ" ,כי ֵת ֵצא ֵאׁש" (שמות כב,ה) . המשתקפת בדוגמאות אחדות במקרא:
ב) והושאל להופעת דבר שאינו גוף כללַ " :ה ָּד ָבר ָי ָצא " ַה ָּד ָבר [=הדיבור] ָי ָצא ִמִּפי ַהֶּמ ֶלְך",
ִמִּפי ַהֶּמ ֶלְך" (אסתר ז,ח)ִּ" ,כי ֵי ֵצא ְד ַבר ַהַּמ ְלָּכה" (שם א,יז), "ִּכי ֵי ֵצא ְד ַבר ַהַּמ ְלָּכה" – דברי המלכה
כלומר התפשטות הדברִּ" .כי ִמִּצּיֹון ֵּת ֵצא תֹו ָרה" (ישעיהו ושתי יתפשטו בציבורִּ" ,כי ִמִּצּיֹון ֵּת ֵצא
ב,ג) .וכיוצא בזה " ַהׁ ֶּש ֶמׁש ָי ָצא ַעל ָה ָא ֶרץ" (בראשית יט,כג), תֹו ָרה" – מירושלים יפוצו דברי התורה
לכל העולםַ " ,הׁ ֶּש ֶמׁש ָי ָצא ַעל ָה ָאֶרץ"
כלומר הופעת האור. – אור השמש יופיע ויזרח על הארץ
הופעת מעשה ה' מכונה יציאה (אולי יש למונח "אור" גם משמעות מופשטת לפי
2לפי השאלה זו הוא כל לשון יציאה שנאמר ביחס הפרשנות שמדובר במחזה נבואי של אברהם; ראו
אליו יתעלהִ " :הֵּנה ה' יֹ ֵצא ִמְּמקֹומֹו" (ישעיהו כו,כא; מיכה
א,ג) – יופיע דברו המוסתר כעת מאתנו ,כלומר יצירת א,יח ;3ב,מב ;4בראשית יט,כז).
מה שנוצר לאחר שלא היה .כי כל היווצרות על ידיו
יתעלה מיוחסת לדברוִּ" :ב ְד ַבר ה' ָׁש ַמ ִים ַנ ֲעׂשּוּ ו ְברּו ַח ִ " 2הֵּנה ה' יֹ ֵצא ִמְּמקֹומֹו" – בשני
ִּפיו ָּכל ְצ ָב ָאם" (תהילים לג,ו) – בדימוי לפעולות היוצאות
מן המלכים ,שהכלי שלהם לביצוע רצונם הוא הדיבור. המופעים של ביטוי זה במקרא ,הכוונה
והוא יתעלה אינו נזקק לכלי לפעול באמצעותו ,אלא היא שדבר ה' יוצא ממקומו ,כלומר
פעולתו היא רק ברצונו בלבד .וגם אין דיבור כלל ,כמו ההתרחשות (הטבעית) הנגלית פתאום
לעיני יושבי הארץ היא כעין "דיבור"
שיתבאר (א,סה). "ממקומו" של ה' ,כלומר מדרגתו
הנשגבת (א,ח) .והיא כשיטת אונקלוס,
העדר השגחת ה' מכונה שיבה שהתורה נוהגת להשמיט את הלוואי
בסמיכות להזכרת ה' (ראו א,כא .)9נמצא
3וכיוון ש"יציאה" הושאלה להופעת פעולה מפעולותיו שמשמעות הפסוק היא" :רצון ה'
כמו שביארנו ונאמר " ִהֵּנה ה' יֹ ֵצא ִמְּמקֹומֹו" (בפסקה לפי דרגתו הייחודית הולך ומתממש
הקודמת) ,הושאלה גם "שיבה" להסתלקות אותה פעולה במציאות" (לרצונו הקדום ראו א,י; ולפרשנות
בהתאם לרצון (האלוהי) ,וכך נאמרֵ " :א ְל ָכה ְו ָאׁשּו ָבה אחרת ראו נ"א,רצון) .זאת בדיוק הדרך
ֶאל ְמקֹו ִמי" (שילוב פסוקים :הושע ב,ט; ה,טו) – המשמעות שהמציאות כולה נעשתה מרצונו:
היא ההסתלקות מאתנו של השכינה שהיתה בינינו, השמים ומערכת הכוכבים" ,כל צבאם",
המובילה להעדר ההשגחה עלינו ,כמו שאמר באיומו: נעשו על פי דברו או רוחו ,כלומר רצונו
(למשמעות רוח ,ראו א,מ).
ֵ " 3א ְל ָכה ְו ָאׁשּו ָבה ֶאל ְמקֹו ִמי" – ה'
חדל מלהיות נוכח לעם ישראל ,והוא
שב למקומו ,כלומר להיותו נשגב
