Page 160 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 160

‫‪102‬‬

  ‫פרק כג‬

‫המונחים יציאה ושיבה‬

‫הקדמה‪ :‬פרק זה דן במונחים "יציאה" ו"שיבה"‪ ,‬למשל כמו שמופיעים בשני הפסוקים " ִהֵּנה‬
‫ה' ֹי ֵצא ִמ ְּמק ֹומ ֹו" ו" ֵא ֵלְך ָאׁש ּו ָבה ֶאל ְמק ֹו ִמי"‪ ,‬ויש לדברים זיקה לפסוק " ִה ֵּנה ָמק ֹום ִא ִּתי"‬
‫שבפרשת "נקרת הצור"‪ .‬הפרק דן בדרך שה' מופיע בה ובדרך שהוא נתפס בה כמסתלק‪.‬‬
‫הופעת מציאות חדשה נתפסת כהופעת ה'‪ ,‬ומנגד "הסתרת פנים" היא משל לאקראיות‬

         ‫שבטבע האכזר והיא בגדר הסרת השגחתו‪ ,‬שהיא הקשר בין ה' לאדם‪.‬‬

                                                     ‫יציאה – שתי משמעויות‬    ‫‪ 1‬א)‪ ‬כבפסוקים המדברים על א ֵחי יוסף‬

              ‫‪ 	1‬ה"יציאה" היא כנגד ה"ביאה"‪ .‬מונח ז 	ה‬                        ‫כשיצאו מן העיר או על אש הבוערת‬
‫א)‪ ‬משמש ליציאת גוף ממקום שהיה נח בו למקום אחר‪,‬‬                                   ‫במקום אחד ועוברת למקום אחר‪.‬‬
‫בין אם הגוף הוא בעל חיים ובין אם לאו‪ֵ " :‬הם ָי ְצאּו‬
                                                                             ‫ב)‪ ‬משמעות בזיקה לדבר מופשט‬
        ‫ֶאת ָה ִעיר" (בראשית מד‪,‬ד)‪ִּ" ,‬כי ֵת ֵצא ֵאׁש" (שמות כב‪,‬ה)	‪.‬‬         ‫המשתקפת בדוגמאות אחדות במקרא‪:‬‬
‫ב)‪ ‬והושאל להופעת דבר שאינו גוף כלל‪ַ " :‬ה ָּד ָבר ָי ָצא‬                      ‫" ַה ָּד ָבר [=הדיבור] ָי ָצא ִמִּפי ַהֶּמ ֶלְך"‪,‬‬
‫ִמִּפי ַהֶּמ ֶלְך" (אסתר ז‪,‬ח)‪ִּ" ,‬כי ֵי ֵצא ְד ַבר ַהַּמ ְלָּכה" (שם א‪,‬יז)‪,‬‬  ‫"ִּכי ֵי ֵצא ְד ַבר ַהַּמ ְלָּכה" – דברי המלכה‬
‫כלומר התפשטות הדבר‪ִּ" .‬כי ִמִּצּיֹון ֵּת ֵצא תֹו ָרה" (ישעיהו‬                ‫ושתי יתפשטו בציבור‪ִּ" ,‬כי ִמִּצּיֹון ֵּת ֵצא‬
‫ב‪,‬ג)‪ .‬וכיוצא בזה " ַהׁ ֶּש ֶמׁש ָי ָצא ַעל ָה ָא ֶרץ" (בראשית יט‪,‬כג)‪,‬‬        ‫תֹו ָרה" – מירושלים יפוצו דברי התורה‬
                                                                             ‫לכל העולם‪ַ " ,‬הׁ ֶּש ֶמׁש ָי ָצא ַעל ָה ָאֶרץ"‬
                               ‫כלומר הופעת האור‪.‬‬                             ‫– אור השמש יופיע ויזרח על הארץ‬

                                               ‫הופעת מעשה ה' מכונה יציאה‬     ‫(אולי יש למונח "אור" גם משמעות מופשטת לפי‬

‫	‪ 2‬לפי השאלה זו הוא כל לשון יציאה שנאמר ביחס‬                                 ‫הפרשנות שמדובר במחזה נבואי של אברהם; ראו‬
‫אליו יתעלה‪ִ " :‬הֵּנה ה' יֹ ֵצא ִמְּמקֹומֹו" (ישעיהו כו‪,‬כא; מיכה‬
‫א‪,‬ג) – יופיע דברו המוסתר כעת מאתנו‪ ,‬כלומר יצירת‬                                              ‫א‪,‬יח‪ ;3‬ב‪,‬מב‪ ;4‬בראשית יט‪,‬כז)‪.‬‬
‫מה שנוצר לאחר שלא היה‪ .‬כי כל היווצרות על ידיו‬
‫יתעלה מיוחסת לדברו‪ִּ" :‬ב ְד ַבר ה' ָׁש ַמ ִים ַנ ֲעׂשּו‪ּ ‬ו ְברּו ַח‬          ‫‪ִ " 2‬הֵּנה ה' יֹ ֵצא ִמְּמקֹומֹו" – בשני‬
‫ִּפיו ָּכל ְצ ָב ָאם" (תהילים לג‪,‬ו) – בדימוי לפעולות היוצאות‬
‫מן המלכים‪ ,‬שהכלי שלהם לביצוע רצונם הוא הדיבור‪.‬‬                               ‫המופעים של ביטוי זה במקרא‪ ,‬הכוונה‬
‫והוא יתעלה אינו נזקק לכלי לפעול באמצעותו‪ ,‬אלא‬                                ‫היא שדבר ה' יוצא ממקומו‪ ,‬כלומר‬
‫פעולתו היא רק ברצונו בלבד‪ .‬וגם אין דיבור כלל‪ ,‬כמו‬                            ‫ההתרחשות (הטבעית) הנגלית פתאום‬
                                                                             ‫לעיני יושבי הארץ היא כעין "דיבור"‬
                                     ‫שיתבאר (א‪,‬סה)‪.‬‬                          ‫"ממקומו" של ה'‪ ,‬כלומר מדרגתו‬
                                                                             ‫הנשגבת (א‪,‬ח)‪ .‬והיא כשיטת אונקלוס‪,‬‬
                                               ‫העדר השגחת ה' מכונה שיבה‬      ‫שהתורה נוהגת להשמיט את הלוואי‬
                                                                             ‫בסמיכות להזכרת ה' (ראו א‪,‬כא‪ .)9‬נמצא‬
‫‪ 	3‬וכיוון ש"יציאה" הושאלה להופעת פעולה מפעולותיו‬                             ‫שמשמעות הפסוק היא‪" :‬רצון ה'‬
‫כמו שביארנו ונאמר " ִהֵּנה ה' יֹ ֵצא ִמְּמקֹומֹו" (בפסקה‬                     ‫לפי דרגתו הייחודית הולך ומתממש‬
‫הקודמת)‪ ,‬הושאלה גם "שיבה" להסתלקות אותה פעולה‬                                ‫במציאות" (לרצונו הקדום ראו א‪,‬י; ולפרשנות‬
‫בהתאם לרצון (האלוהי)‪ ,‬וכך נאמר‪ֵ " :‬א ְל ָכה ְו ָאׁשּו ָבה‬                    ‫אחרת ראו נ"א‪,‬רצון)‪ .‬זאת בדיוק הדרך‬
‫ֶאל ְמקֹו ִמי" (שילוב פסוקים‪ :‬הושע ב‪,‬ט; ה‪,‬טו) – המשמעות‬                      ‫שהמציאות כולה נעשתה מרצונו‪:‬‬
‫היא ההסתלקות מאתנו של השכינה שהיתה בינינו‪,‬‬                                   ‫השמים ומערכת הכוכבים‪" ,‬כל צבאם"‪,‬‬
‫המובילה להעדר ההשגחה עלינו‪ ,‬כמו שאמר באיומו‪:‬‬                                 ‫נעשו על פי דברו או רוחו‪ ,‬כלומר רצונו‬

                                                                                             ‫(למשמעות רוח‪ ,‬ראו א‪,‬מ)‪.‬‬

                                                                             ‫‪ֵ " 3‬א ְל ָכה ְו ָאׁשּו ָבה ֶאל ְמקֹו ִמי" – ה'‬

                                                                             ‫חדל מלהיות נוכח לעם ישראל‪ ,‬והוא‬
                                                                             ‫שב למקומו‪ ,‬כלומר להיותו נשגב‬
   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164   165