Page 158 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 158

‫סובלנות לריבוי פירושים בדברים עמוקים‬                 ‫‪ | 100‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫‪ 	14‬אל יהא מגונה בעיניך קיומם של פירושים רבים לעניין‬                           ‫‪ 14‬בחר לך מה שתחפוץ להאמין בו‬
‫הקשה הזה‪ ,‬שהשגתו רחוקה‪ ,‬כי אין בכך נזק באשר‬
‫למה שאנו עוסקים בו‪ .‬ואתה‪ ,‬בחר לך מה שתחפוץ‬                                     ‫– לפי יכולת ההשגה שלך‪ .‬הרמב"ם‬
                                                                               ‫מציע רבדים של הבנות הבונים את‬
                                       ‫להאמין בו 	‪:‬‬                            ‫ההבנה לאט לאט‪ ,‬הנבדלים זה מזה‬
‫א)‪ ‬השגה שכלית אם שיהיה המעמד הגדול הזה כולו מראה‬                               ‫ברמת ההעמקה שהם תובעים מן‬
‫נבואה בלא ספק‪ ,‬וכל השאיפה (של משה) – השגות‬                                     ‫הקורא (ראו א‪,‬ה‪ 7‬בהרחבות)‪ :‬ברמה‬
‫שכליות‪ ,‬שביקש ושנמנעו ממנו‪ ,‬ושהשיג; הכול שכלי‪,‬‬                                 ‫הגבוהה ביותר‪ ,‬מתפרשים הן הכתוב‬
                                                                               ‫הן המאורע בדרכים נועזות‪ :‬כל אימת‬
               ‫בלי שום חוש‪ ,‬כמו שפירשנו בתחילה	‪.‬‬                               ‫שמתוארת התגלות במקרא‪ ,‬הכתוב‬
‫ב)‪ ‬דמות ממשית נבראת או שיחד עם זאת היתה השגת חוש‬                               ‫משתמש במשלים לתיאור התרחשויות‬
‫הראייה‪ ,‬אך על דבר נברא‪ ,‬שבראייתו מושגת שלמות‬                                   ‫תודעתיות‪ .‬וכמעט אין בפירושו מילה‬
                                                                               ‫אחת הנקראת כמשמעותה הרגילה‪.‬‬
              ‫ההשגה השכלית‪ ,‬כפי שפירש אנקלוס	‪.‬‬                                 ‫לדעת הרמב"ם‪ ,‬מראה האור הנברא או‬
‫ג)‪ ‬דמות בדמיון הנבואי אלא אם השגת הראייה הזו היתה גם כן‬                        ‫השכינה וכדומה הוא רק משל (אלגוריה)‬
‫במראה הנבואה‪ ,‬כפי שנאמר אצל אברהם‪ְ" :‬ו ִהֵּנה ַתּנּור‬                          ‫להבנה השכלית‪ ,‬אבל לא מראה ממש‪,‬‬
‫ָעָׁשן ְו ַלִּפיד ֵאׁש ֲאֶׁשר ָע ַבר [ֵּבין ַהְּג ָז ִרים ָה ֵאֶּלה]" (בראשית‬  ‫וההתגלות עצמה מתרחשת רק בתודעה‬
                                                                               ‫(פירוש א)‪ .‬לקורא המתחיל‪ ,‬הרמב"ם‬
                                              ‫טו‪,‬יז)	‪.‬‬                         ‫מציע את הפירושים האחרים‪ ,‬שבהם‬
‫ד)‪ ‬קול ממשי נברא או שיחד עם זאת היתה השגת חוש‬                                  ‫הוא מתאר התרחשות גשמית הנתפסת‬
‫השמיעה גם כן‪ ,‬ואז הקול הוא אשר עבר על פניו‪ ,‬שגם‬                                ‫בחושים או בדמיון הנבואי‪ ,‬אלא שלא‬
                                                                               ‫ה' הוא הנתפס‪ ,‬כי אם מציאות שנבראה‬
                                ‫הוא נברא בלי ספק‪.‬‬
                                                                                                   ‫לצורך ההתגלות‪.‬‬
‫‪ 	15‬בחר איזו דעה שתחפוץ‪ ,‬כי כל המטרה היא שלא תפרש‬
‫את דבריו כאן " ַוַּי ֲעבֹר" כמו " ֲעבֹר ִל ְפ ֵני ָה ָעם" (שמות יז‪,‬ה)‪,‬‬
‫כי ה' יתהדר ויתרומם אינו גוף ולא אפשרית בו תנועה‪,‬‬
‫ועל כן לא ייתכן שייאמר שהוא עבר כפי קביעתו‬

                                 ‫הראשונית בלשון‪.‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

            ‫מחוש הראייה‪" ,‬שגם הוא נברא בלי ספק"‪.‬‬     ‫‪ 14‬בחר לך מה שתחפוץ להאמין בו וכו' – שים לב‬
‫הרמב"ם מוביל את הלומד בתנועות של רצוא ושוב‪,‬‬          ‫לדרכי הביאור‪ ,‬שאינן חלופיות אלא מאפשרות התקדמות‬
‫צעד אחד קדימה וצעד אחד אחורה‪ ,‬ועוד צעד קדימה‪,‬‬        ‫בהבנה בתהליך איטי ומשלב‪ .‬הביאור הראשון הוא‬
‫כדי להפשיט את ההבנה וללטש אותה‪ .‬גם דבריו על הדבר‬     ‫שתיאור האירוע הוא ביטוי לתהליכים שכליים מופשטים‪.‬‬
‫"הנברא"‪ ,‬ניתנים להתפרש שלא במובן המוחשי מחוץ‬         ‫הביאור השני אינו בא תמורת הראשון אלא ממחיש אותו‬
‫למחשבה‪ .‬הנה דבריו בעניין הדברים הנבראים בהשגת‬        ‫ומאפשר למי שקשה לו שהדברים מופשטים‪ ,‬ש"יחד עם‬
‫הנבואה‪" :‬הרי שאמרו במפורש והבהירו שכל הצורות‬         ‫זה היתה השגת חוש ראייה‪ ,‬אך על דבר נברא"‪ ,‬כפשט דעת‬
‫האלה שמשיגים כל הנביאים במראה הנבואה הן צורות‬        ‫אונקלוס‪ .‬הביאור השלישי משפר את הביאור השני‪ ,‬ולפיו‬
‫נבראות שבראן ה'‪ ,‬והוא הנכון‪ ,‬כי כל צורה מדומיינת‬     ‫הראייה של הדבר הנברא "היתה גם כן" במראה הנבואה‪.‬‬
                                                     ‫הביאור הרביעי חוזר למי שמתקשה בהפשטה‪ ,‬ומאפשר‬
                               ‫היא נבראת" (א‪,‬מו‪.)19‬‬

                                                     ‫"יחד עם זאת" מוחשיות של חוש שמיעה‪ ,‬המופשט יותר‬
   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163