Page 156 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 156
| 98מורה הנבוכים | חלק א
אחר ,כלומר ידיעת המעשים המיוחסים אליו יתעלה, 8מוסתרת ומנועה מטבעה – לדעת
שחושבים שהם תארים מרובים ,כפי שעוד נבאר (א,נד). הרמב"ם ,כל המונחים בעניין זה הם
מושאלים .התשובה השלילית למשה
מתארת למעשה את מגבלת הכרתו של 8בדבריי "הסתיר ממנו" ,כוונתי שההשגה הזו היא
מוסתרת ומנועה מטבעה; ושּכל אדם שלם ,כאשר שכלו האדם בעולם הזה ,כיוון שניסיון לפרוץ
נקשר בדבר שטבעו להשיג ,וישאף להשגה נוספת מעבר את גבול ההכרה עלול להסתיים בהשגת
לכך ,עלולה השגתו להשתבש ,או שימות ,כפי שיבואר אשליה או בחיי שקר ("להשתבש או
בפרק מפרקי חיבור זה (א,לב) ,אלא אם יילווה אליו סיוע שימות" ,ואפשר גם לתרגם במקום
אלוהי ,כמו שאמרְ " :וַׂשּ ֹכ ִתי ַכִּפי ָע ֶליָך ַעד ָע ְב ִרי" (שם,כב). "שימות" – "שתאבד" [השגתו]) .לכן,
שאיפת משה מסוכנת ,מפני שבדרך
ביאור שני :תרגום אונקלוס הטבע היה פוגע בעצמוְ .וַׂשּ ֹכ ִתי ַכִּפי
ָע ֶליָך ַעד ָע ְבִרי – תיאור ציורי להגנתו
9ואילו התרגום נהג כמנהגו בדברים הללו .דהיינו ,שכל המיוחדת של ה' ,כדי שמשה לא ייפגע
דבר שהוא מוצא אותו מיוחס לה' ויש בו הגשמה או
משאיפתו להשיג יותר מיכולתו.
ספיחי הגשמה ,הוא מפרש אותו בצורה של ֶהְׁש ֵמט 9התרגום נהג כמנהגו – אונקלוס נוהג
הנסמך ,כך שכינוי הגוף יהיה לדבר כלשהו הנסמך לסלק כל הגשמה במקרא באמצעות
לה' ,אלא שהושמט .על " ְו ִהֵּנה ה' ִנָּצב ָע ָליו" (בראשית מילת לוואי למה שנאמר בו ,כגון:
כח,יג) אמרְ " :י ָק ָרא ַדה' ְמ ַע ַּתד ִעָּלוֹו ִהי" (=כבוד ה' ניצב כבוד ה' ,דבר ה' ,שכינת ה' וכדומה.
עליו) .ועל " ִי ֶצף ה' ֵּבי ִני ּו ֵבי ֶנָך" (שם לא,מט) אמרִ " :י ַסְך כך למשל בחלום "סולם יעקב" ,כבוד
ֵמי ְמָרא ַדה'" (=יצפה דבר ה') .כך נהג (אנקלוס) עליו ה' ,ולא ה' ,נמצא בקצה הסולם .וכך גם
השלום בפירושו באורח קבע .וכך עשה לגבי מה בדברי יעקב ללבן בשעה שכרתו ברית,
שנאמר " ַוַּי ֲעבֹר ה' ַעל ָּפ ָניו" (שמות לד,ו) – אמרְ " :ו ַא ְעַּבר ה' שדבר ה' ישגיח (=יצפה ,יסתכל) על
מעשיהם אם הם בהתאם לברית .וכך
גם במראה הנבואה ,משה מתוודע
ְׁש ִכי ְנ ֵתיּה ַעל ַאּפֹו ִהי ּו ְקָרא" (=והעביר ה' את שכינתו על ("על פניו") לשכינת ה' .לפי פשטו
פניו וקרא) .אם כן לדעתו הדבר שעבר הוא נברא בלי של תרגום אונקלוס ,שכינת ה' מופיעה
כדבר מוחשי נברא .ובהמשך הדברים,
עתיד הרמב"ם לאפשר הבנה שמדובר בדברים הנבראים במראה הנבואה .פירוש " ַעל ָּפ ָניו" בנוכחותו – הפירוש
הדרשני ("תאויל" בערבית ,שמשמעו הוצאה מן הפשט) הוא שהשכינה מופיעה מול פני משה ,ולא מול פני ה' ,כשם
שיעקב רואה שיירות של מתנות ("המנחה") ,שנועדו לפייס את אחיו עשיו ,עוברות לנגד עיניו .גם פירוש זה הוא
טוב ונאה – גם הפרשנות המדרשית הזאת מקובלת ,אף על פי שהיא בגדר הוצאה מן הפשט.
הרחבות ועיונים
שהמנחה לא נשלחה ,אלא רק שאפשר להבין שהפסוקים 9כמו שנאמרַ" :ו ַּת ֲעבֹר ַהִּמ ְנ ָחה ַעל ָּפ ָניו" – בתפיסתו
מתארים חלום (השלימו ב,מב.)5-1 של הרמב"ם ,גם אם נפרש את "פניו" של משה רבנו
כ"בנוכחותו" ,אפשר להבין שמדובר בפירוש שאינו
פרשת "נקרת הצור" – תיאום הפרקים :פרשת כפשט ("תאויל") ,ומשמעו בנוכחות במראה נבואי ולא
"נקרת הצור" עוסקת בהכרת האדם את ה' ובדרך להגיע בנוכחות פיזית .הבנה אפשרית זו גם חלה על המחזה
להכרה זו ,הלוא היא ההידמות .הרמב"ם עוסק במרומז הנבואי של יעקב ,הרואה בחלומו מתנות ("המנחה")
במשמעויותיהן של מילים רבות בפרשה (ראוי להסתייע המיועדות לאחיו עוברות לפניו .הקטע כולו ממוסגר,
במפתח המקרא בכרכים הבאים)" :מקום"" ,ניצב", למן "ַוָּי ֶלן ָׁשם ַּבַּל ְי ָלה ַההּואַ ,ו ִּי ַּקח ִמן ַהָּבא ְב ָידֹו ִמ ְנ ָחה
"צור"" ,עבר"" ,פנים" ו"אחור" ,וברעיון המפורט להלן ְל ֵעָׂשו ָא ִחיו" (בראשית לב,יד) ,עד " ַו ַּת ֲעבֹר ַהִּמ ְנ ָחה ַעל ָּפ ָניו,
א,נד ,ובפרק החותם את הספר (וראו :הלכות יסודי התורה א,י; ְוהּוא ָלן ַּבַּל ְי ָלה ַההּוא ַּבַּמ ֲח ֶנה" (שם,כב; ק"י) .ואין זה אומר
שמונה פרקים ,ז).
