Page 157 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 157

‫אכ קרפ | רבע חהמונ | ‪99‬‬                                        ‫ספק‪ .‬הוא פירש את כינוי הגוף של "ָּפ ָניו" כמוסב אל‬
                                                               ‫משה רבינו‪ .‬ולפי זה יהיה פירוש " ַעל ָּפ ָניו" – בנוכחותו‪,‬‬
‫‪ 10‬הוכחה לפירוש אונקלוס שמדובר‬                                 ‫כמו שנאמר‪ַ " :‬ו ַּת ֲעבֹר ַהִּמ ְנ ָחה ַעל ָּפ ָניו" (בראשית לב‪,‬כב)‪ .‬גם‬

‫על "שכינת ה'" יש בפסוק שבו ה' מתאר‬                                                        ‫פירוש זה הוא טוב ונאה‪.‬‬
‫למשה מה שיתרחש‪ ,‬ובו נוסף הביטוי‬
‫"כבוד ה'" (א‪,‬סד; וראו שם‪ ;2‬וראו שם פירוש‬                       ‫‪ 1	 0‬אישוש לפירוש אנקלוס ז"ל ניתן למצוא בדברי הכתוב‬
                                                               ‫" ְו ָה ָיה ַּב ֲעבֹר ְּכבֹ ִדי" (שמות לג‪,‬כב)‪ .‬הרי שנאמר במפורש‬
‫אחר העולה בקנה אחד עם פירוש הרמב"ם‬                             ‫שמה שיעבור הוא דבר המיוחס אליו יתעלה‪ ,‬לא‬
                                                               ‫עצמותו‪ ,‬יתהדר שמו‪ ,‬ועל הכבוד הזה אמר‪ַ " :‬עד ָע ְבִרי"‬
               ‫שמשמעות כבוד ה' היא ה')‪.‬‬
                                                                                    ‫(שם)‪ַ " ,‬וַּי ֲעבֹר ה' ַעל ָּפ ָניו" (שם לד‪,‬ו)‪.‬‬
‫‪ 11‬הרמב"ם מציע לשכלל את הסברת‬
                                                                                               ‫ביאור שלישי‪ :‬יישום משופר לשיטת אונקלוס‬
‫ההופעה הנבואית שבשיטת אונקלוס‬
‫ולהעביר את המונחים "שכינה" או‬                                  ‫‪ 	11‬ואם הכרח לפרש באופן של השמט הנסמך‪ ,‬כדרכו של‬
‫"כבוד"‪ ,‬שהם חזותיים‪ ,‬למונח "קול"‪,‬‬                              ‫אנקלוס תמיד‪ ,‬שלעתים מפרש שהמילה המושמטת היא‬
‫מפני שנאמר בפסוק "ויקרא"‪ .‬כלומר‪,‬‬                               ‫" ְי ָקָרא" (=כבוד)‪ ,‬ולעתים "שכינה"‪ ,‬ולעתים " ֵמי ְמָרא"‬
‫משה שומע את קול ה' במחזה הנבואי‪.‬‬                               ‫(=דבר)‪ ,‬כל מקום לפי עניינו – הרי שאנחנו גם כן‬
‫זוהי הצעה מעמיקה יותר‪ ,‬המאפשרת‬                                 ‫נפרש שהנסמך המושמט כאן הוא קול‪ ,‬וכך יש לקרוא‪:‬‬
‫לסלול דרך להבנה שאין מדובר בקול‬                                ‫"ויעבור קול ה' על פניו ויקרא"‪ .‬וכבר ביארנו (פסקה ‪ )2‬את‬
‫המופיע למשה בנבואתו אלא בתיאור‬                                 ‫ההשאלה בלשון של " ֲע ָבָרה" ביחס ל"קול"‪ַ" :‬וַּי ֲע ִבירּו‬
‫המיועד לקורא שדבר ה' הופיע למשה‪.‬‬
                                                                 ‫קֹול ַּבַּמ ֲח ֶנה" (שמות לו‪,‬ו)‪ .‬ולפי זה הקול הוא אשר קרא‪.‬‬
‫‪ 12‬תופעת קול הנשמע לנביא במראה‬
                                                               ‫‪ 1	 2‬אל ירחק בעיניך ייחוס הקריאה לקול‪ ,‬כי במילים האלה‬
‫הנבואה כבר נזכרה בדרך שנמסרת בה‬                                ‫עצמן סופר על דיבורו יתעלה למשה‪ .‬נאמר‪ַ" :‬ו ִּיְׁש ַמע ֶאת‬
‫הנבואה למשה‪ ,‬כאילו נשמעת מבין‬                                  ‫ַהּקֹול ִמ ַּדֵּבר ֵא ָליו" (במדבר ז‪,‬פט)‪ .‬אם כן כמו שייחס את ה ִדבור‬
‫הכרובים שבארון הברית‪ּ" :‬ו ְבבֹא מֹ ׁש ֶ�ה‬                      ‫לקול‪ ,‬כך ייחס כאן את הקריאה לקול‪ .‬וכגון זה‪ ,‬כלומר‬
‫ֶאל ֹא ֶהל מֹו ֵעד ְל ַדֵּבר ִאּתֹו‪ַ ,‬ו ִּיְׁש ַמע ֶאת‬         ‫ייחוס האמירה והקריאה לקול‪ ,‬נאמר כבר במפורש;‬
‫ַהּקֹול ִמ ַּדֵּבר ֵא ָליו ֵמ ַעל ַהַּכּ ֹפֶרת ֲאֶׁשר‬
‫ַעל ֲארֹן ָה ֵע ֻדת ִמֵּבין ְׁש ֵני ַהְּכֻר ִבים ַו ְי ַדֵּבר‬      ‫נאמר‪" :‬קֹול אֹ ֵמר ְק ָרא ְו ָא ַמר ָמה ֶא ְק ָרא" (ישעיהו ‪ ‬מ‪,‬ו)‪.‬‬

                             ‫ֵא ָליו"‪.‬‬                         ‫‪ 	13‬הפירוש לפי הקריאה הזו יהיה אם כן כך‪" :‬ועבר קול‬
                                                               ‫מלפני ה' בנוכחותו (של משה) וקרא‪" :‬ה' ה'"‪ .‬וכפילות‬
‫‪ 13‬אין מדובר בקולו של ה'‪ ,‬אלא משה‬                              ‫"ה'" תהיה עבור הקריאה‪ ,‬משום שהוא יתעלה הנקרא‪,‬‬
                                                               ‫כמו " ֹמ ׁ ֶשה מֹ ׁ ֶשה" (שמות ג‪,‬ד)‪ַ " ,‬א ְב ָר ָהם ַא ְב ָר ָהם" (בראשית‬
‫שומע קול קורא אל ה'‪" :‬ה' ה' [אתה]‬
‫ֵאל ַרחּום ְו ַחּנּון ֶא ֶרְך ַאַּפ ִים" וכו' (לחלוקת‬                                ‫כב‪,‬יא)‪ .‬וגם זה פירוש נאה מאוד‪.‬‬
‫שלוש־עשרה המידות‪ ,‬ראו א‪,‬נד)‪ .‬זאת בניגוד‬
‫לפיסוק‪ַ" :‬ו ִּי ְקָרא ה'‪ :‬ה' ֵאל ַרחּום" וכו'‪.‬‬

                                                               ‫הרחבות ועיונים‬

‫ומדבר מאליו‪ִ " ,‬מ ַּדֵּבר"‪ ,‬בבניין התפעל‪ ,‬מדבר מתוכו‪,‬‬          ‫‪ַ 12‬הּקֹול ִמ ַּדֵּבר ֵא ָליו – יש לזכור שלשיטת הרמב"ם‬
‫כמו "מתרחץ" שמשמעו 'רוחץ את עצמו' (ראו ב‪,‬מה‪,‬‬                   ‫(ואפשר שגם לשיטתו להבין כך גם את אונקלוס)‪,‬‬
‫בפסקה שלאחר דרגה ‪ .)11‬והדברים האמורים כאן הם רק‬                ‫משה מתנבא בלא תיווך‪ ,‬ולכן הקול הוא רק משל‬
‫בגדר חשיפה ראשונית‪ ,‬והם עתידים להתבאר בפרקי‬                    ‫להשגת משה (ראו א‪,‬לז‪ ,4‬ושם בא שנית פסוק זה; וראו ביאורנו‬
                                                               ‫שם)‪ .‬הרמב"ם מפרש שכאילו הקול עומד בפני עצמו‬
                            ‫הנבואה שבחלק השני‪.‬‬
   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162