Page 164 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 164

‫‪106‬‬

‫פרק כה‬

 ‫המונח שכן‬

‫הקדמה‪ :‬הפרק עוסק במונח "שכן"‪ .‬ובניגוד לפרק הקודם‪ ,‬שעסק בהסתלקות ההשגחה‪,‬‬
                   ‫מודגש כאן שהמונח "שכינה" משמעו 'השגחה'‪.‬‬

‫שתי משמעויות‬

‫‪ 1‬א)‪ ‬שהיית בעל חיים או אדם במקום ‪" 	1‬שכן"‪	.‬‬

‫א)‪ ‬ידוע שמשמעות פועל זה היא להתגורר‪ ,‬לשכון‬                                              ‫מסוים‪ ,‬כגון " ְוהּוא [אברהם] ׁ ֹש ֵכן‬
‫("סכן" בערבית)‪ְ " :‬והּוא ׁשֹ ֵכן ְּב ֵאֹל ֵני ַמ ְמ ֵרא" (בראשית‬                        ‫ְּב ֵאֹל ֵני ַמ ְמ ֵרא" ששכן אברהם באלוני‬
‫יד‪,‬יג)‪ַ " ,‬ו ְי ִהי ִּבְׁשּכֹן ִיְׂש ָר ֵאל [ָּב ָא ֶרץ ַה ִהיא]" (שם לה‪,‬כב)‪ ,‬וזו‬       ‫ממרא או "ַו ְי ִהי ִּבְׁשּכֹן ִיְׂשָר ֵאל [ָּב ָאֶרץ‬
‫(המשמעות) הידועה והמפורסמת‪ .‬והמשמעות של‬                                                  ‫ַה ִהיא]" – ששכן יעקב במקום ההוא‪.‬‬
‫לשכון ("סכן") היא שהנמצא במקום מסוים מתמיד‬
                                                                                        ‫‪ 2‬ב)‪ ‬מצב של קביעות בדבר הדבק לדבר‬

                                                                                        ‫אחר‪ ,‬כמו במעשה איוב‪ ,‬המקלל את‬

‫לשהות באותו מקום‪ .‬כאשר בעל החיים נמצא לאורך‬                                             ‫יום לידתו‪ ,‬ואומר שמוטב היה שישרה‬
‫זמן במקום מסוים‪ ,‬בין אם כללי או מיוחד‪ ,‬ייאמר עליו‬                                       ‫החושך בו ושלא יופיע‪ ,‬וכך לא היה‬

  ‫שהוא שוכן במקום הזה‪ ,‬גם אם הוא נע בו בלי ספק‪.‬‬                                                                        ‫נולד‪.‬‬

‫	‪ 2‬ב)‪ ‬הדבר הושאל גם למה שאינו בעל חיים‪ ,‬ואף לכל‬                                         ‫‪ 3‬להתמדת שכינתו או השגחתו – שני‬

                                                                                        ‫המונחים מכוונים לעניין אחד‪ ,‬ונוכחותו‬

‫דבר המתמיד וחובר לדבר־מה אחר‪ ,‬שנאמר בו גם כן‬                                            ‫והשגחתו של ה' זהות זו לזו (נודע‬
‫לשון שכינה‪ ,‬גם אם אותו דבר־מה שהדבר ההוא חבר‬                                            ‫ביהודה‪ ,‬מהדורא תניינא‪ ,‬או"ח קז)‪ .‬נוכחות‬
‫אליו אינו מקום‪ ,‬וגם אם הדבר אינו בעל חיים‪ .‬נאמר‪:‬‬                                        ‫ה' באור נברא במראה הנבואה (ראו‬
‫"[ ַהּיֹום ַההּוא ְי ִהי ֹח שׁ ֶ�ְך‪ִּ ]...‬תְׁשָּכן ָע ָליו ֲע ָנ ָנה" (איוב ג‪,‬ה)‪.‬‬       ‫הרחבות א‪:‬ה‪;7‬כא‪ )14‬מעידה על השגחתו‪.‬‬
                                                                                        ‫והרמב"ם מביא בזיקה לזה שלושה‬

‫ואין ספק שהעננה אינה בעל חיים‪ ,‬והיום אינו גוף כלל‪,‬‬                                      ‫פסוקים‪ַ" .‬ו ִּיְׁשּכֹן ְּכבֹוד ה' ַעל ַהר ִסי ַני‬
                                 ‫אלא הוא פרק זמן‪.‬‬                                       ‫ַו ְי ַכ ֵּסהּו ֶה ָע ָנן"‪ ,‬ומבאר שכבוד ה' הוא‬
                                                                                        ‫"האור הנברא שה' משרה במקום מסוים‬

‫לצורך רוממות בדרך של נס" (א‪,‬סד‪ ,2‬שכינת ה'‬

‫‪ 	3‬לפי השאלה זו הושאל לה' יתעלה‪ ,‬כלומר להתמדת‬                                           ‫והרמב"ם מביא גם שם את הפסוק הזה; לכיסוי‬
‫שכינתו או השגחתו באיזה מקום שהתמידה בו‪ ,‬או לכל‬
‫דבר שהתמידה בו ההשגחה‪ .‬וכך נאמר‪ַ" :‬ו ִּיְׁשּכֹן ְּכבֹוד‬                                 ‫הענן‪ ,‬ראו ג‪,‬ט ויש להבין כך גם כאן)‪ .‬הפסוק‬
‫ה' [ ַעל ַהר ִסי ַני]" (שמות כד‪,‬טז)‪ְ " ,‬וָׁש ַכ ְנ ִּתי ְּבתֹוְך ְּב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל"‬  ‫השני מדבר על המשכן בזמן משה‪,‬‬
                                                                                        ‫ונאמר בו שאין ה' שוכן במשכן אלא‬
                                                                                        ‫" ְוָׁש ַכ ְנ ִּתי ְּבתֹוְך ְּב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬ו ָה ִיי ִתי‬

                                                                                        ‫ָל ֶהם ֵלאֹל ִהים"‪ .‬ובדומה לו נאמר על‬

‫ההשגחה בזיקה למקדש שבנה שלמה המלך‪ַ " :‬הַּב ִית ַה ֶּזה ֲאֶׁשר ַא ָּתה בֹ ֶנה‪ְ ...‬וָׁש ַכ ְנ ִּתי ְּבתֹוְך ְּב ֵני ִיְׂש ָר ֵאל ְוֹלא ֶא ֱעזֹב ֶאת‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 3‬לכל דבר שהתמידה בו ההשגחה – נמצא שהפרק מהותיים בקרבת ה' בתובנות אלוהיות‪ ,‬המתאפשרת על‬
‫מעניק מפתח להסברת פסוק סתום שנאמר לאחר גירוש ידי שימוש בכוחות השכליים‪ ,‬כלומר הכרובים (ב‪,‬ו)‪,‬‬
‫האדם מגן עדן‪ַ" :‬ו ְי ָג ֶרׁש ֶאת ָה ָא ָדם‪ַ ,‬וַּיׁ ְש ֵּכן ִמ ֶּק ֶדם ְל ַגן ֵע ֶדן תוך זהירות מהילכדות בכוחות הדמיון המבריקים לרגע‬
‫ֶאת ַהְּכֻר ִבים ְו ֵאת ַל ַהט ַה ֶחֶרב ַהִּמ ְת ַהֶּפ ֶכת‪ִ ,‬לְׁשמֹר ֶאת ֶּדֶרְך (" ַל ַהט") וההפכפכים ומתעתעים באדם (הקדמות‪ ,‬פתיחה‪;8‬‬
‫ֵעץ ַה ַח ִּיים" (בראשית ג‪,‬כד)‪ .‬בפסוק מתוארת הדרך שיכול א‪,‬מט‪ .)3‬וזו היא השגחת ה' על מי שצועד בדרך הזאת‪ ,‬שלא‬

                           ‫כל אדם לשוב בה לקרבת ה'‪ ,‬שהיא חזרה למצבו של ייפול במה שאינו מוכן לו‪.‬‬
                                                        ‫אדם הראשון בגן עדן‪ ,‬שהיא הדרך לעץ החיים‪ ,‬לחיים‬
   159   160   161   162   163   164   165   166   167   168   169