Page 166 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪108‬‬

‫פרק כו‬

‫אופני ההגשמה במקרא‬

‫הקדמה‪ :‬בפרק זה מציג הרמב"ם את עקרון היסוד ביחס לתיאורי ה' בכתבי הקודש‪" :‬דיברה‬
‫תורה כלשון בני אדם"‪ .‬התורה פונה בדרך שווה לכל נפש‪ ,‬ולכן היא מנוסחת שלא במדויק‪,‬‬
‫בפשטות של "מחשבה ראשונה"‪ .‬מתוך כך מצינו בתורה שיח בזיקה לה' בתארים המיועדים‬
‫להמון‪ ,‬ולכן אין בה תארים שהם שליליים בעיני ההמון‪ ,‬אף על פי שמבחינת האמת שני‬

‫מיני התארים אינם נכונים‪.‬‬

‫העיקרון‪ :‬דיברה תורה כלשון בני אדם‬ ‫‪ 1‬הפירושים – "תאויל" בערבית‪,‬‬

‫‪ 1‬אתה מכיר את ִאמרתם הכוללת את כל מיני הפירושים‬ ‫כלומר פירוש שאינו כפשט הכתוב‪.‬‬
‫(שאינם כפשט) הכרוכים בתחום זה‪ ,‬והיא דבריהם‪:‬‬ ‫דברה תורה כלשון בני אדם – בתלמוד‬
‫"דברה תורה כלשון בני אדם" (בבלי ברכות לא‪,‬א ועוד)‪.‬‬ ‫משמעות האמרה הזאת היא הלכתית‪:‬‬
‫משמעות הדברים‪ ,‬שכל מה שיכולים כלל בני האדם‬ ‫יש בתורה פסוקים שאין ללמוד מהם‬
‫להבין ולתפוס במחשבה ראשונה – הוא שיוחס לה'‬ ‫הלכות בדרך דרש אלא להבינם‬
‫יתעלה‪ .‬לכן הוא תואר בתארים המורים על גשמות‪ ,‬כדי‬ ‫כפשוטם‪ ,‬והרמב"ם מסב את משמעותם‬
‫להורות שהוא יתעלה מצוי‪ .‬זאת משום שההמון אינו‬ ‫למשמעות הגותית‪ :‬התורה משתמשת‬
‫משיג בעיון ראשון מציאות אלא של גוף דווקא‪ ,‬ומה‬ ‫בזיקה לה' בתיאורים המתאימים‬
‫להמון (ראו ש"מ; למשמעות אדם כהמון‪ ,‬ראו‬
‫שאינו גוף או מצוי בגוף – אין הוא מצוי מבחינתם‪.‬‬ ‫א‪,‬יד)‪ ,‬והם אמצעים לשוניים המשמשים‬
‫לדימוי ומשל בלבד‪ ,‬ואין להבין אותם‬
‫תיאורים הנתפסים כשליליים וכחיוביים‬ ‫כפשוטם (ביטוי זה שכיח במו"נ; וראו יסודי‬

‫‪ 2‬וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו יוחס לו יתעלה‪ ,‬כדי‬ ‫התורה א‪:‬ט‪,‬יב)‪.‬‬
‫להורות שהוא שלם בכל אופני השלמויות ושאין לו‬
‫חסרון כלל‪ .‬לכן כל מה שההמון משיג שהוא חסרון או‬ ‫‪ 2‬ההמון קולט מציאות גשמית‪ ,‬מפני‬
‫העדר‪ ,‬אין הוא מתואר בו‪ .‬מסיבה זו אין הוא מתואר‬
‫לא באכילה ולא בשתייה ולא בשינה ולא בחולי ולא‬ ‫שהיא המציאות שהוא מנוסה בה‪ ,‬ולכן‬
‫בעושק ולא בדומה לכך‪ .‬וכל מה שההמון חושב שהוא‬ ‫התורה משתמשת כלפי ה' בתיאורים‬
‫שלמות‪ ,‬הוא מתואר בו‪ ,‬אף שאין זו שלמות אלא ביחס‬ ‫שהם משלים גשמיים‪ ,‬אף על פי שה'‬
‫אלינו‪ ,‬ואילו ביחס אליו יתעלה כל מה שאנחנו חושבים‬ ‫אינו גשמי‪ ,‬וזאת כדי שיבין הקורא את‬
‫שהן שלמויות הרי הן תכלית החסרון‪ .‬אבל אילו היו‬ ‫הנמשל‪ .‬מצד שני‪ ,‬יש פעולות גשמיות‬
‫מדמיינים שנעדרת ממנו יתעלה אותה שלמות אנושית‪,‬‬ ‫הנתפסות כחסרון ויש הנתפסות‬
‫כחיוביות‪ ,‬והתורה משתמשת רק‬
‫הרי היה זה לדעתם חסרון אצלו‪.‬‬ ‫בתיאורים גשמיים הנתפסים כחיוביים‪,‬‬

‫שיש להם כפל משמעות‪.‬‬

‫תיאורי תנועה לעומת תיאורי אכילה ושתייה‬ ‫‪ 3‬שהתנועה היא משלמות בעל החיים‬

‫‪ 3‬יודע אתה שהתנועה היא משלמות בעל החיים‪ ,‬והיא‬ ‫– לעומת הצומח‪ ,‬שאינו מש ממקומו‪.‬‬
‫הכרחית לו לשלמותו‪ .‬כי כשם שהוא זקוק לאכילה‬ ‫הוא זקוק לתנועה – בעל החיים נע‬
‫ולשתייה כדי להחליף את מה שהתמוסס‪ ,‬כך הוא זקוק‬ ‫לקראת מזונו ולמקום שנעים לו להימצא‬
‫לתנועה כדי לחתור אל המתאים לו ולברוח ממה שאינו‬ ‫בו‪ ,‬ובורח מפני טורפים או ממקום שיש‬
‫מתאים לו‪ .‬ואין הבדל בין אם יתואר יתעלה כאוכל‬
‫וכשותה או שיתואר כנע‪ .‬אבל לפי לשון בני אדם‪,‬‬ ‫בו דבר־מה העלול להזיק לו‪.‬‬