Page 86 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 86

‫‪ 54‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

       ‫ִמ ֶּמ ּנ ּו‪ֶ ׁ ,‬ש ֶּנ ֱא ַמר‪ַּ " :‬ת ַחת ֲא ׁ ֶשר לֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה' ֱאלֹ ֶהי ָך ְּב ִ ׂש ְמ ָחה ּו ְבט ּוב‬
       ‫ֵל ָבב" (דברים כח‪,‬מז)‪ְ .‬ו ָכל ַה ֵּמ ִגיס ַ ּד ְע ּת ֹו ְוח ֹו ֵלק ָּכב ֹוד ְל ַע ְצמ ֹו ּו ִמ ְת ַּכ ֵּבד ְּב ֵעי ָניו‬
       ‫ִּב ְמק ֹומ ֹות ֵא ּל ּו ‑ ח ֹו ֵטא ְו ׁש ֹו ֶטה‪ְ .‬ו ַעל ֶזה ִה ְז ִהיר ׁ ְשלֹ ֹמה ְו ָא ַמר‪ַ " :‬אל ִּת ְת ַה ַ ּדר‬

                                                               ‫ִל ְפ ֵני ֶמ ֶל ְך" (משלי כה‪,‬ו)‪.‬‬
       ‫ְו ָכל ַה ַּמ ׁ ְש ִּפיל ַע ְצמ ֹו ּו ֵמ ֵקל ּג ּופ ֹו ִּב ְמק ֹומ ֹות ֵא ּל ּו ‑ ה ּוא ַה ָּגד ֹול ַה ְּמ ֻכ ָּבד‬
       ‫ָהע ֹו ֵבד ֵמ ַא ֲה ָבה‪ְ .‬ו ֵכן ָ ּד ִוד ֶמ ֶל ְך ִי ְ ׂש ָר ֵאל א ֹו ֵמר‪ּ " :‬ו ְנ ַק ּלֹ ִתי ע ֹוד ִמ ֹּזאת ְו ָה ִיי ִתי‬
       ‫ׁ ָש ָפל ְּב ֵעי ָני" (שמואל‪-‬ב ו‪,‬כב)‪ְ .‬ו ֵאין ַה ְּג ֻד ָּלה ְו ַה ָּכב ֹוד ֶא ָּלא ִל ְ ׂשמֹ ַח ִל ְפ ֵני ה'‪,‬‬

                           ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬ה ֶּמ ֶל ְך ָ ּד ִוד ְמ ַפ ֵּזז ּו ְמ ַכ ְר ֵּכר ִל ְפ ֵני ה'"‪( .‬שם ח‪,‬טז)‬

‫תחושת הנוכחות של ה' היא תכליתה של כל מצווה‪ .‬המצוות אינן עומדות‬
‫בפני עצמן‪ ,‬אלא באות להנכיח את ה' בעיני מקיימיהן‪ .‬וראוי לתת את הדעת‬
‫למהלך תיאור הדברים‪ .‬לפנינו דוגמה אופיינית לכישרון הכתיבה המיוחד‪,‬‬
‫הדו‪-‬ממדי‪ ,‬של הרמב"ם‪ :‬תחילה השמחה משתקפת בשני דברים‪" ,‬בעשיית‬
‫המצוות" ו"באהבת האל שציווה בהם"‪ ,‬הבאים לידי חיתום‪" :‬ואין [‪ ]...‬אלא‬
‫לשמוח לפני ה'"‪ .‬המצוות הן אמצעי להתקרב אל ה'‪ .‬שמחת המצוות אינה‬
‫עומדת בפני עצמה‪ ,‬אלא עליה להביא לשמחה בה'‪ ,‬לשמוח לפני ה'‪ 75.‬אם כן‪,‬‬
‫מובן מדוע השמחה מוגבלת רק למי שמבינים את משמעה‪ 76.‬השמחה לפני ה'‬
‫באה גם בפתיחתו של ספר זמנים‪ָ " ,‬נ ַח ְל ִּתי ֵע ְדוֹ ֶתיָך ְלעֹו ָלם‪ִּ ,‬כי ְׂשׂשֹון ִלִּבי ֵהָּמה"‬

       ‫(תהלים קיט‪,‬קיא)‪ ,‬וכדרכו של הרמב"ם שרשר את הספרים במילה ַמנחה‪.‬‬

                                 ‫ג‪ .‬כבוד למי שנתן את המצוות‬

                 ‫המקור השלישי בא בעניין כיסוי הדם בסוף ספר קדושה‪:‬‬

       ‫ּו ְכ ׁ ֶש ְּמ ַכ ֶּסה‪ ,‬לֹא ְי ַכ ֶּסה ְּב ַר ְגל ֹו ֶא ָּלא ְּב ָיד ֹו א ֹו ְּב ַס ִּכין א ֹו ִּב ְכ ִלי‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִי ְנ ֹהג‬
       ‫ִמ ְנ ַהג ִּב ָּזי ֹון ַּב ִּמ ְצו ֹות ְו ִי ְהי ּו ְּבז ּוי ֹות ָע ָליו; ׁ ֶש ֵאין ַה ָּכב ֹוד ְל ַע ְצ ָמן ׁ ֶש ַּל ִּמ ְצו ֹות‬
       ‫ֶא ָּלא ְל ִמי ׁ ֶש ִ ּצ ָּוה ָּב ֶהן ָּבר ּו ְך ה ּוא‪ְ ,‬ו ִה ִ ּצי ָלנ ּו ִמ ְּל ַמ ׁ ּ ֵש ׁש ַּב ֹח ׁ ֶש ְך‪ְ ,‬ו ָע ַר ְך א ֹו ָתם ֵנר‬
       ‫ְל ַי ׁ ּ ֵשר ַה ַּמ ֲע ִ ׂשים‪ְ 77‬וא ֹור ְלה ֹור ֹות ְנ ִתיב ֹות ַה ֹּי ׁ ֶשר‪ְ .‬ו ֵכן ה ּוא א ֹו ֵמר‪ֵ " :‬נר ְל ַר ְג ִלי‬

                                  ‫ְד ָב ֶר ָך‪ְ ,‬וא ֹור ִל ְנ ִתי ָב ִתי" (תהלים קיט‪,‬קה)‪( .‬שחיטה יד‪,‬טז)‬

‫הרמב"ם כותב גם כאן כתיבה דו‪-‬ממדית‪ :‬אסור לנהוג מנהג של ביזיון בדברים‬
‫של מצווה‪ ,‬אבל הכבוד אינו מכוון למצווה עצמה אלא לה'‪ ,‬שציווה אותה‪78.‬‬
‫נשים לב‪ .‬הרמב"ם מטעים את מצוות כיסוי הדם במורה הנבוכים (ג‪,‬מו) בהסבר‬
‫היסטורי‪ ,‬אבל אין זה הסבר ריאלי בדבר כוחו של הדם‪ .‬עיקר משמעותם‬
‫של הדברים הוא הנכחת ה' גם במקום שטעו בו עובדי האלילים‪ .‬להבנתי‪,‬‬
‫שנרחיב בה בחלק השני והשלישי של ספר זה‪ ,‬טעותם של עובדי האלילים‬
   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91