Page 85 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 85
קרפפ :האמוטה גשומ לש יתרכהה ויפוא ׀ 53
ַה ּ ֹק ֶד ׁש ׁ ֶש ָּכ ְתב ּו א ֹו ָתן ִי ְ ׂש ָר ֵאל ִּב ְק ֻד ׁ ּ ָשהֲ .א ָבל ִמין ִי ְ ׂש ְר ֵא ִלי ׁ ֶש ָּכ ַתב ֵס ֶפר
ּת ֹו ָרה ‑ ׂש ֹו ְר ִפין א ֹות ֹו ִעם ָה ַא ְז ָּכר ֹות ׁ ֶש ּב ֹוִ ,מ ְּפ ֵני ׁ ֶש ֵאינ ֹו ַמ ֲא ִמין ִּב ְק ֻד ׁ ּ ַשת
ַה ׁ ּ ֵשםְ ,ולֹא ְּכ ָתב ֹו ֶא ָּלא ְוה ּוא ַמ ֲע ֶלה ְ ּב ַד ְע ּת ֹו ׁ ֶש ֶּזה ִּכ ׁ ְש ָאר ַה ְ ּד ָב ִרים,
ְוה ֹו ִאיל ְו ַד ְע ּת ֹו ֵּכן ‑ לֹא ִנ ְת ַק ֵ ּד ׁש ַה ׁ ּ ֵשםּ ,ו ִמ ְצ ָוה ְל ָ ׂש ְרפ ֹוְּ ,כ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא
ְל ַה ִּני ַח ׁ ֵשם ַל ִּמי ִנים ְולֹא ְל ַמ ֲע ֵ ׂשי ֶהןֲ .א ָבל ּג ֹוי ׁ ֶש ָּכ ַתב ֶאת ַה ׁ ּ ֵשם ‑ ּג ֹו ְנ ִזין
א ֹות ֹוְ .ו ֵכן ִּכ ְת ֵבי ַה ּ ֹק ֶד ׁש ׁ ֶש ָּבל ּו א ֹו ׁ ֶש ְּכ ָת ָבן ּג ֹוי ‑ ִי ָּג ְנז ּו( .יסודי התורה ו,ח)
"האזכרות" האמורות בהלכה הן שמות ה' ,ועולה מן ההלכה בפירוש
שהכתיבה עצמה אינה עושה את הספר קדוש .הכוונה כלפי ה' היא העושה
את הספר קדוש ,בין זו כוונת יהודי בין זו כוונת גוי שאינו עובד עבודה
זרה ,ואף אם הספר אינו ראוי לשימוש ,קדושתו זוקקת את גניזתו .אבל
אם כתב את ספר התורה אפילו יהודי שאינו מאמין בקדושת השם ,כלומר
שאינו מאמין ביחס מיוחד לנוכחות האלוהית המתגלה בשם ה' שנכתב – לא
נתקדש השם ,וממילא ספר התורה כולו אינו קדוש .והדברים ברורים מתוך
הגדרתם הפשוטה .הקידוש הוא מתן משמעות מיוחדת ונכבדת לדבר מסוים
שאינו "כשאר הדברים" .עשיית מעשה במחשבה" ,שזה כשאר הדברים",
אינה מעניקה את היחס המיוחד למעשה 73.מכל מקום ,נובע מזה שקדושת
ספר תורה בגלל האזכרות שבו היא נומינליסטית.
ב .שמחה למי שציווה מצוות
המקור השני בא בסוף הלכות סוכה ולולב שבספר זמנים .לאחר שהרמב"ם
מתאר את השמחה שהייתה בבית המקדש בכל לילה מלילות חג הסוכות,
החל ממוצאי יום טוב הראשון ,הוא מתאר את השמחה הכללית שבעשיית
המצוות .כידוע ,השמחה במקדש מכונה במשנה "שמחת בית השואבה"74.
והרמב"ם אומר בעניין זהַ " :אף ַעל ִּפי ֶׁשָּכל ַהּמֹו ֲעדֹות ִמ ְצָוה ִלְׂשמֹ ַח ָּב ֶהןְּ ,ב ַחג
ַה ֻּסּכֹות ָה ְי ָתה ָׁשם ַּבִּמ ְק ָּדׁש ִׂש ְמ ָחה ְי ֵתָרהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרּ' :וְׂש ַמ ְח ֶּתם ִל ְפ ֵני ה' ֱאֹל ֵהי ֶכם
ִׁש ְב ַעת ָי ִמים' (ויקרא כג,מ)" ,ואותה היו עושים רק "ְּגדֹו ֵלי ַח ְכ ֵמי ִיְׂש ָר ֵאל ְו ָראֵׁשי
ַה ְּיִׁשיבֹות ְו ַה ַּס ְנ ֶה ְדִרין ְו ַה ֲח ִסי ִדים ְו ַה ְּז ֵק ִנים ְו ַא ְנֵׁשי ַמ ֲעֶׂשה" ,אבל שאר העם היו רק
צופים בשמחה .מתוך תיאור שמחה זו במקראּ" ,וְׂש ַמ ְח ֶּתם ִל ְפ ֵני ה' ֱאֹל ֵהי ֶכם",
משמעותה הפשוטה היא לשמוח במקדש ,מכאן מנסח הרמב"ם את שמחת
המצוות באופן כללי" :לפני ה' אלוהיכם" משמעו תודעה המנכיחה את ה',
ולא את המצווה .וזה לשונו:
ׁ ֶש ַה ּ ִ ׂש ְמ ָחה ׁ ֶש ִ ּי ְ ׂש ַמח ָא ָדם ַּב ֲע ִ ׂש ַּית ַה ִּמ ְצו ֹות ּו ְב ַא ֲה ַבת ָה ֵאל ׁ ֶש ִ ּצ ָּוה ָּב ֶהם
‑ ֲעב ֹו ָדה ְּגד ֹו ָלה ִהיאְ .ו ָכל ַה ּמ ֹו ֵנ ַע ַע ְצמ ֹו ִמ ּ ִ ׂש ְמ ָחה ז ֹו ‑ ָרא ּוי ְל ִה ָּפ ַרע
