Page 81 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 81
קרפפ :האמוטה גשומ לש יתרכהה ויפוא ׀ 49
לדעת הרמב"ם ,ההיתר שניתן לבעל קרי להתפלל גם כשהוא טמא מאפשר
גם לנידה להתפלל .אמנם היו מנהגים שנאסר בהם על הנידה להתפלל או
להיכנס לבית הכנסת 61,אך הרמב"ם אינו מזכיר אותם ,ולכן לא אדון בצד
ההלכתי שלהם ,ורק נזכיר כי עולה מהם שאין מדובר בתפיסה תודעתית
של הטהרה אלא קרוב לוודאי שהם נבעו מתפיסה ריאליסטית חריפה ,כמו
שאראה להלן בהרחבה ,שהביאה להרחקה של הנשים מן המרחב הציבורי
בבית הכנסת שלא כהלכה לדעת הרמב"ם .העובדה שמדובר במנהג ולא
בגדרי הלכה היא שאפשרה אפילו לאוסרים על נידות להיכנס לבית הכנסת
במהלך השנה ,להתיר להן להיכנס בראש השנה וביום הכיפורים וכדומה
בנימוק" :כי הוא להן עצבון גדול שהכול מתאספים והן יעמדו בחוץ"62.
לשם השוואה – שהרמב"ם כנראה היה מודע לה ,ואולי משום כך עמד על
האיסור להחמיר על הנידה – דיני הטומאה והטהרה באסלאם משמשים יום-
יום בעולמו של האדם כמנהג פשוט ,ואין להם זיקה למקום מיוחד ,כגון בית
המקדש והכוהנים ביהדות 63.דבר זה בא לידי ביטוי בעובדה שהאסלאם,
המקל בדרך כלל יותר מן היהדות ,מחמיר על האישה הנידה והיולדת ועל
האיש שנטמא מהן ,ומונע אותם מלקיים אפילו את אחת מחמש מצוות
היסוד ,התפילה64.
היתר מגע בספר תורה על ידי טמאים
המקום השני שהרמב"ם מזכיר בו את המושג "שאין דברי תורה מקבלין
טומאה" ,המאפשר לנו להבחין היטב בין הניקיון לבין הטהרה ,בא בדיני
ספר תורה:
ָּכל ַה ְּט ֵמ ִאיןֲ ,א ִפ ּל ּו ִנ ּד ֹות ַו ֲא ִפ ּל ּו ּג ֹו ִייםֻ ,מ ָּת ִרין ֶל ֱא ֹחז ֵס ֶפר ּת ֹו ָרה ְו ִל ְקר ֹות
ּב ֹוֶ ׁ ,ש ֵאין ִ ּד ְב ֵרי ּת ֹו ָרה ְמ ַק ְ ּב ִלין ֻט ְמ ָאה; ְוה ּוא ׁ ֶש ּלֹא ִי ְהי ּו ְי ֵדי ֶהם ְמ ֻט ָּנפ ֹות א ֹו
ְמ ֻל ְכ ָלכ ֹות ְּב ִטיטֶ ,א ָּלא ִי ְר ֲחצ ּו ְי ֵדי ֶהן ְו ַא ַחר ָּכ ְך ִי ְּגע ּו ּב ֹו( .תפילין ומזוזה וספר תורה י,ח)
בהלכה זו מדובר לא בקריאה ובעיסוק המחשבתי בדברי תורה או בתפילה
אלא באחיזה הפיזית בספר התורה .הרמב"ם מדגיש בדבריו שכדי לאחוז
בספר תורה דרוש רק ניקיון פיזי של המקום האוחז בספר ,כלומר הידיים
בלבד ,כדי שלא ילכלכו את ספר התורה .וגם כאן אין מדובר בטהרת הידיים
ממש ,בטבילה או בנטילה ,אלא ברחיצה בלבד .כל הטמאים אינם מטמאים
את ספר התורה ,מפני שמדובר ב"עניינים דמיוניים".
נראה שההדגשה "אפילו נידות" באה עקב קיומם של מנהגים חברתיים
שהדירו את הנידות מהמרחב היומיומי ,ולא מפני שיש בטומאתה של הנידה
