Page 39 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 39

‫מבוא ׀ ‪7‬‬

‫מעיד על עצמו שיש בחיבורו אמירה עצמאית‪ ,‬כדבריו המפורשים בהקדמתו‪:‬‬
‫" ְל ִפי ָכְך ָקָרא ִתי ֵׁשם ִחּבּור ֶזה ' ִמְׁש ֵנה ּתֹוָרה'‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ָא ָדם קֹוֵרא ּתֹוָרה ֶׁשִּב ְכ ָתב‬
‫ְּת ִחָּלה‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך קֹוֵרא ָּב ֶזה‪ְ ,‬ויֹו ֵד ַע ִמֶּמּנּו ּתֹוָרה ֶׁשְּב ַעל ֶּפה ֻּכָּלּה‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָצִריְך‬
‫ִל ְקרֹות ֵס ֶפר ַא ֵחר ֵּבי ֵני ֶהם" (פסקה לט)‪ .‬והדברים אמורים מבלי להיכנס לשאלה‬

          ‫הכללית‪ ,‬אם ביקש הרמב"ם לייתר את לימוד התלמוד אם לאו‪16.‬‬
‫היכולת לבנות מתוך ספריו של הרמב"ם תפיסה שלמה ועקיבה יש בה יתרון‬
‫גדול‪ .‬שלא כתלמוד‪ ,‬המתאר השקפות אחדות‪ ,‬ספר משנה תורה טומן בחובו‬
‫סדרה של הכרעות הלכתיות‪ ,‬המקיפות כדברי המחבר את כל ה"התורה‬
‫שבעל פה כולה [‪ ]...‬ואין אדם צריך לקרוא ספר אחר ביניהם"‪ ,‬ולכן אין‬
‫כלי טוב ממנו להפיק באמצעותו תפיסה אחידה של דעת הרמב"ם בתחום‬
‫זה‪ .‬להלן נבחן את המודל שבחר הרמב"ם‪ ,‬את עקיבותו בהשקפותיו‪ ,‬ואת‬
‫מחקרו המשווה למה שמקובל בתרבויות שהתורה נלחמת בהן‪ ,‬נוסף על מה‬

                                             ‫שעשו החוקרים שקדמו לי‪.‬‬

                    ‫הלכה מעצבת מציאות חיים וממנה תפיסה‬

‫אדגים את טענתי בהלכה מסוימת מהלכות קרבן פסח‪ .‬קורבן הפסח נאכל‬
‫בחבורה‪ ,‬קבוצה של בני אדם המתארגנים לאכילת הפסח החייבים לאכול את‬
‫קורבן הפסח עד תומו‪ ,‬ועד הבוקר אסור להשאיר ממנו דבר‪ .‬ופסקו חכמים‬
‫שאין עושים חבורה של ילדים קטנים‪ ,‬ולא חבורה של זקנים או חולים או‬
‫אוננים (מי שממתינים לקבורת בן משפחה מדרגה ראשונה‪ ,‬שהם חייבים‬

                       ‫להתאבל עליו)‪ .‬הנימוק לכך מופיע בהלכה הבאה‪:‬‬

       ‫ְו ׁש ֹו ֲח ִטין ַעל ַה ְּק ַט ִּנים ׁ ֶש ִ ּי ְהי ּו ִמ ְּכ ַלל ְּב ֵני ֲחב ּו ָרה‪ ,‬לֹא ׁ ֶש ִּת ְה ֶיה ֲחב ּו ָרה ֻּכ ָּל ּה‬
       ‫ְק ַט ִּנים‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאי ָנן ְּב ֵני ַ ּד ַעת‪ְ .‬ו ֵכן ֵאין ע ֹו ִ ׂשין ֲחב ּו ָרה ֻּכ ָּל ּה ח ֹו ִלים א ֹו ְז ֵק ִנים א ֹו‬
       ‫א ֹו ְנ ִנים‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ׁ ֶש ֵהן ְיכ ֹו ִלין ֶל ֱאכֹל; ה ֹו ִאיל ַו ֲא ִכי ָל ָתן ְמע ּו ָטה‪ֶ ׁ ,‬ש ָּמא‬
       ‫ַי ׁ ְש ִאיר ּו ַה ֶּפ ַסח ִוי ִביא ּוה ּו ִלי ֵדי ְּפס ּול‪ְ .‬ו ִאם ָע ְבר ּו ְו ׁ ָש ֲחט ּו ַעל ֲחב ּו ָרה ז ֹו –‬
       ‫ָּכ ׁ ֵשר‪ְ .‬ו ֵכן ֵאין ע ֹו ִ ׂשין ֲחב ּו ָרה ֻּכ ָּל ּה ֵּג ִרים‪ֶ ׁ ,‬ש ָּמא ְי ַד ְק ְ ּדק ּו‪ּ 17‬ב ֹו ִוי ִביא ּוה ּו ִלי ֵדי‬

                                   ‫ְּפס ּול‪ְ .‬ו ִאם ׁ ָש ֲחט ּו ֲע ֵלי ֶהם – ָּכ ׁ ֵשר‪( .‬קרבן פסח ב‪,‬ד)‬

‫כלומר ילדים קטנים אינם בגדר חבורה עצמאית‪ ,‬מפני "שאינן בני דעת"‪,‬‬
‫וחולים וזקנים אינם יכולים להיות בגדר חבורה עצמאית בגלל חולשתם‪,‬‬
‫שמא לא יוכלו לסיים את אכילת כל קורבן הפסח‪ ,‬ויותירו ממנו‪ ,‬וייאלצו‬
‫לשרוף את מה שנשאר ממנו‪ .‬וגם מי שהם אוננים אינם יכולים להימנות‬
‫לחבורה עצמאית‪ ,‬מחשש שלא יאכלו את כל קורבן הפסח מגודל צערם (פה"מ‬
   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44