Page 311 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 311
קרפפ :תוינימל יוגש ס חי -תּוינימה תואמוט ׀ 279
אחד מן הטמאים הללו או ישב או רכב על חפצים המשמשים לשכיבה ,כגון
מחצלת ,או לישיבה ,כגון כיסא ,או לרכיבה ,כגון אוכף – הם נעשים "אב
הטומאה" ,ומטמאים את הנוגע בהם כאילו היו מקורות טומאה בעצמם,
והנוגע נטהר בטבילה והערב שמש .הבועל נידה ,זבה או יולדת – נעשה אב
הטומאה כמותן ,וטמא שבעה ימים.
טומאת משכב ומושב :מימין – הזב מטמא את המדרס (למשל שטיח) להיות אב הטומאה.
משמאל – המדרס (גם לאחר שהלך הזב) מטמא אדם להיות ראשון לטומאה.
ארבעת הטמאים הללו מורחקים מהר הבית ,הנקרא מחנה לוייה .הזב והזבה
והיולדת חייבים להביא בסיום זמן טומאתם קורבן ,ועד אז הם בגדר "מחוסרי
כפרה" ,אבל מותר להם להיכנס למחנה לוייה .הבאת הקורבן מתירה להם
להיכנס למחנה שכינה ולנגוע בקודשים ואף לאכול מהם3.
מן התורה לא חלות על גויים הטומאות המיניות ,אך חכמים החילו עליהם
טומאת זבים ,וכללו בה את הפרשותיהם ,הרוק והשתן שלהם וכיוצא בזה,
וגם מי שבועל גויה נחשב אב הטומאה.
טומאה בדרגת חומרה פחותה מהם ,הן מבחינת משך טהרתה ,הנעשית רק
בטבילה והערב שמש ,הן מבחינת היתר הכניסה למחנה לוייה ,היא טומאת
שכבת זרע4:
ה .טומאת שכבת זרע .טומאה זו חלה על הזרע .איש שיצאה ממנו שכבת
זרע באופן כלשהו ,ואישה שקיימה יחסי מין – טמאים ,והם ראשונים
לטומאה ,וטובלים וממתינים עד הערב ,ואז נטהרים.
הטומאה המינית אינה חלק מטומאת המוות
טומאת המיניות עומדת בפני עצמה ,ולדעתי אינה נספחת לטומאת המוות.
ראיות אחדות העליתי בפרק השביעי ,כשדנתי ב"משנת ריה"ל :המוות
