Page 307 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 307

‫ קרפפ ‪ :‬תוומל יוגש סחי ‪ -‬תוומה תואמוט ׀ ‪275‬‬

‫הכוהן היה אוגד את הארז עם האזוב באמצעות רצועת צמר‪ ,‬ומשליך את‬
‫האגודה לתוך בטנה של הפרה בשעת שריפתה (פרה אדומה ג‪,‬ב)‪ .‬ונוספו על הפרה‬
‫האדומה (שצבעה למעשה חום)‪ 143‬ודמה האדום עוד שני מרכיבים אדומים‪,‬‬
‫צמר תולעת שני ומקל חום‪-‬אדמדם מעץ ארז‪ ,‬יחד עם האזוב הירוק‪ .‬הפרה‬
‫נשרפת מחוץ למחנה‪" :‬דע שכל חטאת שמאמינים לגביה שהיא מכפרת‬
‫על חטאים גדולים או על חטא גדול [‪ ]...‬נׂשרפת כולה מחוץ למחנה" (מו"נ‬
‫ג‪,‬מו‪ ,)26‬אבל לעומת שאר חטאות הנשרפות שאין מותירין ממנה דבר‪" :‬אשר‬
‫לשריפת החטאות האלה – הכוונה בהן (לציין) שנמחו עקבותיו של חטא‬
‫זה והוא נעלם כמו שנעלמה הגווייה השרופה הזאת‪ ,‬ולא נותר זכר מאותו‬
‫מעשה כמו שלא נותר זכר מאותה חטאת אלא היא כלתה בשריפה" (שם)‪,‬‬
‫ואפר פרה אדומה נלקט ונשמר מחוץ לעזרה‪ ,‬ובשעת טהרת הטמא הוא ניתן‬

                ‫על מים חיים ומזים ממנו על המיטהר על ידי אגודת אזוב‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬הפרה האדומה היא סמל לנשיאת ההתעסקות במוות‪ ,‬כדי שלא יחטאו‬
‫בבואם אל הקודש‪ ,‬וסופגת לתוכה‪ 144‬מרכיבים מנוגדים בולטים של עוצמה‬
‫ושל ענווה‪ ,‬של הנדיר ושל השכיח‪ 145,‬של המוות האדום והחיים הירוקים‪,‬‬
‫אגודים זה בזה‪ ,‬וכולם נשרפים וניתכים עם הדם ועושים מהם אפר ומזים‬
‫ממנו על המיטהר‪ ,‬כניגוד בין מים חיים לבין אפר המוות‪ .‬הדבר אמור לציין‬
‫את העובדה שניתן לרפא תפיסה באמצעות הפכה‪" :‬ינגיד אותה על ידי‬
‫הפך אותה מידה" (מו"נ ג‪,‬מו‪" ,)24‬כך שהמעשה שהם חשבו לשיא המרי נעשה‬
‫לזה שבו מתקרבים לה'‪ ,‬ובמעשה הזה מתכפרים החטאים [‪ ]...‬שהמעשה‬
‫שחושבים אותו לגורם למוות [כלומר הדם‪ ,‬במקרה שלנו] הוא המציל מן המוות‬
‫[רק באופנים המסוימים הנזכרים בתורה]" (שם ‪ .)3‬כל ההתעסקות בפרה‪ ,‬הן הכנתה‬
‫הן הזיית אפרה‪ ,‬נעשית מחוץ לעזרה‪ ,‬כדי להטמיע בציבור את ההכרה‬

                     ‫שההתעסקות במוות נמצאת מחוץ לקרבת האלוהים‪.‬‬

                 ‫טומאות המוות‪ :‬סיכום‬

‫השאלה מה קורה לאדם אחר מותו הייתה מאז ומעולם בגדר חידה לכל אדם‪,‬‬
‫והרמב"ם אומר שפתרונה הוא בגדר "סתרי תורה"‪ ,‬יהא זה מעשה מרכבה‬
‫או מעשה בראשית‪ .‬הפתרון השגוי היה פולחן המוות כחלק יסודי מפולחן‬
‫עבודה זרה‪ ,‬כשחשבו בני אדם שהמוות הוא הדרך הרצויה להתקרבות אל‬
‫ה'‪ ,‬הנעשית בהתקבצות סביב המת או סביב החיה המתה‪ .‬התורה מחילה‬
‫על התחום הזה את המונח "טומאה"‪ ,‬והמרכיב החברתי של הקרבה למת‬
‫התעצב בניסוח טומאה מיוחדת‪ ,‬טומאת אוהל‪ .‬גם הנזיר וגם הכוהן‪,‬‬
   302   303   304   305   306   307   308   309   310   311   312