Page 21 - הגדה של פסח - שירה חדשה
P. 21

‫חלק שני ‪ ‬ההגדה ‪ ‬מסובין יחד ‪11‬‬

‫ָח ָכם – החכם מבקש לדעת את כל פרטי‬                          ‫ָח ָכם – ַמה הּוא אֹו ֵמר? " ָמה ָה ֵעדֹת ְו ַה ֻחִּקים‬
‫המצוות לסוגיהן ואת טעמיהן‪ָ " :‬ה ֵעדֹת‬
‫ְו ַה ֻחִּקים ְו ַהִּמְׁשָּפ ִטים"‪ַ .‬אף ַא ָּתה ֱא ֹמר לֹו‬  ‫ְו ַהִּמְׁשָּפ ִטים ֲאֶׁשר ִצ ָּוה יי ֱאֹל ֵהינּו ֶא ְת ֶכם?" (שם ו‪,‬כ)‪.‬‬
‫ְּכ ִה ְל ַכת ַהֶּפ ַסח וכו' – התורה משיבה‬                  ‫ַאף ַא ָּתה ֱאמֹר לֹו ְּכ ִה ְל ַכת ַהֶּפ ַסח‪ֵ :‬אין ַמ ְפ ִטיִרין ַא ַחר‬
‫לחכם באופן מלא על מטרת יציאת‬
‫מצרים‪ ,‬מטרת המצוות ומשמעות‬                                                 ‫ַהֶּפ ַסח ֲא ִפיקֹו ָמן‪.‬‬
‫החיים‪ .‬ואף אנו צריכים לפרט את‬
‫הסיפור ומשמעותו עם המעשים‬                                   ‫ָרָׁשע – ַמה הּוא אֹו ֵמר? " ָמה ָה ֲעבָֹדה ַהּזֹאת ָל ֶכם?"‬
‫וההלכות המעצבים את הסיפור‪ ,‬עד‬
‫להלכה האחרונה‪ֵ :‬אין ַמ ְפ ִטיִרין ַא ַחר‬                    ‫(שמות יב‪,‬כו) – " ָל ֶכם" ְוֹלא לֹו‪ּ .‬ו ְל ִפי ֶׁשהֹו ִציא ֶאת ַע ְצמֹו‬
‫ַהֶּפ ַסח ֲא ִפיקֹו ָמן – לאחר אכילת קרבן‬                   ‫ִמן ַהְּכ ָלל [ְו]ָּכ ַפר ָּב ִע ָּקר‪ַ ,‬אף ַא ָּתה ַה ְק ֵהה ֶאת ִׁשָּניו‬
‫הפסח‪ ,‬צריך שיישאר טעמו בפה‪ ,‬ולכן‬                            ‫ֶו ֱאמֹר לֹו‪ַּ" :‬ב ֲעבּור ֶזה ָעָׂשה יי ִלי ְּב ֵצא ִתי ִמִּמ ְצָר ִים"‬
‫אין אוכלין אחריו אפיקומן = קינוח או‬                         ‫(שם יג‪,‬ח) – " ִלי" ְוֹלא לֹו‪ִ .‬אּלּו ָה ָיה ָׁשם – ֹלא ָה ָיה‬

                      ‫מנה אחרונה‪.‬‬                                               ‫ִנ ְג ָאל‪.‬‬

‫ָמה ָה ֲעבָֹדה ַהּזֹאת ָל ֶכם – הרשע‬                        ‫ָּתם – ַמה הּוא אֹו ֵמר? " ַמה ּזֹאת?"‪ְ" .‬ו ָא ַמְר ָּת ֵא ָליו‪:‬‬
‫מתייחס למצוות כאל טרחה חסרת‬
‫תכלית (" ֲעבָֹדה") שאינה נוגעת לו‬                           ‫ְּב ֹח ֶזק ָיד הֹו ִצי ָאנּו יי ִמִּמ ְצ ַר ִים ִמֵּבית ֲע ָב ִדים" (שם יג‪,‬יד)‪.‬‬
‫(" ָל ֶכם")‪ ,‬ובכך הוא מוציא את עצמו‬
‫מעם ישראל‪ .‬התנתקות זו מן העם‬                                ‫ְוֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ִלְׁשאֹל – ַא ְּת ְּפ ַתח לֹו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫שבחר ה' היא בגדר כפירה בעיקרי‬
‫התורה‪ ,‬הנחשבת ככפירה בה' (רמב"ם‬                             ‫"ְו ִהַּג ְד ָּת ְל ִב ְנָך ַּבּיֹום ַההּוא ֵלאמֹר‪ַּ :‬ב ֲעבּור ֶזה ָעָׂשה‬
‫תשובה ג‪,‬י; אבל א‪,‬י)‪ַ .‬אף ַא ָּתה וכו' –‬                              ‫יי ִלי ְּב ֵצא ִתי ִמִּמ ְצ ָר ִים" (שם יג‪,‬ח)‪.‬‬
‫התשובה לו בתורה‪ :‬מפני שה' גאלנו‪,‬‬
‫ויש לנו מצוות המייחדות אותנו‪.‬‬                                                   ‫החינוך בליל הסדר‬
‫והדריכונו חכמים שתשובה ניצחת זו‬
‫מחלישה את עזותו (" ַה ְק ֵהה ֶאת ִׁשָּניו")‪.‬‬                ‫"ְו ִהַּג ְד ָּת ְל ִב ְנָך" – ָיכֹול ֵמרֹאׁש חֹ ֶדׁש? ַּת ְלמּוד לֹו ַמר‪:‬‬
‫וכמו שרצה – כן יהיה (" ַאף ַא ָּתה‪,)"...‬‬                    ‫"ַּבּיֹום ַההּוא"‪ִ .‬אי "ַּבּיֹום ַההּוא" – ָיכֹול ִמְּבעֹוד‬
                                                            ‫יֹום? ַּת ְלמּוד לֹו ַמר‪ַּ" :‬ב ֲעבּור ֶזה"‪ֹ .‬לא ָא ַמְר ִּתי ֶאָּלא‬
         ‫יישאר עבד ולא ייגאל אתנו‪.‬‬
                                                                 ‫ְּבָׁש ָעה ֶׁש ֵּיׁש ַמָּצה ּו ָמרֹור ֻמָּנ ִחים ְל ָפ ֶניָך‪.‬‬
‫ָּתם – טיפש‪ ,‬שואל שאלה סתמית‬
‫ואינו מעמיק‪ְ .‬ו ָא ַמ ְר ָּת ֵא ָליו – זהו‬
‫הפסוק הפותח את התשובה לבן‪ ,‬לפי‬
‫רמתו‪ ,‬כתיאור פשוט הן של יציאת‬
‫מצרים ומציאות ה' ("ְּב ֹח ֶזק ָיד")‪ ,‬והן‬
‫של הקשר הכללי בין האירועים לבין‬

                           ‫המצוות‪.‬‬

‫ְוֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ִלְׁשאֹל – שאינו מסוגל‬
   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26