Page 24 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫יח | פתח דבר | הלל גרשוני‬

‫פרק ב‪ :‬נוסח מורה הנבוכים‬

‫סעיפים א‪-‬ב בפרק זה‪ ,‬וכן הכיתובים לצד תמונות כתבי היד‪ ,‬נכתבו על ידי המתרגם הלל גרשוני‪.‬‬

‫א‪ .‬המקור‬

‫טיוטת "מורה הנבוכים"‪ 9,‬והביע את תקוותו שבמלאות‬ ‫הטופס המקורי‬
‫‪ 800‬שנה להולדת הרמב"ם (‪ ,)1935‬תצא לאור מהדורה‬
‫ביקורתית מחודשת של החיבור‪ .‬תקוותו לא התגשמה‪,‬‬ ‫"מורה הנבוכים"‪ ,‬או בשמו בערבית "דלאלה'‬
‫אך בראש השנה תרצ"א (‪ )1930‬יצאה לאור מהדורה‬ ‫אלחאירין"‪ ,‬נכתב כמו רוב חיבוריו של הרמב"ם‬
‫של החיבור בעריכת יששכר יואל‪ 10,‬המבוססת על‬
‫נוסחו של מונק בצירוף נספח הכולל חילופי נוסח‬ ‫בערבית יהודית‪.‬‬
‫ממהדורת מונק וממאמרו של הירשפלד וכן תעתיק‬
‫שלא כבפירוש המשנה‪ ,‬אין בידנו טופס של "מורה‬
‫טיוטות אוטוגרף שפורסמו עד אז‪.‬‬ ‫הנבוכים" כתוב בכתב ידו של הרמב"ם ("אוטוגרף")‬
‫בצורתו הסופית של החיבור‪ .‬בגניזה הקהירית נתגלו‬
‫מהדורתו של הרב קאפח למורה הנבוכים מבוססת על‬ ‫כמה דפים מטיוטות של החיבור‪ ,‬נוסח ראשוני שקדם‬
‫מהדורת מונק בתוספת הערות נוסח של הרב קאפח‬ ‫לנוסח הסופי‪ .‬בחלק מן המקרים‪ ,‬נוסח הטיוטה שונה‬
‫משלושה כתבי יד תימניים‪ ,‬שרובן לא נכנסו לטקסט‬ ‫מנוסח כל כתבי היד האחרים שבידנו‪ ,‬וסביר להניח‬
‫ולא השפיעו על התרגום‪ .‬גם תרגומו של מיכאל שוורץ‬ ‫שזה האחרון משקף את הנוסח הסופי של החיבור‪.‬‬
‫נסמך על מהדורת מונק־יואל‪ ,‬תוך התחשבות בחילופי‬ ‫בחלק אחר של המקרים‪ ,‬נוסח הטיוטה מתאים לנוסח‬
‫הנוסח שבסוף מהדורת יואל ובשולי מהדורת קאפח‪.‬‬ ‫שבחלק מכתבי היד‪ ,‬ואז רגליים לדבר שהנוסח שבשאר‬
‫שוורץ נעזר בחלק הראשון של מורה הנבוכים בכתב‬ ‫כתבי היד הוא שיבוש מאוחר‪ .‬במקרה זה העדפנו את‬
‫יד הכתוב באותיות ערביות ונמצא במסגד איה סופיה‬ ‫הנוסח המתאים לנוסח הטיוטה‪ .‬את נוסח האוטוגרף‪,‬‬
‫בקושטא‪ ,‬וסימנו "ג'אר אללה ‪ ,"1279‬אך לא השתמש‬ ‫כלומר טיוטת "מורה הנבוכים" בכתב ידו של הרמב"ם‪,‬‬
‫בו בשני החלקים האחרים של הספר‪ ,‬לדבריו משום‬
‫שהבין במהלך עבודתו ששינויי הנוסח בו רובם ככולם‬ ‫הבאנו לפעמים בביאור (ראו למשל א‪,‬ס)‪.‬‬

‫הם שיבושים‪.‬‬ ‫נוסח מהדורות החיבור‬

‫דרך עבודתנו‬ ‫בספריות ובאוספים פרטיים ברחבי העולם קיימים‬
‫כתבי יד רבים של מורה הנבוכים בערבית‪ ,‬מהם שלמים‬
‫בעבודתנו התבססנו על מהדורת מונק־יואל‪ ,‬אך טרחנו‬ ‫ומהם חלקיים‪ ,‬מקצתם קדומים ומקצתם מאוחרים‬
‫לחזור לכתבי היד גופם במידת יכולתנו‪ .‬עיינו בכתבי‬ ‫מאוד‪ .‬רוב כתבי היד כתובים באותיות עבריות‪ ,‬אך‬
‫יד ובקטעי גניזה של המקור הערבי המצויים בספריות‬ ‫קיימים גם כתבי יד באותיות ערביות‪ .‬שלמה מונק‪,‬‬
‫אוקספורד‪ ,‬ליידן‪ ,‬הספרייה הלאומית בירושלים‪ ,‬ניו‬ ‫שהוציא לאור בפעם הראשונה (בשנים ‪)1866-1856‬‬
‫יורק‪ ,‬פריז‪ ,‬סנקט פטרבורג‪ ,‬לונדון‪ ,‬קמברידג' ועוד‪,‬‬ ‫את מורה הנבוכים במקורו הערבי‪ ,‬השתמש בכתבי יד‬
‫הנגישים היום במרשתת באתרי הספריות‪ 11‬ובאתרים‬ ‫מספריית אוקספורד ובכתבי יד מספריות ליידן ופריז‪.‬‬
‫ייעודיים אחרים‪ 12.‬כמו כן‪ ,‬השווינו את הנוסח‬ ‫מונק בחר להעמיד לפני הקורא נוסח אקלקטי של‬
‫לתרגומיהם של אבן תיבון ואלחריזי‪ ,‬ובמידת הצורך‬ ‫החיבור‪ ,‬לפי הכרעתו האישית‪ ,‬בלא לציין את גרסת‬
‫חזרנו לכתבי יד ודפוסים ראשונים של תרגום אבן‬ ‫כל כתב יד‪ ,‬ורק העיר מדי פעם באופן כללי על חילופים‬
‫תיבון‪ .‬כמו כן הסתייענו בחילופי הנוסח שבמהדורות‬
‫בין כתבי היד‪.‬‬
‫יואל וקאפח‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1895‬פרסם הרטוויג הירשפלד ביקורת על‬
‫נזקקנו במיוחד לכתבי יד מזרחיים קדומים הנמצאים‬ ‫מהדורה זו בכתב העת ‪ 8,MGWJ‬והביא חילופי נוסח‬
‫בספריית אוקספורד‪ ,‬ובראשם כ"י ‪ Marsh 402‬וכ"י‬ ‫מכ"י ֶלוה‪ ,‬שמונק לא השתמש בו‪ .‬בשנת ‪ 1930‬פרסם‬
‫‪ .Pockocke 212‬הרבינו להשוות את הנוסח שבשני‬ ‫דוד ילין בכתב העת "תרביץ" קטע מאוטוגרף של‬