Page 334 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 334

‫‪ | 276‬מורה הנבוכים | חלק א‬

‫ייתכן אחרת ממנו‪ .‬במקומות רבים הם גם הולכים אחר‬                         ‫ייתכן אחרת ממנו – לדעתם‪ ,‬אין‬
                          ‫הדמיון ומכנים אותו שכל‪.‬‬                      ‫במציאות שום חוק טבע קבוע‪,‬‬
                                                                       ‫והמציאות יכולה גם להשתנות פתאום‪.‬‬
                                   ‫יסוד הכלאם שהעולם מחודש אינו מבוסס‬  ‫העובדה שאנו רואים במציאות קביעות‬
                                                                       ‫פעם אחר פעם היא רק הרגל ומנהג‬
‫‪ 1	 2‬וכאשר הניחו אותן הנחות שעוד נשמיע לך (להלן א‪,‬עג)‪,‬‬                 ‫לא מחייב (להרחבה‪ ,‬ראו א‪,‬עג‪ ,‬הנחה ‪.)6‬‬
‫חרצו דין בהוכחתם שהעולם מחודש‪ .‬וכיוון שנקבע‬                            ‫הולכים אחר הדמיון ומכנים אותו‬
‫שהעולם מחודש‪ ,‬נקבע בלי ספק שיש לו יוצר שחידש‬                           ‫שכל – דרכם לכנות גם את הדמיון‬
‫אותו‪ .‬ואז הם מביאים ראיות שהיוצר הזה הוא אחד‪ ,‬ואז‬                      ‫בשם שכל‪ ,‬מפני שאינם סוברים שיש‬

‫הם קובעים שמכיוון שהוא אחד‪ ,‬אין לו גוף‪ .‬זוהי דרכו‬                      ‫הבדל מהותי בין השכל לבין הדמיון‪.‬‬
‫של כל "מדבר" מן המוסלמים בכל פרט מן הנושא הזה‪,‬‬                         ‫להלן הרמב"ם מבאר את העיקרון הזה‪,‬‬
‫וכן של המחקים אותם מאומתנו‪ ,‬שהלכו בדרכיהם‪.‬‬                             ‫ואומר‪" :‬סוברים שּכל מה שניתן לדמות‬
‫אופני הבאת הראיות שלהם והנחותיהם בקביעת חידוש‬                          ‫הרי הוא אפשרי על פי הׂשכל" (ראו א‪,‬עג‪,‬‬

                                                                                                   ‫הנחה ‪.)10‬‬

‫העולם או בביטול קדמותו שונים זה מזה‪ ,‬אבל הדבר‬                          ‫‪ 12‬וכיוון שנקבע שהעולם מחודש‬
‫המשותף לכולם הוא קביעת חידוש העולם בתחילה‪,‬‬
                                                                       ‫וכו' – אחד מעקרונות הכלאם הוא‬
        ‫ומכיוון שהוא מחודש מתאמת שהאלוה קיים‪.‬‬                          ‫הוכחת מציאות ה' ואחדותו על ידי‬

                                                                       ‫הנחת יסוד שהעולם נברא‪ ,‬שהרמב"ם‬

‫‪ 	13‬כאשר התבוננתי בדרך הזו נרתעה ממנה נפשי רתיעה‬                       ‫סבור שאינה ניתנת להוכחה‪.‬‬

‫גדולה מאוד‪ ,‬וראוי לה שתירתע‪ ,‬כי בכל מה שטוענים‬                         ‫‪ 13‬הוכחה – צורת היסק לוגית תקפה‪.‬‬

‫שהוא הוכחה לחידוש העולם חלים ספקות‪ ,‬ואין זו‬                            ‫מסקנה הנובעת בהכרח משתי הנחות‬
‫הוכחה חותכת אלא עבור מי שאינו יודע את ההבדל בין‬                        ‫אמיתיות ("סילוגיזם")‪ .‬כך למשל‪ ,‬הנחה‬
‫הוכחה לבין ויכוח ולבין הטעיה‪ .‬ואילו עבור מי שיודע‬                      ‫א‪ :‬כל בני האדם הם בני תמותה‪ .‬הנחה‬
‫אותם מקצועות הדבר ברור לגמרי שבכל אותן ראיות יש‬                        ‫ב‪ :‬ראובן הוא בן אדם‪ .‬המסקנה‪ :‬ראובן‬
                                                                       ‫הוא בן תמותה‪ .‬בקבוצה זו נכללות גם‬
    ‫ספקות‪ ,‬ונעשה עבורן שימוש בהנחות שלא הוכחו‪.‬‬                         ‫הנחות היסוד הברורות שאין מחלוקת‬
                                                                       ‫בהן‪ .‬ויכוח – הסקת מסקנה מהנחות‬

‫נורמטיביות (מקובלות בחברה‪ ,‬נורמות)‪ ,‬אסתטיות (מושגי היופי‪ ,‬הנאה) וכיוצא בזה‪ ,‬שאינן אמת במובן החמור‪,‬‬

‫ולעתים‪ ,‬לצורך השכנוע‪ ,‬גם אינן מדויקות‪ .‬בפילוסופיה היוונית‪ ,‬שיטות אלו מכונות "דיאלקטיקה" ו"רטוריקה"‪.‬‬

‫הראיות הללו מטרתן להפריך את דעת היריב ולשכנע את השומעים‪ .‬לדוגמה (מסקנה מהנחות נורמטיביות)‪ .‬הנחה א‪:‬‬

‫צריך לשאוף לטוב‪ .‬הנחה ב‪ :‬העושר הוא מצב טוב‪ .‬המסקנה‪ :‬יש לשאוף לעשירות‪ .‬הטעיה‪ – ‬מסקנה שקרית‪ ,‬שלפחות‬

‫אחת מהנחותיה שקריות או שדרך הסקת המסקנה מן ההנחות מוטעית‪ ,‬המכונה "סופיסטיקה"‪( ‬מילות ההיגיון‪ ,‬שער ח;‬

‫אריסטו‪ ,‬מטפיזיקה ג‪,‬ב; ש"מ; א‪,‬נא‪ .)5‬לדוגמה (כשל המהמר)‪ .‬הנחה א‪ :‬בהטלת מטבע יש סיכוי של ‪ 1/2‬לקבל "עץ"‪ .‬הנחה‬

‫ב‪ :‬הסיכוי לקבל "עץ" פעמיים רצופות הוא ‪ .1/4‬המסקנה‪ :‬אם מתקבל בפעם הראשונה "עץ"‪ ,‬הסיכוי לקבל "עץ"‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫(=הצטדקות‪ ,‬הגנה שיטתית על שיטה כלשהי) פסולה‬             ‫‪ 11‬אין המציאות הולכת אחר הדעות‪ ,‬אלא הדעות‬
‫(ראו ב‪,‬כג)‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬הרמב"ם מבקר גם דעות‬              ‫הנכונות הולכות אחר המציאות – יש להבין את‬
‫פילוסופיות שאינן עומדות בדרישות המחמירות של‬             ‫ביקורתו של הרמב"ם על הכלאם כביקורת עקרונית על‬
‫ההוכחה וההיסק הלוגי המחמיר (ראו ב‪,‬כב)‪ .‬מכל מקום‪,‬‬        ‫כל תאולוגיה המכפיפה את המציאות לעקרונות נתונים‬
‫לדעת הרמב"ם‪ ,‬דווקא דרך הכרת המציאות כפי שהיא‪,‬‬           ‫מראש‪ ,‬מפני שהוא סבור שהכלאם היה קיים גם לפני‬
‫אפשר להגיע להכרת צור העולמים‪ ,‬שהוא מוצאו‬                ‫האסלאם‪ ,‬וברור שגם אם תבוא דת ותצדיק באופנים לא‬
‫וראשיתו של הטבע‪ ,‬והטבע הוא "המבוא שתגיע דרכו‬            ‫מוכרחים את אמונותיה‪ ,‬גם היא תעמוד לביקורת מעין‬
                                                        ‫זו‪ .‬מתוך כך‪ ,‬יוצא שהרמב"ם סבור שכל אפולוגטיקה‬
                                    ‫אליו" (ראו א‪,‬טז‪.)2‬‬
   329   330   331   332   333   334   335   336   337   338   339