Page 329 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 329

‫‪271‬‬

                   ‫פרק עא‬

     ‫סקירה היסטורית של התפתחות תורת ה"מדברים" (ה ַּכ ַלאם)‬

     ‫הקדמה‪ :‬הרמב"ם מציג בפרק זה סקירה היסטורית של מדע האלוהות והתפתחותו הן בעם‬
     ‫ישראל הן בנצרות ובאסלאם‪ ,‬ומציג אגב זה את מבנה הדיון שלו בהוכחת מציאות האל בלא‬
     ‫קשר לסוגיית חידוש העולם מול קדמותו‪ .‬מגמת העל בכל הדיון מוצגת בבהירות באמירה‪:‬‬

        ‫"אין המציאות הולכות אחר הדעות‪ ,‬אלא הדעות הנכונות הולכות אחר המציאות"‪.‬‬

                                                           ‫פתיחה‪ :‬אובדן המדע מישראל‬

‫‪ 	1‬דע שהחכמות הרבות שהוקדשו באומתנו לאימות ‪ 1‬לאימות הדברים האלה – האמורים‬

‫בפרק הקודם‪ ,‬שעסק בפילוסופיה של‬                             ‫הדברים האלה אבדו ברבות השנים ובמשול האומות‬
‫היחס בין ה' לבין עולמו ובמעשה‬                              ‫הבורות עלינו‪ ,‬ומשום שדברים אלה לא היו מותרים‬
‫מרכבה (ק"י; ק"ב‪ ,‬אזוטריזם‪ ,‬עמ' ‪ .)96‬לדעת‬                   ‫לכל בני האדם כמו שביארנו (הקדמות‪ ,‬פתיחה‪ ;6‬א‪,‬לד)‪ ,‬והדבר‬
‫הרמב"ם‪ ,‬פילוסופיה זו מקורה בעם‬

‫ישראל‪ ,‬ולימודה מחכמי הגויים הוא‬                            ‫שהותר לכל בני האדם לא היה אלא לשונות הכתובים‬
‫בגדר שחזור התורה שאבדה לנו (ב‪,‬יא)‪.‬‬                         ‫בלבד‪ .‬אתה יודע שאפילו ההלכה המסורה לא פורסמה‬
‫וכן הוא אומר גם ב"משנה תורה"‪:‬‬                              ‫בכתב בימי קדם‪ ,‬בשל הציווי הנפוץ באומתנו‪" :‬דברים‬
‫" ָח ְכ ַמת ַה ְּתקּופֹות [אסטרונומיה]‬                     ‫שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב" (בבלי‬
‫ְו ַהִּגי ַמ ְטִרּיֹות [גאומטריה] ֶׁש ִחְּברּו ָּבּה‬

‫ַח ְכ ֵמי ָי ָון ְס ָפִרים ַהְרֵּבה‪ְ ,‬ו ֵהם ַהְּמצּו ִיים‬  ‫גיטין ס‪,‬ב; תמורה יד‪,‬ב)‪ .‬היתה זו תכלית החכמה לגבי התורה‪,‬‬
‫ַע ְכָׁשו ְּב ַיד ַה ֲח ָכ ִמים‪ֲ .‬א ָבל ַה ְּס ָפִרים‬      ‫כי כך נמנע מה שקרה לבסוף‪ ,‬כוונתי לריבוי הדעות‬
‫ֶׁש ִחְּברּו ַח ְכ ֵמי ִיְׂשָר ֵאל ֶׁש ָהיּו ִּבי ֵמי‬      ‫והתפצלות בתי המדרש‪ ,‬ולספקות המתעוררים ביחס‬
‫ַהְּנ ִבי ִאים ִמְּב ֵני ִיׂ ָּשש ָכר – ֹלא ִהִּגיעּו‬      ‫ללשונות החיבור הכתוב‪ ,‬ולשגגות הנלוות לכך‪,‬‬
‫ֵא ֵלינּו" (קידוש החודש יז‪,‬כד)‪ .‬ואפשר‬

‫לשחזר את לימודם של הדברים הללו‬                             ‫ולהתהוות המחלוקת בין בני האדם המחלקת אותם‬
‫מכל חכם‪ ,‬אף לא יהודי‪ ,‬מפני שהדברים‬                         ‫לכתות‪ ,‬ולמבוכה לגבי המעשים‪ .‬אלא הדבר כולו נמסר‬
‫הם בגדר מדע מוכח‪ .‬ובמשול האומות‬                            ‫לבית דין הגדול כמו שביארנו בחיבורינו ההלכתיים‬
‫הבורות עלינו – הגלות הממושכת תחת‬

‫שלטון עמים נבערים מדעת‪ .‬היתה זו‬                            ‫(פירוש המשנה‪ ,‬סנהדרין יא‪,‬ב; משנה תורה‪ ,‬ממרים א)‪ ,‬וכמו שמורה עליו‬
‫תכלית החכמה וכו' – קיומה של‬                                                              ‫לשון התורה (דברים יז‪,‬יא)‪.‬‬
‫הסנהדרין כמוסד ראשי בלעדי לפרשנות‬

‫התורה מנע מחלוקת בעם ישראל‪ ,‬מפני‬

‫שהיה הסמכות העליונה של הוראה לעם‪ ,‬בצירוף העובדה שהוראותיו הועברו בעל פה במדויק‪ ,‬ולא הועלו על הכתב‪,‬‬

‫וכך נמנעה מחלוקת בפירושן‪ ,‬ואילו משעה שבטלה הסנהדרין‪ ,‬נוצרו מרכזי הוראה רבים‪ ,‬והחוקים הועלו על הכתב‪,‬‬

     ‫ונתגלעו מחלוקות פרשניות רבות שהביאו גם למחלוקת בפסקי הלכה מעשיים‪.‬‬

                                                      ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 1‬כוונתי לריבוי הדעות והתפצלות בתי המדרש ומופלגים הם מן הגמרא ורוחה" (ק"י)‪ .‬בהעדר מרכז‬
‫וכו' – והדברים הולכים ומחריפים בימינו בפרשנות סמכות תורנית‪ ,‬מוסד שיש תוקף לפסקיו‪ ,‬שהכול‬
‫ההלכה‪" :‬כל זה מדבר רבנו בימיו‪ ,‬שעדין לא התרחקו חייבים לציית לו‪ ,‬כלומר הסנהדרין (ראו ממרים א‪-‬ב;‬
‫הרבה מסוגיית התלמוד ודרכי חשיבתו‪ ,‬כל שכן בימינו‪ ,‬שגגות יג‪,‬ה; יד‪,‬א‪-‬ב)‪ ,‬יש המפרשים את חובת הכבוד‬
‫שכל בעל תשובה מדייק דיוקי דיוקין מדברי אחרוני כלפי תלמידי חכמים ורבנים (תלמוד תורה ה) כחובת ציות‬
‫אחרונים‪ ,‬שכל בסיסו אינו אלא דיוקים אוויריים מדברי לפסיקותיהם‪ ,‬כאילו הם תחליף לסנהדרין‪ ,‬ובכך מרבים‬
‫אחרון שלפניהם‪ ,‬עד שבמקרים מסוימים‪ ,‬כשאדם את הפיצול‪ ,‬ומרחיקים את האפשרות לכונן מחדש את‬

                                          ‫מתבונן בהם‪ ,‬רע עליו המעשה עד כמה רחוקים הסנהדרין‪.‬‬
   324   325   326   327   328   329   330   331   332   333   334