Page 194 - מורה נבוכים - חלק ראשון

‫‪136‬‬

‫פרק לה‬

‫החשיפה וההסתרה במטפיזיקה‬

‫הקדמה‪ :‬יש ללמד את הכול שאין באל הגשמה‪ ,‬ורק המוכשרים מוזמנים להמשיך ולעיין‬
‫במובנים מעמיקים של המקרא ובסתרי תורה‪.‬‬

‫כל אדם צריך ללמוד את שלילת הגשמות‬ ‫‪ 1‬אל תחשוב וכו' – גם אם יש להגביל‬

‫‪ 1‬אל תחשוב שבכל מה שהקדמנו בפרקים הקודמים‬ ‫את לימודי המטפיזיקה (מדע האלוהות‪,‬‬
‫באשר לחשיבות הדבר והסתרתו והקושי להשיגו‬ ‫מעשה מרכבה)‪ ,‬יש עניין אחד שיש‬
‫והיותו מנוע מן ההמון‪ ,‬כלולות גם שלילת הגשמות‬ ‫לחשוף אותו ולהפיץ אותו בציבור‪,‬‬
‫ושלילת ההיפעלויות‪ .‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא כשם שראוי‬ ‫והוא שלילת ההגשמה והרגש בזיקה‬
‫שיחונכו הקטנים ויפורסם בהמון שה' יתעלה ויתרומם‬ ‫לאל‪ .‬יש ללמד את הבריות להאמין שה'‬
‫הוא אחד ואין ראוי שייעבד זולתו‪ ,‬כך ראוי למסור להם‬ ‫אינו דומה לאדם בשום עניין‪ ,‬ושההבדל‬
‫כנתון שה' אינו גוף ושאין שום דומּות בינו לבין נבראיו‬ ‫בין האדם לבין האל אינו כמותי אלא‬
‫בדבר מן הדברים‪ ,‬ואין מציאותו דומה למציאותם‪ ,‬ואין‬ ‫איכותי‪ ,‬ושאי אפשר להשוות ביניהם‬
‫חייו חיי החיים מביניהם‪ ,‬ואין ידיעתו דומה לידיעתו‬ ‫בשום דבר‪ .‬מי שאומר ש"האלוהים הוא‬
‫של מי מהם שיש לו ידע; ושאין ההבדל בינו לבינם‬ ‫גדול"‪ ,‬מקטין למעשה את דמותו‪ ,‬מפני‬
‫בריבוי ובמיעוט בלבד‪ ,‬אלא במין המציאות‪ .‬כלומר‬ ‫שמשמעות דבריו היא שניתן לייחס‬
‫שיתבסס אצל הכול שאין ידיעתנו וידיעתו‪ ,‬או יכולתנו‬ ‫לאל תכונות של האדם‪ ,‬כלומר שהאל‬
‫ויכולתו‪ ,‬שונות בריבוי ובמיעוט ובחוזק ובחולשה‬ ‫דומה לאדם בעניין הגדולה‪ ,‬אך גדול‬
‫וכיוצא בזה; כי החזק והחלש בהכרח דומים במין‪,‬‬ ‫מן האדם‪ ,‬ואילו האמת היא שהאל נבדל‬
‫וכוללת אותם הגדרה מסוימת אחת‪ ,‬וכך כל יחס הוא‬ ‫מהותית מן האדם במוחלט‪ ,‬ושהשימוש‬
‫רק בין שני דברים הכלולים במין אחד‪ .‬וגם זה התבאר‬ ‫במושג "גדול" בזיקה לאל נעשה כדי לא‬
‫במדעי הטבע‪ .‬אלא כל מה שמיוחס אליו יתעלה שונה‬ ‫ליחס לאל חסרון‪ .‬למסור להם כנתון –‬
‫מתארינו מכל בחינה‪ ,‬כך שאין הם נכללים בשום אופן‬ ‫בערבית "תקליד"‪ ,‬שינון‪ ,‬למידת דברים‬
‫בהגדרה אחת‪ .‬וכך מציאותו ומציאות זולתו נקראות‬ ‫מהמוסמכים כדבר נתון בלא העמקה‪.‬‬
‫ואין ידיעתו דומה לידיעתו של מי‬
‫"מציאות" רק בשיתוף השם‪ ,‬כמו שאבאר (א‪,‬נב‪,‬נו‪-‬נט)‪.‬‬ ‫מהם שיש לו ידע – אין אנו יודעים את‬
‫הדברים באותו מובן שה' יודע אותם‪.‬‬
‫"מציאות" רק בשיתוף השם – שימוש‬
‫במונח אחד בשתי משמעויות נבדלות זו‬

‫מזו תכלית ההבדל‪.‬‬

‫הרחבות ועיונים‬

‫ואין ידיעתו דומה לידיעתו של וכו' – כעולה‬ ‫‪ 1‬ואין מציאותו דומה למציאותם – כל דבר בעולם הוא‬

‫ראשית לכל רעיון‪" ,‬מהות" שניתן לחשוב עליה‪ ,‬בין מדבריו בספר "משנה תורה"‪ַ " :‬ה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ַמִּכיר‬

‫שהוא רעיון הקיים באמת‪ ,‬כגון עץ או סוס‪ ,‬בין שהוא ֲא ִמּתֹו ְויֹו ֵד ַע אֹו ָתּה ְּכמֹות ֶׁש ִהיא‪ְ .‬ו ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ְּב ֵד ָעה ֶׁש ִהיא‬

‫יציר דמיונו של האדם‪ ,‬כגון פגסוס (סוס מכונף)‪ .‬הדברים חּוץ ִמֶּמּנּו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁש ָאנּו יֹו ְד ִעין‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ָאנּו ְו ַד ְע ֵּתנּו ֶא ָחד‪.‬‬

‫שאנו חווים כדברים קיימים ממש הם רעיונות או מהויות ֲא ָבל ַהּבֹוֵרא‪ ,‬הּוא ְו ַד ְעּתֹו ְו ַח ָּייו ֶא ָחד ִמָּכל ַצד ּו ִמָּכל ִּפָּנה;‬

‫ש"קרה להם" דבר־מה‪ ,‬שניתוספה להם תכונת המציאות‪ֶׁ .‬ש ִא ְל ָמ ֵלי ָה ָיה ַחי ְּב ַח ִּיים‪ְ ,‬ויֹו ֵד ַע ְּב ֵד ָעה – ָהיּו ָׁשם ֱאלֹוהֹות‬

‫הימצאותו של דבר מותנית בסיבה חיצונית למציאותו‪ַ .‬הְרֵּבה‪ :‬הּוא‪ְ ,‬ו ַח ָּייו‪ְ ,‬ו ַד ְעּתֹו‪ְ .‬ו ֵאין ַה ָּד ָבר ֵּכן‪ֶ ,‬אָּלא ֶא ָחד ִמָּכל‬

‫לא כן ביחס לאל‪ ,‬שהרי הוא נמצא שמציאותו מחויבת‪ַ ,‬צד‪ּ ,‬ו ִמָּכל ִּפָּנה‪ּ ,‬ו ְב ָכל ֶּדֶרְך ִיחּוד‪ִ .‬נ ְמ ֵצא ָת אֹו ֵמר‪ :‬הּוא ַהּיֹו ֵד ַע‪,‬‬

‫כלומר שאינה תלויה בדבר‪ ,‬והיא נבדלת ממציאות בני ְוהּוא ַה ָּידּו ַע‪ְ ,‬והּוא ַה ֵּד ָעה ַע ְצ ָמּה – ַהּ ֹכל ֶא ָחד‪ְ .‬ו ָד ָבר ֶזה ֵאין‬

‫האדם ושאר הברואים‪ ,‬מפני שהיא תלויה בדבר‪ ,‬ולכן ּכֹ ַח ַּבֶּפה ְל ָא ְמרֹו‪ְ ,‬וֹלא ָּב ֹא ֶזן ְלָׁש ְמעֹו‪ְ ,‬וֹלא ְּב ֵלב ָה ָא ָדם ְל ַהִּכירֹו‬

‫ַעל ֻּב ְריֹו" (יסודי התורה ב‪,‬י)‪.‬‬ ‫האל מכונה "מחויב המציאות" (ראו א‪,‬נז)‪.‬‬