Page 197 - מורה נבוכים - חלק ראשון
P. 197

‫‪139‬‬

                                     ‫פרק לו‬

                                    ‫חומרת ההגשמה‬

     ‫הקדמה‪ :‬בפרק הקודם הודגש המכנה המשותף של החינוך שיש להקנות לכל אדם‪ ,‬שהוא‬
     ‫שלילת ההגשמה ושלילת ההיפעלות‪ ,‬ובפרק הזה הרמב"ם מציין את המניע למהלך פרקי‬
     ‫המונחים‪ :‬סכנת עבודה זרה‪ .‬המאמין באל בעל תכונות גשמיות גרוע ממי שעובד עבודה זרה‪.‬‬

                                                                                       ‫פתיחה‬

‫‪ 1‬עניין זה אינו מטרתו של פרק זה‬     ‫	‪ 1‬ב ִדיוני על התארים (א‪,‬נד‪ )8-7‬אבאר לך באיזה מובן נאמר‬
                                    ‫שה' מרוצה מדבר־מה‪ ,‬או שהוא מרגיז ומכעיס אותו‪,‬‬
‫– מטרת הפרק היא להדגיש שהתורה‬       ‫שבמשמעות הזו נאמר לגבי פרטים מבני האדם שה'‬
‫מתמקדת במאבק בעבודה זרה‪,‬‬            ‫היה מרוצה מהם או כעס עליהם או רגז‪ .‬עניין זה אינו‬
‫ושהמחשבה שהאל מוגשם בגוף היא‬
‫תפיסה פגאנית של פולחן עבודה זרה‪.‬‬

‫הרמב"ם מציין שהקפדתה של התורה‬           ‫מטרתו של פרק זה‪ ,‬אלא מטרתו היא מה שאומר‪:‬‬
‫על פולחן זה מנוסחת במקרא בלשון‬
‫כעס ה' או ריצויו‪ ,‬ומדגיש שלא יעסוק‬                                                   ‫כעס ה' – בעבודה זרה בלבד‬

             ‫במונחים אלו בשלב זה‪.‬‬   ‫‪ 	2‬דע שאם תתבונן בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לא‬

‫תמצא לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה ‪ 2‬דע שאם תתבונן‪ ...‬לא תמצא לשון‬

‫חרון אף‪ ...‬אלא בעבודה זרה דווקא –‬

‫הקושיה‪ :‬הרבה מן המפרשים הקשו על המשפט הזה במהלך הדורות‪ ,‬שהרי פסוקים רבים בתורה נאמרו שלא בזיקה‬

‫לעבודה זרה (רמב"ן שמות כ‪,‬ה; ב"י‪ ,‬מנופת צוף‪ ,‬עמ' ‪ .)871‬יתר על כן‪ ,‬הסתירה הזאת משתקפת גם ב"מורה הנבוכים"‪ ,‬שהרי‬

‫הרמב"ם מתאר את כעס ה' גם כתגובה על שחיתות חברתית (ג‪,‬כח‪ .)4‬הקושיה בהחלט חזקה (ק"י)‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נראה‬

‫שנוכל לצאת נשכרים מעיון בנושא‪ ,‬ודווקא דבריו של הרמב"ם שם‪ ,‬שכעס ה' הוא " ַה ֲא ָמ ָנה הכרחית"‪ ,‬כלומר גולמית‬

‫ולא מדויקת (ראו הרחבה כאן וביאורנו שם)‪ ,‬אולי מאפשרים לתת הסבר סביר לפי מיני הסתירות ב"מורה הנבוכים" (ראו‬

                                    ‫הקדמות‪ ,‬סתירות)‪ ,‬המתאימה לשיטת הרמב"ם בזיקה לעבודה זרה‪.‬‬

‫פתרון ‪ :1‬סתירה מן הסוג החמישי‪ .‬טענת הרמב"ם כאן היא כללית ויסודית בכל כתביו‪ .‬המלחמה בעבודה זרה היא‬
‫מטרתה של כל התורה‪ ,‬כמו שהוא אומר‪" :‬שהכוונה הראשונה של התורה כולה להסיר עבודה זרה‪ ,‬למחות את עקבותיה‬
‫וכל הקשור בה" (ג‪,‬כט‪ 7‬ובעוד מקומות)‪ ,‬ומעין זה ב"משנה תורה"‪ָ " :‬הא ָל ַמ ְד ָּת ֶׁשָּכל ַהּמֹו ֶדה ַּב ֲעבֹו ָדה ָז ָרה – ָּכ ַפר ְּב ָכל ַהּתֹוָרה‬

                                    ‫הרחבות ועיונים‬

‫‪ 1‬עניין זה אינו מטרתו של פרק זה – ואם כן‪ ,‬מדוע הוא כמאפיין את הפרשנות לאסונות טבע או תבוסה במלחמה‪,‬‬

‫מזכיר עניין זה אם אינו מתכוון לדון בו? נראים הדברים "קנא ונוקם ונוטר ובעל חמה"‪ ,‬ומצד שני חלק מן הדרך‬

‫שהחריגה ממטרת הפרק נעשתה במכוון (הקדמות‪ ,‬הוראות‪ )1‬הטבעית שעולם ההוויה וההפסד נוהג בה (א‪,‬עב‪ ;18‬ג‪,‬יב‪;6‬‬

‫כרמז לתפיסתו העמוקה והכנה לבאות‪ .‬כבר בפרק הקודם וראו א‪,‬נד‪ ;)9‬מצד אחד כמאפיין דרישה למלחמות והריגת‬

‫הוסבר שכל לומד צריך להבין שה' אינו מתפעל ואינו עובדי עבודה זרה (א‪,‬לו‪ ;5‬וראו א‪,‬נד‪ ,)10-9‬כמצווה המוטלת‬

‫מתרגש ולכן אף השפה והמונחים המשמשים במקרא על בני ישראל‪" ,‬כדי שלא יתעו את דרכיהם של אחרים"‬

‫נגד עבודה זרה ("כעס ה'") הם עצמם מונחים מגשימים (ג‪,‬נא‪ ,)4‬ומצד שני כעס כמאפיין ריחוק מקרבת ה' והשגתו‬

‫(!)‪ ,‬והלומד צריך להיפטר גם מן המחשבה שה' כועס‪( .‬יח‪,6‬נד‪,2‬ס‪ ;4‬ב‪,‬כט‪ .)4‬נמצא שכעס ה' הוא רק ביטוי למצבו‬

‫בהמשך הפרקים (א‪,‬נד‪ ,)2‬הרמב"ם מלמד שהצירוף "השנוא של האדם ביחס לה'‪ ,‬שהיא " ַה ֲא ָמ ָנה הכרחית" (ג‪,‬כח‪,)4‬‬

‫והמרוחק" לפני ה' אינו מתאר את תגובת ה' אלא את מצבו כלומר האמנה גולמית ולא מדויקת‪ ,‬ולא האמנה שקרית‪,‬‬

‫ההכרתי של האדם‪ ,‬ואכן כבר לקראת סוף הפרק שלפנינו "ויש שאותה האמנה הכרחית להרחקת ה ֹע ֶשק ההדדי או‬

‫(פסקאות ‪ ;6-5‬וראו גם א‪,‬נד‪ ,)12-8‬הרמב"ם מתאר את כעס ה' להקניית מידות טובות‪ ,‬כגון האמונה שהאל יכעס מאוד‬

‫במשמעות של ציווי להשמיד את עובדי העבודה הזרה על מי שעשק‪ ,‬כמו שאמר‪ְ' :‬ו ָחָרה ַאִּפי ְו ָהַר ְג ִּתי [ ֶא ְת ֶכם‬

‫ֶּב ָחֶרב‪ְ ,‬ו ָהיּו ְנֵׁשי ֶכם ַא ְל ָמנֹות ּו ְב ֵני ֶכם ְי ֹת ִמים]' (שמות כב‪,‬כג)"‪.‬‬  ‫כחובת האדם‪ ,‬הבא כאילו עקב כעס ה'‪.‬‬

‫‪ 2‬דע שאם תתבונן וכו' – הרמב"ם עוסק בכעס האל אכן‪ ,‬העושק רע לעולם‪ ,‬והוא עונש לחברה ולאדם‪ ,‬ולכן‬

     ‫במקומות רבים ומתאר אותו באופנים רבים‪ :‬מצד אחד ה' מתואר כמי שכועס עליו (ראו כ"ח‪ ,‬מיתוס)‪.‬‬
   192   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202