Page 400 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 400

‫‪ 368‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫משתפרת וממעטת את הרע‪ ,‬כגון שיש פחות מוות בלידה ופחות מומים‬
‫מולדים‪ ,‬פחות מתים באסונות טבע‪ ,‬ופחות כאב ורע בעולם‪ .‬ספק אם היתה‬
‫תקופה בהיסטוריה שבה הביטחון האישי היה גדול יותר‪ ,‬כעובדה מספרית‪.‬‬
‫ועדיין תחושת רע מרחפת‪ .‬תחושה זו אינה תלויה בהתקדמות הטכנולוגית‪.‬‬
‫חיסון להפחתת הסבל והצער הנפשי (לא הכאב הפיזי) אפשר לקבל רק‬
‫מתוך אימוץ תפיסת עולם אופטימית‪ ,‬של אמונה ושמחה‪ ,‬של תקווה וראיית‬
‫הזדמנות לאהבה גדולה בכל מצב‪ .‬איננו יודעים מהי הצרעת המקראית‪,‬‬
‫וספק אם נדע ביום מן הימים‪ ,‬אין לנו את הריחוק החברתי הנוראי כפי‬
‫שמחלת הצרעת נתפסה‪ ,‬אבל פוטנציאל הטעות שטומאת הצרעת ביקשה‬

                                   ‫לתקן בתפיסת ההשגחה‪ ,‬עדיין מרחף‪.‬‬

‫מכאן ניתן להבין את דברי חתימתו של הרמב"ם בעניין הטהרה באופן עמוק‬
                                                                 ‫יותר‪:‬‬

       ‫ָ ּד ָבר ָּבר ּור ְו ָגל ּוי ׁ ֶש ַה ּ ֻט ְמא ֹות ְו ַה ְּט ָהר ֹות ְּג ֵז ַרת ַה ָּכת ּוב ֵהן‪ְ ,‬ו ֵאי ָנן ִמ ְ ּד ָב ִרים‬
       ‫ׁ ֶש ַ ּד ְע ּת ֹו ׁ ֶש ָּל ָא ָדם ַמ ְכ ַר ַעת א ֹו ָתן‪ַ ,‬ו ֲה ֵרי ֵהן ִמ ְּכ ַלל ַה ֻח ִּקים‪ְ .‬ו ֵכן ַה ְּט ִבי ָלה ִמן‬
       ‫ַה ּ ֻט ְמא ֹות ִמ ְּכ ַלל ַה ֻח ִּקים ִהיא‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאין ַה ּ ֻט ְמ ָאה ִטיט א ֹו צ ֹו ָאה ׁ ֶש ַּת ֲע ֹבר ַּב ַּמ ִים‪,‬‬
       ‫ֶא ָּלא ְּג ֵז ַרת ַה ָּכת ּוב ִהיא‪ְ ,‬ו ַה ָ ּד ָבר ָּתל ּוי ְּב ַכ ָּו ַנת ַה ֵּלב‪ּ ,‬ו ְל ִפי ָכ ְך ָא ְמר ּו ֲח ָכ ִמים‪:‬‬
       ‫ָט ַבל ְולֹא ֻה ְח ַזק [=התכוון] – ְּכ ִא ּל ּו לֹא ָט ַבל‪ְ .‬ו ַאף ַעל ִּפי ֵכן‪ֶ ,‬ר ֶמז ֵי ׁש‬
       ‫ַּב ָ ּד ָבר‪ְּ :‬כ ׁ ֵשם ׁ ֶש ַה ְּמ ַכ ֵּון ִל ּב ֹו ִל ַּט ֵהר‪ֵּ ,‬כי ָון ׁ ֶש ָּט ַבל ָט ַהר‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ׁ ֶש ּלֹא‬
       ‫ִנ ְת ַח ֵ ּד ׁש ְ ּבג ּופ ֹו ָ ּד ָבר – ָּכ ְך ַה ְּמ ַכ ֵּון ִל ּב ֹו ְל ַט ֵהר ַנ ְפ ׁש ֹו ִמ ּ ֻט ְמ ַאת ַה ְ ּנ ָפ ׁש ֹות‪,‬‬
       ‫ׁ ֶש ֵהן ַמ ְח ׁ ְשב ֹות ָה ָא ֶון ְו ֵדע ֹות ָה ָרע ֹות‪ֵּ ,‬כי ָון ׁ ֶש ִה ְס ִּכים ְּב ִל ּב ֹו ִל ְפ ֹר ׁש ֵמא ֹו ָתן‬
       ‫ָה ֵעצ ֹות‪ְ ,‬ו ֵה ִביא ַנ ְפ ׁש ֹו ְּב ֵמי ַה ֵ ּדע ֹות‪ָ ,‬ט ַהר; ֲה ֵרי ה ּוא א ֹו ֵמר‪ְ “ :‬ו ָז ַר ְק ִּתי ֲע ֵלי ֶכם‬
       ‫ַמ ִים ְטה ֹו ִרים ּו ְט ַה ְר ֶּתם ִמ ּכֹל ֻט ְמא ֹו ֵתי ֶכם ּו ִמ ָּכל ִּג ּל ּו ֵלי ֶכם ֲא ַט ֵהר ֶא ְת ֶכם"‬

                                                                         ‫(יחזקאל לו‪,‬כה)‪.‬‬

‫הטומאה אינה דבר מוחשי‪-‬ריאליסטי‪ ,‬והטהרה בטבילה במים שהיא גזירת‬
‫הכתוב‪ ,‬אינה דבר המוכרע בעזרת הדעת‪ ,‬והתורה הייתה יכולה לבחור גם דרך‬
‫אחרת של טהרה‪ ,‬שהרי הטהרה אינה מחדשת ולא כלום בגופו של מי שטובל‬
‫במים‪ ,‬שהם רק בגדר משל לדבר המאפשר לדבר אחר להתחדש‪ .‬ומהו אותו‬
‫דבר? תודעתו של הטובל‪ ,‬מחשבתו‪ ,‬תפיסת עולמו‪ .‬מעשה הטבילה כשהוא‬
‫לעצמו אינו משנה דבר‪ ,‬אבל בזיקה למקדש‪ ,‬הטבילה יוצרת תודעה חברתית‬
‫חדשה‪ :‬כדי להתקרב למקדש ולקודשיו‪ ,‬האדם חייב להתנקות מטעויות‬
‫תודעתיות (=טומאות הנפשות)‪ ,‬שהן מחשבות אוון ותפיסות משובשות‬
‫(=דעות רעות)‪ ,‬שבבסיסן תפיסות עולם של עבודה זרה (=גילולים)‪ ,‬תפיסות‬
   395   396   397   398   399   400   401   402   403   404   405