Page 962 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך א
P. 962
ספר זמנים הלכות מגילה וחנוכה פרק ג 920
ֵנרוֹת ַה ַמּ ֲעָר ָכה – של מנורת המקדשִ .בּ ְל ַבדְ ,ו ִה ְד ִליקוּ ִמ ֶמּנּוּ ֵנרוֹת ַה ַמּ ֲע ָר ָכה ְשׁמוֹ ָנה ָי ִמיםַ ,עד
ג ַה ֵלּל – פרקים קיג-קיח בתהילים ֶשׁ ָכּ ְתשׁוּ ֵזי ִתים ְוהוֹ ִציאוּ ֶשׁ ֶמן ָטהוֹר.
)להלן ה(ֲ .ח ֻנ ָכּה – לשון "חנוכת המזבח"
ג וּ ִמ ְפּ ֵני ֶזה ִה ְת ִקינוּ ֲח ָכ ִמים ֶשׁ ְבּאוֹתוֹ ַהדּוֹר ֶשׁ ִיּ ְהיוּ ְשׁמוֹ ַנת
)במדבר ז,י .והפסוקים שם נקראים בחנוכה ,ראה
ַה ָיּ ִמים ָה ֵאלּוֶּ ,שׁ ְתּ ִח ָלּ ָתם ִמ ֵלּי ֵלי ֲח ִמ ָשּׁה ְו ֶע ְשִׂרים ְבּ ִכ ְס ֵלוְ ,י ֵמי
תפילה יג,יז( .למשמעות המילה ,אומר
ִשׂ ְמ ָחה ְו ַה ֵלּל .וּ ַמ ְד ִלי ִקין ָבּ ֶהם ַה ֵנּרוֹת ָבּ ֶעֶרב ַעל ִפּ ְת ֵחי ַה ָבּ ִתּים רבנו הרמב"ם" :ועניין החינוך –
ְבּ ָכל ַל ְי ָלה ָו ַל ְי ָלה ִמ ְשּׁמוֹ ַנת ַה ֵלּילוֹתְ .ו ָי ִמים ֵאלּוּ ֵהן ַה ִנּ ְקָר ִאין ההרגל ...והושאלה מילת חינוך בדברים
' ֲח ֻנ ָכּה'ְ ,ו ֵהן ֲאסוִּרין ְבּ ֶס ֶפד ְו ַת ֲע ִנית ִכּי ֵמי ַהפּוִּריםְ ,ו ַה ְד ָל ַקת אלה להתחלת העשייה ,כאילו מרגילים
כלי זה לעבודה זו ,על דרך הדמיון לאדם
בתחילת לימודו מדע מסוים או מידות ַה ֵנּרוֹת ָבּ ֶהם ִמ ְצ ָוה ִמ ִדּ ְב ֵרי סוֹ ְפ ִרים ִכּ ְק ִרי ַאת ַה ְמּ ִג ָלּה.
מסוימות שיתרגל בהם עד שייקלטו בו
כתכונה" )פה"מ מנחות ד,ד(ֶ .ס ֶפד – הספד ,ברכות נרות חנוכה
אמירת דברי כבוד על המתַ .תּ ֲע ִנית – ד ָכּל ֶשׁ ַח ָיּב ִבּ ְק ִרי ַאת ַה ְמּ ִג ָלּה – ַח ָיּב ְבּ ַה ְד ָל ַקת ֵנר ֲח ֻנ ָכּה.
צוםִ .מ ִדּ ְבֵרי סוֹ ְפִרים – מתקנת חכמים.
ְו ַה ַמּ ְד ִליק אוֹ ָתהּ ַבּ ַלּ ְי ָלה ָהִראשׁוֹן – ְמ ָבֵרָ שׁלשׁ ְבָּרכוֹת:
" ָבּרוַּ א ָתּה יי ֱאֵ הינוּ ֶמ ֶלָ העוֹ ָלםֲ ,א ֶשׁר ִק ְדּ ָשׁנוּ ְבּ ִמ ְצווֹ ָתיו ד ָכּל ֶשׁ ַח ָיּב ִבּ ְקִרי ַאת ַה ְמּ ִג ָלּה – כל
ְו ִצָוּנוּ ְל ַה ְד ִליק ֵנר ֶשׁ ַלּ ֲח ֻנ ָכּה"ָ " ,בּרוַּ א ָתּה יי ֱאֵ הינוּ ֶמ ֶל
איש ואישה מישראל ,ומחנכים את
הקטנים )לעיל א,א(ָ .הרוֹ ֶאה אוֹ ָתהּ –
בשעת ההדלקה בלבד )ראה להלן ד,ה( ,אף ָהעוֹ ָלםֶ ,שׁ ָע ָשׂה ִנ ִסּים ַל ֲאבוֹ ֵתינוּ ַבּ ָיּ ִמים ָה ֵהם ַבּ ְזּ ַמן ַה ֶזּה",
אם כבר בירך ,ומברך אף כמה פעמים
" ָבּרוַּ א ָתּה יי ֱאֵ הינוּ ֶמ ֶלָ העוֹ ָלםֶ ,שׁ ֶה ֱח ָינוּ ְו ִק ְיּ ָמנוּ ְו ִה ִגּי ָענוּ
ַל ְזּ ַמן ַה ֶזּה"ְ .ו ָכל ָהרוֹ ֶאה אוֹ ָתהּ – ְמ ָבֵרְ שׁ ַתּ ִיםֶ ' :שׁ ָע ָשׂה ִנ ִסּים )שו"ת רכב(.
ַל ֲאבוֹ ֵתינוּ' ְו' ֶשׁ ֶה ֱח ָינוּ' .וּ ִב ְשׁ ָאר ַה ֵלּילוֹת – ַה ַמּ ְד ִליק ְמ ָבֵר
ה גּוֹ ְמִרין ֶאת ַה ַה ֵלּל – קוראים את פרקי
ההלל בלא לדלג על שום פסוקִ .צבּוּר –
תפילה במנייןֵ .ערוּב – שם כולל לכמה
ְשׁ ַתּ ִיםְ ,ו ָהרוֹ ֶאה ְמ ָבֵרַ א ַחתֶ ,שׁ ֵאין ְמ ָבְר ִכין ' ֶשׁ ֶה ֱח ָינוּ' ֶא ָלּא עניינים שחיובם מדברי סופרים :עירוב
ַבּ ַלּ ְי ָלה ָהִראשׁוֹן.
חצרות – שיתוף במאכל בין דיירי הבתים
שבחצר ,כדי שתיחשב החצר המשותפת מצַות ההלל
ה ְבּ ָכל יוֹם ָויוֹם ִמ ְשּׁמוֹ ַנת ַה ָיּ ִמים ָה ֵאלּוּ גּוֹ ְמִרין ֶאת ַה ַה ֵלּל,
להם רשות היחיד לעניין הטלטול בשבת
וּ ְמ ָבֵרְ ל ָפ ָניו " ָבּרוַּ א ָתּה יי ֱאֵ הינוּ ֶמ ֶלָ העוֹ ָלםֲ ,א ֶשׁר ִק ְדּ ָשׁנוּ )ראה עירובין א-ה; ולברכתו ראה א,טז(; עירוב
תחומין – הנחת מאכל במקום מסוים
ְבּ ִמ ְצווֹ ָתיו ְו ִצָוּנוּ ִל ְגמֹר ֶאת ַה ַה ֵלּל"ֵ ,בּין ָי ִחיד ֵבּין ִצבּוּרַ .אף מחוץ לעיר ,המסמלת את כוונת האדם
ַעל ִפּי ֶשׁ ְקִּרי ַאת ַה ַה ֵלּל ִמ ְצָוה ִמ ִדּ ְבֵרי סוֹ ְפִריםְ ,מ ָבֵרָ ע ֶלי ָה לשבות באותו מקום ,כדי להתיר לו
' ֲא ֶשׁר ִק ְדּ ָשׁנוּ ְבּ ִמ ְצווֹ ָתיו ְו ִצָוּנוּ'ְ ,כּ ֶדֶרֶ שׁ ְמּ ָבֵרַ על ַה ְמּ ִג ָלּה ללכת בשבת אלפיים אמה ממקום הנחת
ְו ַעל ָה ֵערוּב; ֶשׁ ָכּל ַו ַדּאי ֶשׁ ְלּ ִד ְבֵרי ֶהם – ְמ ָבְר ִכין ָע ָליוֲ .א ָבל העירוב לכל כיוון )עירובין ו-ח; לברכתו ראה
שם ו,כד(; עירוב תבשילין – תקנה ליום
ָדּ ָבר ֶשׁהוּא ִמ ִדּ ְבֵרי ֶהםְ ,ו ִע ַקּר ֲע ִשׂ ָיּ ָתם לוֹ ִמ ְפּ ֵני ַה ָסּ ֵפקְ ,כּגוֹן טוב שחל ביום שישי ,המאפשרת לבשל
ַמ ְע ַשׂר ְדּ ַמאי – ֵאין ְמ ָבְר ִכים ָע ָליוְ .ו ָל ָמּה ְמ ָבְר ִכים ַעל יוֹם מיום טוב לשבת )ראה יום טוב ו,א-יד; לברכתו
טוֹב ֵשׁ ִניְ ,ו ֵהם א ִתּ ְקּנוּהוּ ֶא ָלּא ִמ ְפּ ֵני ַה ָסּ ֵפק? ְכּ ֵדי ֶשֹּׁלא ראהו,ח(ֶ .שׁ ְלּ ִד ְב ֵרי ֶהם – של מצַות חכמים.
ַמ ְע ַשׂר ְדּ ַמאי – "בימי יוחנן כהן גדול,
שהיה אחר שמעון הצדיק ,שלחו בית דין ְי ַז ְל ְזלוּ בּוֹ.
הגדול ובדקו בכל גבול ישראל ,ומצאו
שהכול זהירים בתרומה גדולה ומפרישין אותה .אבל מעשר ראשון ומעשר שני או מעשר עני ,היו עמי הארץ מישראל
מקילין על עצמן ,ולא היו מפרישין אותן .לפיכך ,גזרו שלא יהיה נאמן על המעשרות אלא אנשים נאמנים כשרים .אבל
עמי הארץ ,פירותיהן ספק ,ואינן נאמנין לומר 'מעושרין הן' .וזה הוא הנקרא דמאי" )מעשר ט,א( ,ואין מברכין כשמעשרים
אותו .יוֹם טוֹב ֵשׁ ִני – תקנת חכמים לעשות שני ימים טובים במקומות הרחוקים ,שאינם יודעים מתי נתקדש החודש.
תקנת חכמים שישמרו מנהג זה אף בימינו )קידוש החודש ה,ה(.
