Page 978 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך א
P. 978

‫נספחים ומפתחות ‪ ‬הצומח בספרי המדע‪ ,‬אהבה וזמנים‬         ‫‪936‬‬

‫הוא צמח בעל גבעולים גבוהים חלולים ותפרחת דמוית‬                    ‫ָצ ָלף – בערבית ' ַכּ ַבּר'‪ .‬הוא הצלף הקוצני‬
‫נברשת‪ ,‬הגדל בדרך כלל על גדות הנחלים‪ .‬הקנה שימש‬
‫כמקל תמיכה‪ ,‬למדידה‪ ,‬לקליעת סלים ומחצלות‪ ,‬לבניית‬                   ‫)‪ (Capparis spinosa‬בן שיח רב שנתי‪ ,‬קוצני‪ ,‬בעל עלים‬
‫גדרות וגגות ולעשיית ִחצים‪ ,‬חלילים וקולמוסים )מזוזה‬                ‫עגלגלים‪ .‬כל חלקי הצמח ניתנים לאכילה לאחר כבישתם‬
                                                                  ‫בחומץ או במלח‪ .‬על הפרי‪ ,‬הקרוי 'אביונה'‪ ,‬שהוא ענבה‬
                              ‫ה‪,‬ו; שבת ג‪,‬כא ועוד רבים(‪.‬‬           ‫מוארכת המתפצלת לאורכה‪ ,‬מברך 'בורא פרי העץ'‪ .‬ועל‬
                                                                  ‫שאר חלקי הצמח‪ ,‬דהיינו ניצני הפרחים‪ ,‬העלים וענפי‬
‫ַה ָקּ ִנים ַה ְמּתוּ ִקים – בערבית ' ַק ַצבּ ַאל ֻסّ ַכּר'‪ ,‬הם 'קנה‬   ‫הצמח הצעירים‪ ,‬מברך 'בורא פרי האדמה'‪ .‬והרמב"ם לא‬

‫הסוכר' )‪ .(Saccharum officinarum‬צמח עשבוני רב שנתי‬                          ‫פירש איזה מהם הוא ' ַק ְפ ָרס ֶשׁ ַלּ ָצּ ָלף' )ברכות ח‪,‬ו(‪.‬‬
‫ממשפחת הדגניים‪ .‬בעל גבעול‪-‬קנה עבה העשיר בסוכר‪.‬‬
‫ניתן לכרסם ולמצוץ את הקנים החתוכים‪ .‬בתעשיית‬                       ‫ְצנוֹן – בערבית ' ֻפ ְגּ'ל'‪ְ ' .‬צנוֹן ַה ִגּ ָנּה' )‪.(Raphanus sativus‬‬
‫הסוכר ממצים מהקנים את הנוזל הסוכרי במתקני כבישה‬
‫וסחיטה‪ ,‬העוברים לאחר מכן תהליך של בישול וזיקוק‬                    ‫ירק בעל שורש מעובה הנאכל חי ומבושל‪ .‬מזרעיו הפיקו‬
‫שבסופו מתקבל סוכר גבישי וגם 'דבש סוכרי' )מולסה(‬                             ‫שמן למאור )דעות ד‪,‬ט‪ ;2‬שבת ה‪,‬יא; כב‪,‬י; כה‪,‬טו(‪.‬‬

                                          ‫)ברכות ח‪,‬ה(‪.‬‬            ‫ַצ ְפ ָצ ָפה – הכוונה כנראה לצמח ' ַצ ְפ ָצ ַפת ַה ְפָּרת'‬

‫ִק ְנ ָרס – נזכר יחד עם העכביות )יו"ט ג‪,‬ז(‪ .‬בפה"מ )עוקצים‬         ‫)‪ .(Populus euphratica‬עץ ממשפחת הערבתיים‪ .‬עליו‬
                                                                  ‫הצעירים מאורכים ודומים לערבה‪ ,‬ואילו עליו הבוגרים‬
‫ג‪,‬ב( זיהה אותו עם " ַק ַנאִר ַיה'‪ ,‬שהוא על פי ספר ביאור‬           ‫רחבים או בצורת מעוין ומשוננים בחלקם העליון )לולב‬

‫שמות הרפואות )מס' ‪ִ ' (154‬ק ְנָרס ָה ַאְר ִטישׁוֹק'‬                                                                  ‫ז‪,‬ד(‪.‬‬

‫)‪ .(Cynara scolymus‬ראה לעיל ערך ַע ָכּ ִביּוֹת‪ .‬אולם מכאן‬                               ‫ָצ ִרי – ראה לעיל ערך אפרסמון‪.‬‬

‫ניתן ללמוד שכוונת הרמב"ם גם לשאר מיני הקוצים‬                      ‫קוֹץ – בערבית ' ַשְו ַכּה'‪ .‬שם כללי לצמחים קוצניים‪ .‬מובא‬

   ‫שניתן להתקינם לאכילה‪ ,‬כמו‪ :‬גדילן‪ ,‬חוחן‪ ,‬עכובית‪.‬‬                ‫בדרך כלל ברמב"ם בהקשר לחלקי הצמח בעלי העוקצים‬
                                                                  ‫הדוקרניים שלהם )עבודה זרה ג‪,‬ז; ציצית א‪,‬יא; שבת א‪,‬ז ועוד(‪.‬‬
           ‫ְק ֻר ְס ְט ֵמ ִלין – בערבית ' ֻכּמّ ְת'ַרי'‬
                                                                  ‫קוֹר – בערבית ' ֻגּ' ַמّאר'‪ .‬קודקוד הצמיחה של העץ‬
           ‫]קרא‪ֻ :‬כּ ַ ّמ ְתַרא[‪ .‬פרי האגס‬
                 ‫)‪) (Pyrus communis‬דעות ד‪,‬ו(‪.‬‬                     ‫)'לב התמר'( הנחשב למאכל טעים ומזין מאוד‪ .‬מאחר‬
                                                                  ‫שהסרתה של רקמה זו מזיקה להתפתחות העץ ולפוריותו‪,‬‬
           ‫ִקשּׁוּ ִאים – בערבית ' ִק ַת ّ'א' וגם‬
           ‫' ַפקّוּס'‪ .‬מזוהה עם ה' ִק ֻשּׁ ִאים'‬                                     ‫הסירוה רק בעצים הזכריים )ברכות ח‪,‬ו(‪.‬‬
‫קרוסטמלין‬  ‫שבמקרא )במדבר יא‪,‬ה(‪ .‬פרי אדמה‬
                                                                  ‫קוֹ ָר ִנית – בערבית ' ַחא ַשׁא' )פה"מ‪ :‬שביעית ח‪,‬א; מעשרות‬
‫מאורך דומה למלפפון גדול‪ ,‬והוא נקרא גם ' ֵמלוֹן ַה ַקּ ָתּא'‬
                                                                  ‫ג‪,‬ט; עוקצים ב‪,‬ב(‪ .‬אחד ממיני ה' ַצ ְת ָרה' )‪ .(Satureja‬בן שיח‬
‫)‪) (Cucumis melo var. chate‬דעות ד‪,‬ו; שבת יח‪,‬ו(‪.‬‬                   ‫הגדל באזור הים תיכוני‪ .‬בעל פרחים ורודים ועלים קטנים‬
                                                                  ‫המדיפים ריח חריף כשל ' ַצ ְע ַתּר'‪ ,‬ומשמש כתבלין או‬
‫ִרמּוֹ ִנים – בערבית 'ֻר ַ ّמאן'‪ .‬גם בימינו נקרא 'ִרמּוֹן'‬            ‫כמאכל לבהמות‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬נזכרים יחד 'הסיאה האזוב‬

‫)‪ .(Punica granatum‬פרי הרימון צהבהב‪-‬אדמדם‪ .‬ציפתם‬                                     ‫והקורנית' )שבת כא‪,‬יט‪ .‬ראה ק'; כו‪,‬יח(‪.‬‬

‫העסיסית של זרעיו נאכלת )דעות ד‪,‬ו; ברכות ח‪,‬א; שבת יח‪,‬ח‬             ‫ִקימוֹ ְנ ָיא – מלח אלקלי )‪) (Alkali‬פה"מ‪ :‬שבת ט‪,‬ה; נידה ט‪,‬ו‪.‬‬

                                           ‫ועוד רבים(‪.‬‬                                   ‫משנה תורה‪ :‬ציצית ב‪,‬ב; שבת יח‪,‬ח(‪.‬‬

‫שׁוּם – 'שׁוּם ַה ִגּ ָנּה' )‪) (Allium sativum‬דעות ד‪,‬ט‪ ;2‬שבת‬            ‫ִקיק – בערבית ' ִח'ְרַוע'‪ .‬שמן עץ המכונה בימינו ' ִקי ָקיוֹן‬

                                            ‫יח‪,‬ג ועוד(‪.‬‬           ‫ָמצוּי' )‪) (Ricinus communis‬פה"מ שבת ב‪,‬א(‪ .‬גדל באזור‬
                                                                  ‫הטרופי והסובטרופי‪ .‬בארץ ישראל גדל כצמח בר פליט‬
‫שׁוֹ ַשׁ ָנּה – לא ברור לאיזה צמח מתכוון הרמב"ם‪.‬‬                      ‫תרבות‪ .‬ניכר בעלים גדולים ובעלי אונות‪ .‬הפרי הוא‬
                                                                  ‫ֶהלקט ובו זרעים בעלי קליפה חלקה מנומרת‪ .‬לאחר הסרת‬
‫נראה שאין הכוונה ל'שושנת המלך' )משנה כלאיים‬                       ‫קליפת הזרעים הרעילה‪ ,‬ניתן להפיק מזרעיו שמן המשמש‬
‫ה‪,‬ח(‪ ,‬שאותה זיהה עם ' ַשׁ ַקא ִיק ַאל ֻנّ ְעמאן' היא ה ַכּ ָלּ ִנית‬
                                                                                   ‫לריפוי‪ ,‬לתאורה ולתעשייה )שבת ה‪,‬ח(‪.‬‬
‫)‪ ,(Anemone coronaria‬שאינה ריחנית‪ .‬ייתכן שכוונתו‬
                                                                  ‫ָק ֶנה – ' ָק ֶנה ָמצוּי' )‪ (Phragmites australis‬או ' ַע ְב ָק ֶנה'‬
‫לצמח 'שׁוֹ ָשׁן ָצ ֹחר' )‪ (Lilium candidum‬הנקרא בערבית‬
                                                                  ‫)‪ .(Arundo donax‬מצמח הקנה עשו קולמוסים‪ .‬הקנה‬
‫' ַס ְו ַסן' )ע"פ ר' תנחום הירושלמי(‪ .‬זהו צמח רב שנתי שבייתו‬

      ‫אותו‪ ,‬ומפרחיו הריחניים הפיקו בושם )ברכות ט‪,‬ו(‪.‬‬
   973   974   975   976   977   978   979   980   981   982   983